לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2006

בעיות שצריך לפתור


הנה כמה כאלו שאספתי, 3 ליתר דיוק.

קחו את זה כפוסט חסר תכלית לאמצע השבוע-

 

בעיה ראשונה, כן, טוב, הבעיה הראשונה היא כמובן בעיית הבעיות, AKA תרגילים באלגברה, חדו"א והסיוט הפיזיקלי התורן- חשמל.

אבל את זה עוד נעבור ככה שאני אופטימית ובכלל לא דואגת לגבי העניין.

 

בעיה שניה- בעיית השותפות:

אז אתמול הבנתי על בשרי מה היתרון המרכזי בחדר ליחיד פה במעונות.

שלא תבינו לא נכון השותפות שלי מקסימות ועם שתיים מהן אני צופה עתיד מזהיר של הנאה צרופה, צחוקים ופתרונות תרגילים עד לשעות הקטנות של הלילה.

הבעיה היא, כאמור, בעיית מזל הנאחס שלי.

כשנכנסתי למעונות כבר ידעתי שלא הכל ילך חלק, אני את החדר שלי חולקת, כדרכי בקודש, עם הבחורה הרוסיה שכל היום שוקדת על הלימודים ולא מוציאה מילה מהפה ולא יושבת עם כולם כדי "להתחבר" ו"לשתות את התה היומי".

נו, באסה... אז לא יהיו שיחות נפש אל תוך הלילה, אה? התאכזבתי קלות.

מממ...

מפה לשם אתמול ישבתי מול המחשב עד בערך 12:40 בלילה, שומעת את השותפה מסתובבת מצד לצד וממלמלת אי אילו מילים לא ברורות.

בערך באותה שעה כבר נמאס לה ובטון שיכול להשתמע ללא מעט כיוונים היא ביקשה שאני אסגור את האור שליד השולחן שלי.

מבחינתי אני סגרתי את כל שיחות המסנג'ר שלי והעיסוקים האחרים וכבר קיפלתי את הכל והלכתי לישון מעוצבנת משהו... אבל שומרת את הכל בבטן, כמו שאני יודעת לעשות כל כך טוב.

עכשיו פה נכנסות לעניין ה"סיטואציות הלא נעימות".

מה קורה כששותף אחד אוהב ללמוד בשקט והשני עם מוזיקה? מה קורה כששותף אחד הוא חיית בוקר והשני דווקא אוהב להתהולל בלילה? מה קורה ששני אנשים לא משדרים על אותו תדר?

טוב, בחיים החופשיים כנראה שהיינו מפרקים את "חבילת הנישואין" וכל אחד היה פורש לדרכו, אבל במקרה הזה... מממ... דרוש טיפול זוגי (?)

דרוש פתרון - במיוחד בגלל זה מוצגת בראש הקטע המילה "בעיה".

במקרה הספציפי שלי, אם נתעקב עליו לעוד שניה, אני הטיפוס הלילי שמתחילה לפתור תרגילים מאוחר בלילה ובונה על השעות הקטנות בשביל לנהל שיחות חולין במסנג'ר (בין היתר עם אמא שגרה מעבר לים ולא מתפנה לפני 12 בלילה, שעון ישראל) והיא, השותפה, היא התלמידה הטובה שקמה מוקדם בבוקר והולכת לישון מוקדם.

המקרה פה קצת בעייתי לגישור במיוחד כי שני הצדדים צודקים.

 

היה עדיף פשוט לקחת חדר ליחיד ולמנוע את כל טרטורי החשיבה וההתלבטות הבלתי נחוצה הזאת. עכשיו אני מתחילה להבין.

חברים לא חסרים ככה שפקטור ה"שותפים זה הדרך להרגיש ביטחון חברתי בקמפוס" כבר מזמן לא תקף.

כנראה שבשנה הבאה אני אבקש חדר משודרג - חדר ליחיד.

 

בעיה שלישית- סדרי עדיפויות ואיך הנאות החיים לא מתישבות בקנה אחד עם לימודים:

(-או- איך בחרתי במסיבה והתהוללות לטובת הגעה לטכניון ולימודים)

אז ביום שבת היתה לפליפי חברתי הכֹה מהוללת מסיבת יומולדת חגיגית ומשכרת במיוחד. אני מבחינתי שמחתי להפתיע אותה ולהגיע למרות כל הצהרות ה"אני הולכת להבריז לך, יש לי לימודים על הראש". שמחתי להתענג גם על ג'לי-אלכוהול הכל כך מוצלח שלה ועל שלל הקוקטיילים.

נציין שהיתה מסיבה מופלאה ברמת טירוף החושים והכיף האילעי ואני מאחלת לחברה המופלאה הזאת את כל איכויות האושר שקיימות בעולם, אבל בכל אופן, לא לשם זה התכנסנו וזה לא נושא הבעיה...

אחרי הכוס השניה כבר הרצתי סרטים על איך אני אחזור מעורפלת קלות באוטובוס לטכניון ואיך השותפות הולכות להנות למראה השותפה ההוללת וסתורת השיער שמתדפקת על דלת הכניסה הראשית בשעה כֹה מאוחרת.

טוב, זה לא קרה, כמובן.

את האוטובוס פספסתי למשמע קולות "תשארי עוד חמש דקות, מ'כפת לך?". חסרת עמוד שדרה שכמוני, נשארתי והתמכרתי למוזיקה ולהנאות החיים הקטנות (שוכחת, אגב, מהתרגילים בפיזיקה שחמש דקות לפני עוד קדחו לי במוח והטרידו אותי נואשות).

 

אז בלילה לא ישנתי (לא מספיק בכל אופן).

 

ובבוקר, יצאתי בחמש בבוקר על השעון (שעה שאני בכלל לא מכירה כתל-אביבית עצלנית מוצהרת).

 

בחוץ חושך מופתי. בחוץ (אתם לא זוכרים אבל אני אזכיר לכם שפליפי גרה בשכונה המסוכנת ביותר עלי אדמות) מתרוצצים עבריינים, בורחים מאיזושהי ניידת סיור מפוקפקת. בחוץ אין נפש חיה. וקר.

הדלקתי את האור של הפלאפון כדי לראות למרחק של מטר בקושי והתפללתי לחיי שהמסע יסתיים בחולצה שתישאר מכופתרת עד למעלה.

 

כבר טענתי בעבר שאנשים זוכים להעריך את מה שיש להם ביד כשהם נמצאים במצבי סף סיכון גבוה מהרגיל. אז אומנם אבסורדי לקשר את האמירה הזאת לעניין ולכל הסיפור אבל באופן דיי דומה הרגשתי וחשבתי ש"איזה יופי, אני מתה על הטכניון ואני כבר לא יכולה לחכות להגיע לשם וללמוד איזה משהו הגון ורציני".

 

על האוטובוס, בדרך לטכניון, כשכבר הרגשתי בחמימות ובהקלה המתגברים, הבנתי שיש צורך עז בשינוי סדרי עדיפויות.

אני עוד לא מרגישה שנכנסתי לעניינים, יש לי שיעורים והשלמת פערים עד מעל הראש והדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא מסיבות ושאר הנאות חסרות חשיבות ממשית.

לשם שינוי אני מבינה שאני על סף עשיית טעות...

ואולי באמת כדאי לעשות משהו בנידון.

 

את סוף השבוע הזה החלטתי להעביר פה, בחיפה. השלמת פערים ובעיות טריגונומטריות, here I come !

 

לשמחתכם המפוקפקת יש לי כבר אינטרנט ליד השולחן בחדר במעונות ככה שתזכו לראות את זיו פני יותר מוקדם ממה שתוכלו לדמיין.



נכתב על ידי NineLives , 20/11/2006 22:42   בקטגוריות לימודים, ערב הזוי  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אניגמה ב-30/11/2006 21:14



Avatarכינוי:  NineLives

בת: 38

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)