קצת "טיים-אאוט" מהלימודים גנבתי בכוח השבוע!
חוזרת לת"א לביצוע מבצע נועז (ושאר שטויות)!
והמבצע? הרפייה משחררת של ממש אם תהיתם.
המקום: שדרות רוטשילד בת"א.
זמן: אתמול בלילה.
עיתוי: רגע לפני שהלונדונית חוזרת למולדת האוניברסיטה שלה בלונדון.
ציוד נלווה: מים ומצלמה.
מחשבות: נועזות שכמונו, כל כך קינקי! זה יגמר במשטרה על בטוח, אולי כדאי להכריח את עצמי להירדם הפעם.
ובמחשבה שניה: אבל חוויה זאת חוויה ועל חוויה לא מוותרים!
מקרה שהיה כך היה-
באישון לילה אתמול לקחנו אני והלונדונית* את רגלנו הענוגות לביצוע מעשה נועז ומתחכם שלבטח ישאיר חותם בהיסטוריה המתבגרת שלנו עצמנו.
קוראים לזה אומנות!
אומנות לשמה!
הלונדונית שכבר הרבה זמן חושקת במיצב רחוב משל עצמה החליטה הפעם רישמית - It's time!
מי כמוני שמחה לשמוע שמאורע מתהולל והזוי מתקרב בצעדי ענק להגשמה. מי כמוני שמחה לשמוע- God bless the queen, הלונדונית החליטה!
ואני בדיוק האדם המתאים לתמיכה, חיזוק ו... הרפיה נפשית כשישימו אותנו בכלא ויסרבו לתחנונים.
הכל כבר היה מוכן. הרעיון, המיצב, המיקום האידיאלי. אותו ביצוע מיוחל היה אתמול.
בכל הכנות, היו הרבה פחדים. מי יראה, מה יקרה והאם בכלל זה יהיה טוב? מותר? אסור? ואולי בכלל זאת לא הדרך?!
אני והלונדונית הסכמנו, לבסוף, פה אחד שזאת הדרך המופלאה ביותר לחשיפה של אמנים חדשים שמתפתחים בסצנה הישראלית.
חשיפה לקהל הרחב, חשיפה אישית, אישית מאוד, אבל מופלאה ומלאת אדרנלין ברמות היסטריות!
הגענו למקום (אזור נבחר אי שם יותר קרוב לקצה התחתון של שדרות רוטשילד) דווקא דיי מוקדם. מכוניות עוד היו, אנשים עוד התהלכו, אבל היי, זאת תל-אביב, פה אין רגע של הפסקה. לא תוכלו למצוא אותה שלווה.
חם.
חם ולח.
המייצב הוא דיי רחב, תופס שטח רצפה רחב ונדרשת עבודת הדבקה ככה שהלונדונית, נמלה חרוצה ואנרגתית שכמוה, ניגשה ישר לעבודה. ואני רק שמחה שיצא לי להיות שם, להרגיש את הלחץ הראשוני שמתפוגג לו לאט לאט בחוויתיות משחררת. שמחה שיצא לי קצת לעודד אותה ואפילו לדרוש סיבוב נוסף של "נועזות תל-אביבית".
בונא'ה, זה ממש נועז כשאני חושבת על זה. לא בילוי שיגרתי סטייל לשבת-אצל-אחד-החברים-ולבהות-בטלויזיה. האירוע המושלם לשחרור מתקופת מעבר מבאסת.
אני מצלמת והיא מרכיבה ובמשך כל הזמן הזה אנשים, אותם עוברים ושבים, נעצרים, מסתכלים, שואלים שאלות... ממש מתעניינים.
אני תוהה אם זאת הגשמת פנטזיה מקצועית מבחינתה?
בטוחה באסרטיביות רבה שכן! זאת התחלה!
ואנשים? אנשים מתעניינים בתוצר מחשבות הנפש הכמוסות שלה. מתעניינים במה שהיא יצרה וחשפה, בחשש מה, לעולם. ממש מלהיב.
ותגידו שזאת לא חוויה?
פרץ אדרנלין שותף כבר את כל הרחוב. ותגידו שזה לא מסעיר?
נדהמתי מהעוצמה של הבילוי הלילי ההזוי הזה.
קצת יותר מידי מאוחר באמצע הלילה אני והלונדונית כבר הרשנו לעצמנו ללגום קצת מים. יושבות על ספסל בשדרה ו"מסיקות מסקנות".
משטרה לא היתה מה שהשאיר את התוצר- מוגמר!
בלי תמונות, גם בלי יותר מדיי התפלספות, רק חשיפה, למי שעוד עשוי להתעניין.
( * הלונדונית- כינוי עממי שניתן בזדון לזאתי שנדפקה משום היותה לונדונית. כינוי שמסתיר, מתוך רשעות חסרת בושה, את היותה אמנית לה הדרך עד לחתימה למעריץ הראשון מתקצרת בכל יום שעובר).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives