אני בטכניון, איזה קטע...?!
תאמת שברגע שיום הסטודנט נגמר בשישי לפנות בוקר ממש לא התחשק לי לחזור הביתה. נו, אני אוהבת להיות פה בדירה בקמפוס.
מה גם שיש בריכה ויש דוחות מעבדה לעבוד עליהם. יש סרטים, אוכל ושכנים נודניקים.
אז אני בטכניון והנה כמה סעיפים מהותיים שמעניין לזכור ממהלך האירועים של יום הסטודנט המשעשע הזה:
- בתור יום הסטודנט הראשון שלי זאת היתה חוויה מאוד כייפית. מקסימום מוזיקה, בירות והתהוללות עם מינימום שעות שינה. בדיוק כמו שאני אוהבת. היתה אווירה כל כך טובה עד שממש לא רציתי שזה יגמר.
- הופעות שזכורות לטובה:
מופע הארנבות של דוקטור קספר שנתנו חזק ברוק. שם פגשתי, אגב, את הקלאבר המתפרע שהזכיר לי כהרגלו כמה כיף זה לתפוס ראש מהרבה אלכוהול ואווירה טובה.
המופע של מוניקה סקס בבריכה הוא עוד הופעה שחייבים לציין. פעם ראשונה במסיבת בריכה שכזאת ואף על פי שהרבה אמרו שהם לא התלהבו מההופעה עצמה אני הייתי באקסטזה טוטאלית. כל החברים שלי מהקמפוס היו שם, כולם השפריצו מים והקפיצו כדורי ים. כולם רקדו וקיפצו. בשבילי אין חוויה יותר גדולה מזו. שתינו בירה והיה כיף חיים.
שלמה ארצי. וואו, פרפורמר מדהים, מזדקן וחרמן. למרות שהוא ממש לא הסטייל שלי במוזיקה לרגע חשבתי שהגעתי לקיסריה וההנאה היתה צרופה. לראות את כל הקהל מנפנף בידיים בקצב אחיד ושר ביחד את המילים זה מאורע ללא תחליף. ללא ספק שלמה עשה את עבודת שלהוב הקהל בהצלחה מרובה! הוא והשטיקים שלו- העלה בחורות מהקהל, נתן לילד מהשורה הראשונה את המיקרופון וזמזם לו שטויות. נחמד מאוד. תודה.
- דפנה והעוגיות שתוכננו לעלות בלין אפ של האומנים ביטלו את ההופעה עקב מאורע שלא בשליטתם. ללא ספק זה היה אמור להיות ההי-לייט של כל יום הסטודנט הזה בשבילי. והם ביטלו. לא היתה מאוכזבת ממני בכל הקמפוס. שמתי את הדיסק שלהם במערכת והגברתי את הווליום כדי להקל על היגון. חח
- נחזור רגע לבריכה. שם ציפתה לי היכרות מהסוג שאני הכי גאה בו.
אני וזוג בנות מהמסלול עמדנו לנו שם בנונשלאנט, רוקדות ונהנות כשפתאום בזווית העין אני קולטת מישהו שיכול אולי בערך להיות הבחור הטובעני הזה. לידו עמדה מישהי שיכולה אולי, בנסיבות מסוימות להתפרש כחברתו גברת שמי הלילה. איזה דקה עמדתי שם ותהיתי אם בא לי לפאדח את עצמי ונחשו מה החליטה לעשות הנפש הפזיזה והשעשועית שלי?! Well, Yeah!
"סליחה, קוראים לך קוויקי, נכון? ואת נייט-סקאי?!" שאלתי. "כן" ענה הבחור ואני מיד התלהבתי מגודל היישג גילוי שני הבלוגרים המהוללים ומחוסר הבושה שהפגנתי בכזאת עזות מצח...
הקלאודיוס מיד זיהה שאני מצביעה לעברו וקפץ להפגין נוכחות. גם האוגר הקטן הגיע להגיד שלום ובכלל, היה יופי טופי של מפגשון קטקנטון של בלוגרים טכניוניסטים וטכניוניסטים לשעבר.
מי אלופת זיהוי קלסתרוני המבוקשים מי?
פעם הבאה מפגש ראוי על כוס בירה כדי שתוכלו לשכר את ענת כראוי!
- במהלך היומיים האלו ישנתי אולי 6 שעות במצטבר כך שבסיומו של יום הסטודנט הזה הייתי הרוגה ומנופצת. מעונות הסנאט מוקמו להם בסביבה הכי קרובה לבמת הטראנסים ולהתגודדויות הערסים השיכורים. כך יצא שלסגור את האור ולהתכסות בשמיכה ממש לא היה מספיק בכדי להרדם. ב 4 בבוקר עוד יכולתי לשמוע את השותפות פותחות וסוגרות את הדלתות בדירה... פשוט כי... אף אחד לא היה יכול להרדם.
אפילו אני, הבול עץ של הדירה, כשכבר רציתי לפרוש לשנתי הערבה... - לא. שכחי מזה ענתי. נדפקת! את הלילה לא ישנה!
- אגב, שוב הרגשתי את ההרגשה שמטרידה אותי המון בזמן האחרון - הרגשה בה אני חייבת לפגוש את כולם ולשעשע את כולם ולעשות את הכל ולתת לכולם את מנת הענת אותה הם רוצים ולהיות בכל מקום חשוב כי אחרת אני עוד עלולה לפספס חוויה כייפית. נורא מעצבן בהתחשב בעובדה שאני מעדיפה שדברים יבואו אלי ולא אני אליהם.
בסיכומו של יום הסטודנט הזה אני מרגישה שעשיתי פחות או יותר את כל מה שרציתי. פחות או יותר. בפעם הבאה אני אביא בטריות למצלמה. השנה זו היתה טעות שלא תיסלח!
- הוא סיכם את יום הסטודנט על מופעיו השונים הרבה יותר יפה. מגיע לו קרדיט.
והנה האתנחתא לה כולכם ציפיתם הלוא היא - פרסומת - Who wants some coffee?
אופטימי משהו (או מפחיד. תלוי איך מסתכלים על זה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives