כהרגלי בקודש הקמתי לעצמי מבצר על המיטה כשמסביבי מפוזרים למשעי כל מה שבחורה עלולה להזדקק לו. שזה אומר... בעיקר הרבה שטויות מאורגנות בבלאגן מופתי.
ענת נהפכת לדיסלקטית- אנקדוטה לסיום השבוע:
לידיעת ציבור הקוראים, אני נהפכת לדיסלקטית כרונית ביותר.
דיסלקטית שבראש ובראשונה מנסה לתרץ את הכשלונות העתידיים שלה במבחנים המצ'וקמקים של הטכניון... אבל דיסלקטית.
העובדה הוודאית היא שאני הרבה פחות מצליחה להתרכז, עושה הרבה יותר שטויות, ובעיקר... כותבת כמו אנלפבתית.
הנה דוגמא:
בשיעור גנטיקה שעבר זה לא מכבר דובר על הורשת הגנים ע"י האבא. ואני... שידועה בעיקשות שלי עוד ניסיתי לעמוד בקצב הדיבור של המרצה, להספיק לכתוב בלי להניד עפעף ולהבין את הכל.
הבעיה השכיחה היא שאני חושבת יותר מהר ממה שאני מצליחה לכתוב... או שמא... היד שלי רוצה לכתוב יותר מהר ממה שהיא יכולה... או שמא - דיסלקטית חסרת תקנה.
"... הגנים מועברים ע"י אהבא ..."
נכתב באותיות קידוש לבנה במחברת.
לכאורה שיכול אותיות פשוט, אבל לאמיתו של דבר מדובר בטעות פטאלית שנמנעה. לקראת כתיבת האות ב' שבמילה האחרונה הבנתי שמשהו לא בסדר...
שיכול אותיות זה עוד מתקבל על הדעת אבל המוח שלי, זה שרץ שני צעדים קדימה, כבר רצה אוטומטית להשלים את המילה בהתאם להרגל הפונטי ולכתוב את המילה... "אהבה".
הטעות הפטאלית נקטעה ובצדק ע"י פרץ צחוק מתגבר שסיפח אליו גם את הקנדית. היא כבר למדה להבין את ראש "קומדיית הטעויות" שלי.
כעת רק נותר לתהות מה פרוייד היה אומר על החלפת המילה "אבא" במילה "אהבה" באופן מקרי שכזה?!
ולסיכום חינני של הסופ"ש + לפני שיכתב פה פוסט שיכניס אותי למוד רציני קבלו את הסרטן הבא:
מדובר בסרטון אינטרנט שהכירה לי פליפי דה פליפ הו אז בימי הצבא נטולי אור השמש.
סיפק לנו לא מעט שעות תענוג ושעשוע לאינפנטיליים:
(שיר הפתיחה שמופיע ב- 1:50 או ב- 7:55 הוא שעשוע טהור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives