?Life. How the hell to get through all 9 of them

"לא למדתם ממוצעים, יוצא לכם מספר עשרוני ואינטואיציה בשביל לנחש את הגבול חסרה לכם. מה אני אגיד לכם, אתם ממש מסכנים."

(אייל פרג'י מודה באומללות, חדו"א 1).

סוף שבוע בגהינום:

למען האמת זה סוף השבוע הראשון שאני נשארת פה בטכניון ואני לא מתלוננת לשניה.

אפשר לחיות ככה.

אפשר לחיות ככה ואפילו לחיות לא רע בכלל.

אני עוד יכולה להתרגל לזה.

אוכל וארוחות שחיתות - יש.

מיטה ומקלחת עם מים חמים - יש.

אפילו אחת השותפות מהדירה נשארה ככה שגם חֶבְרה - יש.

כמובן שגם שיעורים... יש.

זה זמן מעולה להשלים קצת פערים, גם בשינה וגם בלימודים.

מסתגרת בבועה הטכניונית הקטנה שלי ומרוצה מכל שניה.

החברות עוד יכעסו כשישמעו שאני מתכוונת להתמסר לעניין סופי השבוע בצפון.

מרצים זה עם מוזר.

בחיי שבחיים לא ראיתי כזאת קבוצה גדולה של אנשים הזויים בעליל. אני שחשבתי שבתיכון הגענו לשיא האומללות והאבסורד משתפכת מצחוק למשמע אותם גאונים אומללים, AKA המרצים שלנו. 

רובם לא יודעים לתפעל את הטכנולוגיה החדשנית שבטכניון, שלא נדבר על תפעול פשוט של מחשב ומקרן.

חלקם ניראים כאילו יצאו משנות השבעים ובמקרה הגרוע יותר... נראים כמו הסיוט הגרוע ביותר שלכם.

הם בד"כ מצויידים במבטא לא מובן ויודעים להגיד... מממ... במיוחד שטויות.

יש יחידי סגולה, כמובן, אבל תתעלמו מזה מדובר פה בביקורת נוקבת.