מלחמת ה"רטרו" מול ה"ניו אייג" בעיצומה.
אני אדבר בקודים, זה לא חדש. ככה אני הכי מובנת למי שצריך להבין. ולא צריך יותר מזה.
ככה זה היה תמיד.
וככה ימשיך להיות.
ומי שיבין אולי יוכל לחייך. זה לא פשוט להבין.
והנה תמונות מעניינות:
בעיקרון אמרתי שאני לא אדבר על זה יותר אבל הנה כמה תמונות מאזור סקוטלנד והאוקיינוס האטלנטי הצפוני שם אמא שלי עובדת עכשיו:
הנה גם קישור למי שלא מעודכן.
אסדת קידוחי נפט בלב האוקיינוס-
נוף מהאיזור-
והנה מהנדס מיוסר וקופא מקור-
יש גם תמונות של משרד בכל העסק הזה (שם רוב העבודה) אבל תמונות של משרד הן כל כך נדושות. חסכתי את זה מכם.
אז אמא שלי היא מהנדסת הקונסטרוקציות בכל בלאגן העבודה הזה (דואגת שכל המבנה לא יקרוס למים ולא יתפוצץ) והיא מסתדרת טוב לאללה עכשיו. היא מרוויחה אחלה כסף ומתחילה לחיות את החיים הקרייריסטים העצמאיים שבהם היא תמיד חשקה. למען האמת אני גאה בה לא מעט על התעוזה, במיוחד לנוכח פירוט המעללים שהובאו בקישור הקודם.
בטוח שאני צריכה ללמוד לא מעט מכל הסיטואציה הזאת על לקיחת יוזמה ועל החלטות ספונטניות.
בשיחת המסנג'ר הקבועה עם אמא, וזה בעצם מה שהיה הטריגר להעלאת התמונות, היא לא שכחה כמובן לספר לי על מנת האדרנלין הקבועה שלה בעבודה והנה הסיפור-
יום רגוע, הכל שקט, ספינות משייטות להן באוקיינוס ונפטון רגוע. הכל מתנהל פחות או יותר על מי מנוחות עד שמשהו משתבש. ותמיד משהו חייב להשתבש!!
ספינת מסע גדולה נקלעה לקשיים וכשל הגהים אי שם בלב ים. היא מתנגשת ישירות באחת מאסדות הנפט הפעילות יותר שנמצאות באיזור.
אותה אסדה עליה השתכנה אמא שלי במשך שבוע שלם עד לפני כמה ימים.
אז התנגשות?!, נשמע מסוכן... רק שבפועל זה מסוכן פי אלפי מונים. התנגשות קלילה במקום לא מיועד יכולה בקלות לגרום לשרשת תהליכים שתגרום לכל המקום להתפוצץ ולקרוס למים על כל שוכניה.
נשמע כמו סרט אקשן הזוי. מפחיד גם באותה מידה.
צעקתי עליה "את מטורפת!"
היא הוסיפה וסיפרה שישר הזניקו את כל צוותי החילוץ וכל אנשי הצוות נאלצו לנטוש ולקפוץ למים בסירות מצופים קטנות. סגרו את כל הקידוחים עד להודעה חדשה.
יותר מאוחר גילו שכל המבנה חווה תזוזה של 40 סנטימטר בקרקעית האוקיינוס שזה ביג דיל רציני מאוד כשמדברים על חיי אדם.
אנשי צוות שהגיעו למקום מאוחר יותר כדי להעריך את הנזקים חוו התפוצצויות משנה מאיזור המיכלים מה שבהכרח אומר שלאמא יש הרבה עבודה עכשיו...
"אמא, את לא נוסעת לשם, זה מסוכן!", המשכתי לצעוק.
"לא, לא, למה? דווקא ממש רציתי. זאת חוויה..."
והרי לכם סיפור על עבודה מרגשת. סיפור כדי שתבינו שגם
לא חסרות עבודות מרגשות, חוויתיות, מלאות אדרנלין
ושאפתנות בעולם.
שנתחיל את המסיבה?
תקופת בחני האמצע מתחילה עכשיו בטכניון מה שאומר שעכשיו צריך לתקתק עניינים במלוא מובן המילה וגם להפסיק לקטר.
אני נוסעת לטכניון והפעם לתקופה ממושכת שיכולה להיגרר עד למשך של ארבעה שבועות.
זה בהחלט יהיה שיא חדש. מעניין אם אני אשרוד.
הגיע הזמן להראות להם מה אני יכולה לעשות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives