?Life. How the hell to get through all 9 of them

רק בשביל הפרוטוקול ראוי לציין דבר אחד:

אני בערך, איכשהו, ככה יוצא ש... טסה לסקוטלנד בעוד שבועיים.

___

זוכרים את אמא. אמא, אמא שלי. אותה אמא שלי... הרי היא עובדת בסקוטלנד (כבר שנה עכשיו כשאני חושבת על זה). ככה יוצא שהיא נורא רוצה שאני אבוא לבקר אותה. Well, אם כך מי אני שאסרב. "חופשה סטודנטיאלית" קצרה מגיעה לה בתחילת אוגוסט ואני מוכנה ומזומנה לארוז את מטלטלי ולטוס להתרווחות קלה בין הגינס למפלצת מלוך נס.

אמא כבר הודיעה שבכוונתה לכייף כהוגן ו"להראות לי חופשה אמיתית מה היא" כך שכאשר שאלה כמו "אז רגע, את תממני לי צניחה חופשית?" התקבלה בחיוב לא נותר לי אלא להיות המאושרת באדם.

דווקא תקופה טובה לטייל בסקוטלנד. יש עכשיו את הפסטיבלים המסורתיים בצפון וכמובן שלא חסרים טראקים שעשויים להיות חוויה משעשעת. אולי גם איזו מעבורת לביקור חברים בגרמניה. לא יהיה משעמם, זה בטוח (וכמובן שתמונות נוף משעשעות לרוב).

איזה ניחוח משכר עומד באוויר. קוראים לזה התרגשות.

ובפינת האתנחתא לסופ"ש, שהיא גם במקרה "פינת הפרסומת" הקבועה והאהובה עלי מכל, הנה קטע שגרם לי להתרפק לא מעט על כנפי הנוסטלגיה. מה שנקרא שעשועים לאינפנטיליים No. 2:

רן וסטינפי בפרסומות מובחרות-

(יש לציין שזאת נוסטלגיה רצינית עבורי, כבר כמה? איזה 6 שנים, אולי 7 שנים

שלא בהיתי באופן חסר תכלית במרקע טלויזיה וזפזופ עקשני בשלט. עזבו אתכם

טלויזיה, מי צריך טלויזיה כשיש אינטרנט).