שדה תעופה - מונית - נסיעה - אחו - כבשים - אחו - כבשים - אחו - אחו - אחו - ... - כבשים - בית - דבר ראשון פותחת את המקרר. למזלי אין כבש במקפיא, אחרת עוד הייתי משתגעת.
ירוק וכבשים. ממש אגדי בשביל חובבת טבע שכמוני. הנה פנורמה לפתיחה:
______
לאברדין הגעתי בסביבות השעה שש בערב. כולי נראת כמו איזה מפלצת לוך נס שנראה כי לבטח ערכה עכשיו קרב כריות נועז בניסיון להירדם.
בדרך למונית, סוחבת את המזוודה, נותנת לאמא להנעים את זמני בשלל דיבורי שטות. מהנהנת.
נו, בדיוק כמו שחשבתי שזה יהיה. יש דברים שלא משתנים.
אז אמא מספרת שבסקוטלנד מתחילה לשקוע השמש רק ב- 9 בערב ושזה נפלא כי נוכל לעשות הרבה דברים. "את רוצה ללכת לעשות עכשיו שופינג?", היא שואלת בתזזיות אופיינית.
אני מרימה אליה חצי גבה מיוסרת ושואלת "מה?"
"מה שופינג מה? אני רוצה טבע, אני רוצה כבשים ונחלים. אני רוצה הליכות מתישות ולא... לא לכיוון הקניון!"
ישר הבנתי שנצטרך לעשות פה כמה פשרות בין הטיול הפנטזיונרי שלי לטיול בפועל. בכל זאת, כנראה שכחתי שאני הולכת לבקר את אמא וכי אמא בכל זאת לא הרפתקנית כמו שקיוויתי שהיא תהיה.
אז לא יהיו טראקים, את אלו אני אצטרך לשמור לימים נוחים יותר בהם אמצא לי פרטנרים ראויים ואצא לטיול גדול, אבל בטח ובטח שיהיו אטרקציות. על אטרקציות גם אני וגם אמא לא נוותר.
הבית באברדין-
הנוף מהחלון של החדר שלי-
באחו שם שברקע זורם נהר הדי ובמעלה הזרם הוא מתחבר לנהר הדון,
שני הנהרות שמקיפים את אברדין ובהם הלכתי לטייל ביום ראשון האחרון.
נו, אז הסכמתי בסוף ללכת לעשות סיבוב בעיר. חלשת אופי שכמוני. לפחות נלך לעשות קניות בסופר כי ממש אבל ממש לא בא לי לאכול עוגיות לבוקר, צהריים וערב.
אבל מה שכן, סיבוב עירוני הוא תמיד מאורע שצריך לסמן עליו וי אפילו אם רק בשביל לצאת עם תובנות על האוכלוסיה והסביבה שבה נערך הטיול.
ואכן מאותו טיול עירוני חזרתי עם לא מעט עובדות מעניינות, חלקן ידועות, חלקן פחות:
- גם בסקוטלנד נוהגים בצד שמאל של הכביש. עובדה זו היא האיומה והנוראית מכל כי אם הייתי מקבלת פאונד על כל פעם שעברו במוחי מחשבות כמו "איפה הנהג?" או "למה המכונית לא חוזרת לנתיב אחרי העקיפה?" כבר מזמן הייתי ליידי עשירה עם חוות כבשים מבוססת. כבר שלוש פעמים שכמעט ונדרסתי ולהסתכל לכיוון המתאים בציפיה לאוטובוס אני בחיים לא אתרגל. אמא שרצתה שאני אוציא רישיון בין לאומי כדי שנשכור פה רכב זכתה לתגובות זועמות בנוסח "את מטורפתתת, סכנת נפשות לנהוג פה. היו מתנגשים בנו ברגע שהיינו יוצאות מהחניה".
- האוטובוסים פה איטיים בטירוף. בערך כמו הדרך שבה מתנהלים כל החיים פה. ולזה אני יכולה דווקא להתרגל מעולה.
- עוד דבר שיהיה לי מאוד קשה להתרגל אליו הוא העובדה שסקוטלנד היא לא מדינת טרור, לא כמו ישראל בכל אופן. איפה כל המאבטחים שפותחים באגרסיביות את התיקים בכניסה לכל חנות? איפה לטישת המבטים החשדניים בעליה לאוטובוס? הו כןןן, זה בהחלט שינוי מרענן. באוטובוסים, למשל, יש אזור מיוחד מאחורי הנהג בו הנוסעים יכולים להניח את השקיות והתיקים שלהם. לא פעם ראיתי אנשים שמניחים שם למשל את תיק הגב שלהם ואותי העובדה הזאת הדהימה. תנסו לעשות דבר כזה בישראל...
הו, אני כל כך עוברת לגור באירופה.
- ביציאה מכל מקום ציבורי הסקוטים אומרים 'תודה', אפילו ביציאה מהאוטובוס ואני? אני כל כך מאמצת את המנהג הזה למרות שזה יהיה אבסורד טוטאלי להשתמש בו בישראל.
הסקוטים הרבה יותר ממושמעים, טוב זה ידוע לגבי כל האירופאים, אבל זה מדהים אותי בכל פעם מחדש. העישון במקומות ציבוריים סגורים אסורה, התורים ישרים יותר והאנשים כל כך חביבים.
אמא סיפרה שאם מישהו פה לא מפריד פסולת (פלסטיק, זכוכית ונייר בנפרד) הוא מקבל קנס. והשוואה לישראל מתבקשת... שוב נוכחתי לדעת כמה ישראל לוקה בפרימיטיביות שלה.
- את הסיבוב העירוני שלנו באברדין ערכנו ביום שבת, אותו יום המכונה גם "יום ההשתכרות ההמונית של הסקוטים", ומה שראינו ברחובות היה היסטרי. Union Street, הרחוב הארוך והראשי במרכז אברדין, פתח את שעריו לכל המי ומי. הרחוב שרובו ככולו מורכב מפאבים ומועדונים היה גדוש באנשים, כולם שיכורים.
כולם... שיכורים... !
ידעתי שהסקוטים הם חובבי ויסקי מושבעים אבל לא היה לי שמץ של מושג שתופעת ההשתכרות בסופי השבוע היא כל כך רחבה ו... המונית.
באותו יום שבת בלילה, אגב, הייתי עצבנית במיוחד. את האוטובוס האחרון פספסנו ולהשיג מונית היה בלתי אפשרי, כמו שנוכחנו לדעת. אפילו להזמין מונית מהתחנה זה בלתי אפשרי פשוט כי את כל המוניות כבר הזמינו מבעוד מועד. הסקוטים הם מאוד מאורגנים... אוהבים לסדר לעצמם מראש מוניות לבילוי. את הלילה כבר חשבתי שאני אבלה ברחוב -
במבט לאחור Union Street עשה רושם של רחוב כייפי במיוחד לבילוי עם חברים אבל בשום אופן לא מהנה לבילוי לתייר זר שזה הרגע הגיע ועברו עליו יומיים נטולי שינה.
- באירופה ובסקוטלנד בפרט אין מיץ סחוט. הם חיים על משקאות מוגזים והמיץ היחיד שקיים הוא מיץ חומרים מסרטנים וצבעי מאכל. משום מה חשבתי שסקוטלנד תהיה שונה בקטע הזה (וגם בקטע של הירקות והפירות). לא יודעת למה, אבל השלתי את עצמי.
מעצבן. בישראל, רק שתדעו, אני חיה על מיץ!
- אברדין - מכונה גם "העיר האפורה"; והיא באמת אפורה פשוט כי כל הבניינים והכבישים בעיר עשויים מגרניט (בערך כמו הבית שראיתם בתמונה למעלה). אמא כבר מתחילה לתעב את זה.
אגב, מה שמאוד מאפיין פה את הערים ששוכנות ליד הים או ליד נהרות ונמלים זה קיום של שחפים. לסקוטים אין יונים, כתחליף יש להם שחפים טורדניים. אברדין, למשל, שורצת בהם. גדולים, מעצבנים, עושים הרבה יותר מדיי רעש ומחרבנים בהנאה צרופה על העוברים והשבים.
הנה שחף סורר שמספר דקות קודם לכן היה עסוק בהטלת פצצות ריחניות לעבר התיק של אמא שלי:
מה שכן, התקופה הזאת נהדרת לטיולים. היה לנו יום אחד שבמהלכו ירד טפטוף קל אבל מלבדו שאר הימים היו קיציים ושמשיים. האווירה נהדרת לפקניק על גדות הנהר.
תוסיפו לזה את ה- HighLand Games (שלצערי הכל כך רב פספסתי אותם בשבוע), את ה- Pipe Championship ואת פסטיבל אידנבורו שנערכים במהלך אוגוסט ותוכלו לקבל חודש אגדי.
___
אז מה היה לנו:
יום שני: יום מעט מבוזבז לטעמי. החוזה של אמא בדירה מסתיים בסוף החודש. הלכנו להסתכל על דירות להשכרה ברחבי העיר. מאוד מתיש.
יום שלישי: נסיעה לאינברנס (Inverness) וביקור בנהר הלוך שבעיר (אינברנס זו העיר בה נערכים רוב משחקי ההיי-לנדס. התאכזבתי כל כך לגלות שכל האירוע הסתיים ימים ספורים לפני שהגענו). העיר עצמה מוצפת בתיירים וגם בלא מעט פאבים שמציעים מוזיקה סקוטית ובירה טובה.
יום רביעי: נסיעה לאזור ה- great glen והיערות הכל כך ירוקים שמסביבו, ביקור ב- Loch Oich שייט על ה- Loch Ness המוכר ללא עוררין, ביקור ב- Urquhart Castle וחזרה לאינברנס.
פנורמות:
(הדרך הנפלאה ביותר לטעמי להעביר אווירה במקום מסוים)
הכנרת של אינברנס-
שייט בגרייט גלן-
ההיי-לנדס הוא המקום הכי יפה שראיתי עד כה בסקוטלנד. אני חוזרת משם עם תחושה שממש לא מיציתי את האפשרויות שגלומות באזור הזה.
באם תינתן לי אפשרות לחזור לשם עם תרמיל ואוהל הייתי עושה מסע לנקודות הצפוניות יותר שבסקוטלנד, מטפסת על כמה הרים ולא שוכחת להצטלם עם אחת מהפרות הייחודיות של האזור.
___
אגב סקוטלנד, אגב אוכל, אגב נושא שלא קשור לטיולים אבל אני כבר מתחילה להיות רעבה-
בסקוטלנד גיליתי שאני באמת בשלנית לא רעה בכלל, ולכל אלו שפקפקו מגיעה חריצת לשון נבזית. אני בשלנית לא רעה בכלל של בשר ובבישול דגים אני בכלל אלופה... וככה יצא שאת ארוחות הבוקר והצהריים שערכנו עד עכשיו בבית באברדין אני בישלתי ואמא? היא ליקקה את האצבעות ולא היססה לשאול מה לעזאזל עשיתי שזה יצא כל כך עסיסי וטעים.
הווו כן, ענת היא בחורה למופת.
הנה צלחת שתגרה אותי עכשיו לא מעט:
טרוטה בתיבול צ'ילי עדין ותוספת פטריות פורטבלו ואפונה מתוקה מוקפצים ברוטב טריאקי.
לפני-
והתמונה המסורתית והמתבקשת של אחרי-
הו כןןן, ענת היא כל כך שפית קטנה. כן כן כן.
___
ולסיום נקנח בפוסט בלוגוספרי שנכתב ע"י לא אחרת מאלילת התיאורים המרשימה שלי, נורמה ולא ג'ין:
"למה לא לצאת עם בלוגר/ית"
לא רק שהיא קלעה מילה במילה להשקפה הנוכחית שלי היא גם, בהיותה אלילת התיאורים, כתבה את הפוסט בצורה כל כך כובשת ונהדרת. קשה שלא לתת לה קרדיט על "פוסט גניבת מחשבות ומילים" טוב שכזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives