אני ילדה קטנה ונאיבית.
מתישהו כשאתפכח כנראה אבין שעשיתי הרבה טעויות.
__
בינתיים זו הרמוניה של בלאגן והחיים טוביםםם. לא אאבק.
רוצה לחצות את הנהר. שם נמצא הגבול הקרוב שנותר עוד לא פרוץ-
פרק שני- תאוריית האב והפיצול הגדול-
עוד משחר הילדות אני מחפשת לעצמי תאוריות אינדיבידואליות ללכת לפיהן. למען האמת, לרוב גם אסתפק בלמצוא שם חדש לאלמנט תאורתי ישן וארגיש כל כך מסופקת כישאלו לפשרו ואני אצטרך לנתח ולהסביר ולפרוש את כל משנתי על החיים בשישים שניות.
הנאה אילעית אפשר להפיק מניתוח של בעיות מסובכות בצורה פשוטה ועם מעט שילוב של הומור.
__
אני הפסיכולוגית הטובה ביותר של עצמי. עושה עבודה מעולה. מעריכה תבונתיות.
__
יד המקרה והמהוללת הלונדונית נקרו בדרכי בדיוק כשהגיע הזמן להמליט אל העולם את התאוריה שלימים כנראה תהיה זו שתמשול בחיי-
חושבת שאני צריכה הסבר לעצמי. מחליטה לכתוב את העניין על דף וירטואלי מפוקפק (טענות ומענות לא יעניינו אותי. הפוסט הזה הוא אירגון מחשבות).
נקודת מחשבה: אין פה שום עניין תיאורתי; הכל מציאות אומללה ונכונה להפליא. זוהי רק נקודת השקפה שכלתנית לעניין מהותי. המילה "תאוריה" סתם מצאה עצמה נדחפת לשם כי היא יפה ועושה פוזות.
__
העניין שבתאוריה הוא עניין ידוע. בחורות ימצאו כי קל מאוד להתחבר לעובדות וכי איך לעזאזל הן לא הצליחו לפקס את רעיונותיהן ולעלות על זה קודם.
התמקדות בסקאלה של מצבי חיים- מה"רטרו" הקונסרבטיבי אל ה"ניו אייג" הבלתי מתפשר:
אז יש לנו דמות. נקרא לה... "בחורה".
אותה בחורה נזרקת בשוגג לחיים וצריכה לשרוד בינות להררי התסביכים ולואדיות המכשולים.
נשמע כמו חידה נטולת פתרון?
אם כך.... נכון. הפתרון המושלם הוא העדר הפתרון. ככה לפחות נשמרת יכולת התימרון וחופש הבחירה.
אז הבחורה חיה לה את חייה השלווים ולעזאזל - היא מתבגרת!
לא ככה זה היה אמור להיות אם תתעקשו ותשאלו אותה, אבל ככה היא הפנימה וזה מה שהיא הבינה כשמכרו לה את התפוח הרקוב אצל הירקן השכונתי שיושב לו בפינת הרחוב.
מפה לשם אותה בחורה מוצאת עצמה נאבקת שוב ושוב בשאלות מהותיות על איך לנהל את חייה- אם ללכת לפה או ללכת לשם, אם לצאת עם הבחור ההוא או בכלל עם הבן של הירקן. ובפרט, שתתפרע היום בבוקר עם ביצת עין או שתישאר בקפריזת הביצה המקושקשת?!
כמובן שהבחורה מושכלת ויודעת היטב שמדובר פה בדילמה מהותית. היא מצליחה להבין שבכל בעיות החיים טבועה תבנית אחת בסיסית סמויה לעין לא מיומנת. היא מבינה את זה. היא חושבת ובהנף יד מחליטה שהחיים טובים. שום דבר הוא לא מסובך מדיי, מתסכל או מביך מדיי...
הכל מורכב מבעיה תבניתית בסיסית שהתערבלה עם יותר מדיי רגשות ומצבים אנושיים. קוראים לזה "אינטיליגנציה ריגשית". תתרגלי לזה, בחורה.
מהצד האחד של סקאלת המצבים ידוע כי תמיד ניצב הצד הקונסרבטיבי. נקרא לו "פן הרטרו"-
הוא שולט ביד רמה בחיים; הוא הפן שגדלים עליו וראוי לחנך על ברכיו.
זה הפן שיגרום לבחורה לעשות בחירות ערכיות והרבה יותר ריגשיות. הוא הפן של הנוסטלגיה והדבקות באידיאלים.
בכל תחומי החיים זה הפן שיחזיר אותה לימים תמימים ונטולי דאגות הרבה יותר.
מבחינת יחסים זה בדיוק הצד שישלח אותה למחוזות כיתה ו', אז עוד חשבה שהאביר על הסוס הלבן יבליח בינות לענני הערפל וישא אותה אל עבר חיים מלאי גלידות, סוכריות ואהבה טהורה.
היא תשתתק כשתראה אותו; תרגיש שוב כמו באותה מסיבה בכיתה ו' אז רקדה את ריקוד הסלאו הצמוד עם מלך הכיתה. היא תרגיש שוב כמו שנשק לה בפעם הראשונה. תחייך חיוך דבילי.
תצחק לשם שינוי.
במציאות יהיה זה הפן שאולי קצת יעכב אותה. כשתהיה הפעם במסיבה, או שמא נקרא לזה "פיק אפ בר מצחין", היא תהנה לאללה ותשתה לא מעט, אך כשיגש אליה זה עם החולצה המכופתרת והזיפים ויזמין אותה ל"ריקוד צמוד" בשירותים ובעיניו מבט שרמנטי היא תשתתק. היא תסרב. תסרב בטענה שהאוויר לא אפוף מספיק בריח הביסלי שכל כך מזכיר לה אירועי עבר ריגשיים. הבחור מוצא חן בעינייה ו... הוו, כמה שהיא רוצה להיות משוחררת ביום שישי של כיף והנאות אבל היא "כל כך רטרו".
במציאות הפן הזה במפורש יהיה זה שיעכב אותה כי כשתראה את הבחור שמוצא חן בעינייה יושב באחד מימי השישי בבית הקפה השכונתי היא תבהה. תבהה אבל לא תיגש. הלוא היא הבחורה המאופקת. זאת שמתחנחנת ומחכה שהבחורים יתחילו איתה. נחשו מה? ... היא שוב תשתתק. תריץ לעצמה אינספור סיטואציות בראש על דייט מוצלח וקירוב לבבות. היא תימס.
תימס חזרה לכיסא שלה ולמציאות האפורה כשהבחור ילך. ודיי.
"את כל כך רטרו, בחורה".
מהצד השני של סקאלת המצבים ניצב הפן הבלתי מתפשר. נקרא לו "פן הניו-אייג"-
הבחורה, לכשתבחר באותו פן בלתי מתפשר בקיצוניות שלו, תתפלא לגלות עולם חוויות ואקסטזת רגשות שמעולם לא חשבה שקיימים.
ללא ספק, זהו פן שמתוודעים אליו במהלך החיים. הלוא הוא זה שחבוי בתשוקות וברצונות הכמוסים ביותר שלנו. הוא אותו פן שאותה בחורה כל כך חושקת לחיות לפיו אך מהססת נורא.
בבחירה בפן הזה תעשה הבחורה בחירות הרבה יותר אינסטנקטיביות וספונטניות. היא תהיה הרבה יותר משוחררת. היא מודעת לעצמה ויודעת בדיוק איזה מבט לשדר ובאילו סיטואציות. היא יודעת שעם קצת ביטחון עצמי היא יכולה למלוך בחייה ולהסיר אי אילו עקבות מטרידות.
מבחינת יחסים זה בדיוק הצד שיעיף אותה בחזרה לאותן סיטואציות לא ממצות וילמד אותה דבר או שניים על מהות הביטוי "לחיות את הרגע". היא פוגשת את אותו בחור בפיק-אפ בר ויודעת שגם בלי אדי האלכוהול היא היתה רוצה לפגוש אותו בתור לשירותים. היא תשכב איתו כי היא הרבה יותר פתוחה לרגשות של עצמה. היא תשכב איתו כי לשם שינוי גם היא נהנתנית.
הפעם, כשתשב בבית הקפה ותראה בחור שנאים תווי פניו בעיניה היא לא תהסס ותזרוק איזה מבט מקניט או אמירה משעשעת שלבטח תעורר תגובה. היא לא ביישנית וגם לא דוגלת בערכים של סבלנות ומוסר רב.
במציאות יהיה זה הפן שעשוי להשחית אותה אם לא תנהג בו בידיים עדינות. היא צריכה הרבה שכלתנות ומיומנות אם תרצה לשמור על פרופורציות. ללא ספק, היא תרגיש בעוצמת הנשיות הבלתי מתפשרת שלה; וזה "עידן חדש" מבחינתה כי מעולם עוד לא חוותה עוצמה שנויה במחלוקת כל כך.
__
כשנתקלנו באותה בחורה קפריזיונרית היא בדיוק היתה באמצעה של סערת רגשות. נו, כרגיל... כמו בכולנו גם בה טבועה אותה סקאלת מצבים והיא...? תמיד חשבה שהיא ניצבת אי שם באמצעה... וככה גם כדאי.
ככה עדיף.
בכל פעם היא ניצבת מול אותה שאלה והיא- תמיד שאלת הכיצד תנהיג את חייה. תמיד שאלת ה- רטרו למול הניו אייג'.
זה הרבה יותר עמוק מביצוע בחירה אחת או שתיים; זו דרך חיים; כי עד כמה שתרצה יהיה ספק רב בקרבי אם תצליח בתחום אחד לנהוג כך ובתחום שני אחרת.
אז כמו רבים וטובים היא ניצבת במרכז הסקאלה ומסתכלת לעבר שני צידי המתרס. להגיד שהיא נקרעת על ברכי הצורך בבחירה הנאותה היא לא תוכל להגיד אבל לבטח היתה מרוצה הרבה יותר אם היתה מצליחה לשלוף מהמותן את המסלול שיניב את הפירות המתוקים ביותר עבורה.
היא תמיד חשבה שהדרך הדוגלת באיזון היא הדרך המנצחת שכן כך אפשר להנות מכל העולמות ולצאת עם רווח מקסימלי, אך כיום יותר מתמיד היא מרגישה בצורך השינוי. נו, טוב, זה רק עוד סממן לכך שהיא מתבגרת.
אז היא מסתכלת; ובוחנת. למה היא מרגישה שכל צעד שהיא תבחר בו צפוי שיהיה צעד טוטאלי?
היא מפחדת להישאב לקיצוניות?
מצד אחד היא רוצה מאוד להיפתח לחוויות שיש לעולם להציע לה. היא רוצה להיות טוטאלית. ומהצד השני היא כל כך נשאבת לקסם הרגשות והסנטימנטים האישיים שלה.
__
אל תשלו את עצמכם שקיים פתרון. ככל שידוע לי היא תמשיך להאבק עם עקרונותיה עד זוב דם. היא תמיד תרגיש בקיום סקאלת המצבים ותמיד תנודד בין בחירות חפוזות לבחירות שכלתניות, אבל כבר אמרתי קודם, היופי שבפתרון הוא בהעדר הפתרון. כך נותר הרבה יותר מקום לתמרון.
מפה לשם, כנראה שיספיק אם אותה בחורה רק תהיה מודעת לאותה סקאלה מבישה. היא תישאר במסגרת בעיית התבנית הבסיסית ותדע שכל הדילמות שלה הן כתלות בגישה בלבד... והלוא הגישה היא לא אחרת מסקאלת ציר X שמורכבת מגוונים פשוטים. לא יהיה פה פתרון פשוט אבל לבטח זה יהיה נעים יותר לעין.
היא תצליח לאחוז בחייה יותר בחוזקה לא משום שתעשה איזושהי בחירה כי אם רק בזכות ההכרה בגישות הפעולה שפרוסות לפניה.
בבעיות הומניות ראוי כי ננהג בגישה הומנית ואם כך קו וצבע הוא פתרון מתקבל על הדעת. אם לא תוכלי למצוא פתרון, ראוי כי תתאימי את את סקאלת הגוונים שלך לצבע הליפסטיק שהחלטת להתהדר בו בבוקר אותו היום.
...מרווח נשימה...
סעיף 2 ב', פסקה IV - תאוריית האב ומדוע הומור והדחקה שלובים יד ביד-
אותה בחורה לא מפסיקה להפתיע.
הפעם הבחורה היא לא דמות. הפעם הבחורה היא אני.
כן, הפעם זו אותה אני שניסתה לעגן את הרטרו והניו אייג' שלה במציאות ונתקלה בקושי מהותי.
את הסיפור על איפה אני ממקמת את עצמי בכל סקאלת הגוונים הזאת ואת הדילמות המוסריות האישיות שלי עם כל פן מהנזכרים למעלה אני אשמור לשעת כושר אחרת אבל על נושא ספציפי אחד יש עוד טעם להתעכב ולדבר-
תאוריית האב המכונה גם בשפה העממית "So What" היא לא מאלו שנלקחו או ילקחו כמובן מאליו. היא ההבנה הבסיסית ששרתה עלי בעוד אני ושלישיית התל-אביביות המהוללת שלי העברנו ערב רווי יין בבר צפוף ואפוף עשן. זה לא עניין חדשני אלא רק הבנה טהורה.
הכל נפתח כשהתחלתי להתבגר.
זה תמיד מתחיל בזה.
מודעת לבעיית התבנית הבסיסית ולסקאלה האישית והבעייתית שלי החלטתי שלא דרוש יותר מקצת הומור ו... גם קצת הדחקה כדי להתמודד עם הדברים ביתר קלות.
בחיי, דברים יכולים להראות כל כך מסובכים אבל עם קצת הומור והופ... נפתחנו.
ידוע כי צחוק הוא עניין משחרר אז למה לא לאמץ אותו כדרך חיים?
נבנה מתכון מושלם- ניקח את בצק הבסיס הדביק והתפל; זה שלא עובד כראוי. נוסיף לו את עניין ההדחקה בשביל להסיר את טעם הלוואי. נצפה בציפוי הומור... וכל שישאר הוא לבדוק האם כל האינסטלציה הזאת עומדת במבחן המציאות, כלומר, האם זה מה שיעזור לי להתמודד עם בעיית התבנית, או יעזור לי להחליט החלטות ביתר קלות, או שרק יגרום לי לבחור את הגישה המתאימה שלי לסיטואציה כזו או אחרת...
הרבה דרישות לבחורה קטנה כמוני אבל זה בדיוק מה שדרש תיקון והבנה.
אז הומור שמנוצל לצורכי התמודדות יש, אבל זה לא מה שכל כך שנוי במחלוקת; הבעיה היא עם ההדחקה.
גם הלונדונית חשבה ככה באותו ערב שישבנו ודיסקסנו שעות בעניין. וגם רבים וטובים אחרים חשבו שממש לא כדאי לאמץ את ההדחקה כדרך חיים.
נכון, צודקים; רק שזהו לא מהות העניין-
החשיבה הבסיסית היא שאם נצליח לנטרל אי אילו מחשבות מיותרות וגורמים מבלבלים מדרך החשיבה שלנו, ננהג במעט יותר בפתיחות ונאמץ לעצמנו סט של הומור תואם נוכל בקלות רבה יותר להתמודד עם אי אילו דילמות ומצבים מבישים.
נגיד וישבה איזו בחורה ושתתה יין אדום באותו פאב מצחין. נגיד ודיברה עם בחור. נגיד ושמטה את הכוס.
מגוון של אופציות פעולה פרוש לפניה אבל הסקאלה תנוע בין לעשות סיפור מכל העניין ולהתפדח נואשות לבין לנקות את האזור, לנקוט בקצת גישת הומור והדחקה ולהמשיך לדבר עם הבחור מתוך מחשבה עיקשת שזה לא מה שהולך להטריד את מנוחתה עכשיו.
הכל התחיל מדילמת פעולה כשהפתרון- הוא למעשה מונח לרגליה והוא פשוט למדיי. כל מה שאותה בחורה היתה צריכה לעשות באותו הרגע הוא לקחת הצידה את המבטים של האנשים, את הצחקוק של המלצרית, ואת הכתם הנוראי שנותר לה על השמלה. להזיז לרגע הצידה. לא להתעלם מהם אלא לראות ולהבין שאלו הם משתנים כל כך זניחים שכלל לא אמורים להשפיע עליה באופן אישי.
הנטיה של אנשים היא להגזים והיא לא תנקוט בגישה הזאת. So What, היא תיקח את ההומור שלה ותפצח בפרץ סוער של שנינויות על כתמי מחזור ואומנות קונספטואלית...
כל השיטה הזאת כלל לא אמורה להיות קשה לאילוף. אומנות ההומור וההדחקה היא הצעד המתבקש הבא לאחר שגיליתם שאינטיליגנציה ריגשית יכולה לרוב להיות מעמסה מכבידה למדיי.
__
ואם כך, אין פה יותר מגישה בריאה לחיים. לא המצאה שנונה מדיי כי אם רעיון מדוייק שמתיימר להיות מנוסח הייטב ומצליח לא רע בכלל לייצר לי דרך מילוט ממה שבעבר היה לולאה אינסופית של בעיות החיים הקטנות שלי.
ונסיים בציטוט מהפוסט הקודם שאני לא יודעת כמה התעמקתם בו אבל מבחינתי הוא אחד משנינויות הפאר שיצאו מפי בזמן האחרון:
"טיזרית? - רק מאז שגיליתי שאין טעם להסתובב ללא חיוך ברחובות העיר ושאפשר להפיק הנאה עילאית מכמה מילים ופיסוק אינטיליגנטי".
נרקיסיסטית? אני. אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives