חורף זו תקופה נהדרת. אני מחסידיו הגדולים ביותר של ריח הדשא אחרי הגשם ומהנהנתנים המושבעים ביותר של פרווילגיות הפוך בבוקר גשום.
אבל יחד עם זאת, אתם לא יודעים את זה כי לא טרחתי לספר, חורף זו התקופה האמוציונלית שלי בשנה. תקופה שצריך להעביר עם מישהו בין הידיים כי אחרת זה פשוט לא מושלם. יש ערך מוסף בשבילי להעברת התקופה הזאת עם מישהו שאפשר לשחרר אצלו את כל המטענים האמוציונליים.
חורף זו תקופה של כרבולים וסקס פרוע מתחת לפוך.
מפה לשם זו תקופה שגורמת לי להרהר הרבה יותר, אולי קצת לאבד מהכריזמה הפאם פאטאלית שכל כך טרחתי לבסס.
הנה למשל תוצרי הרהורים:
עובדה מספר 1: נגיד ויצרתי קשר עם בחור שמאוד מוצא חן בעיני. נגיד שהוא מראה עניין אבל באותה הזדמנות הוא גם ממשיך לחזר ולהראות התעניינות בשאר מכרות ובחורות אחרות. רוב הסיכויים שסיטואציה שכזו, ולא משנה אם היא מבוססת או לא, תגרום לי לעשות אחורה פנה כל כך חד ולוותר בשניה על כל הרעיון.
למען האמת נראה לי שאף פעם לא הודתי בזה כראוי אבל אני שונאת תחרות. לא מסוגלת לסבול פלרטוטים של בחורות אחרות כלפי בחור שאני חושקת בו. אבל בעוד בחורות אחרות יאבקו על הגבר אני פשוט מוותרת. לא סובלת מאבקים על בחורים ואולי גם ככה אני טיפוס וותרן כשזה מגיע לקשרים ומערכות יחסים... אז כשזה מגיע למאבקי פלרטוטים וניסיונות לכיבוש Lady, be my guest... The fight is all yours.
עובדה מספר 2: אני לא יודעת לכעוס. כעס אצלי זה רגש שמחזיק מעמד ללא יותר מ- 24 שעות וזה דיי נורא כשחושבים על זה. במקום לכעוס אני פשוט משתתקת ומסתגרת. איך אפשר להביע ככה עמדה?
מצד שני, אני גם לא יודעת להתנצל ככה שכל התנצלות אצלי נשמעת כמו יבבה בכיינית ומקוממת...
בכלל, הזמן האחרון רק ממשיך ומוכיח לי שאני לא באמת יודעת שום דבר. אולי רק להרהר ולהביע עמדה על מצבים חברתיים אבל מעבר לזה ... כלום. היסטוריה, פוליטיקה, מדע... לא, לא, לא... אפילו הימים בהם שלטתי ברזי האומנות והזרמים המודרניים חלפו עברו להם. כיום אני רק משתוקקת לנושא אחד שאני אשלוט בו כל כך טוב עד כי ויכוחים איתי בנושא יהיו פשוט ללא עוררין...
אבל מעניין לעניין וכבר גלשתי לחלוטין מהנושא... ובכלל התחלתי מדיבור על זוגיות...
מדיבור על הצורך שבכתף להישען עליה. לא כתף מטאפורית אלא כתף ממשית. כזאת רכה וחמה שמהזווית הנכונה אפשר לשמוע ממנה דפיקות לב עמומות ואפשר להחזיק אותה חזק כשיורד גשם בלילה והיא מספקת את כל "השמיכה" שלה אני זקוקה.
___
אז ביום שלישי אני חוזרת לכמה עיסוקים בשדה הקרב התל אביבי וזו הולכת להיות מלחמה עקובה מדם. הכי יש לחשוש מהמעבר בקרבו של "העזריאלי המאיים". חנוכה מתקרב בצעדי ענק ויחד עם זה מתחילים להריח את הסופגניות השטניות של רולדין.
אני לא סאקרית של מתוקים ואני גם לא חובבת דגולה של סופגניות... אבל יש משהו בהמולה הזאת של החג מסביב לדוכן הסופגניות שאי אפשר להתחמק ממנו. סוג של צורך עז לבוא ולבדוק בעצמי על מה ולמה כל המהומה... אם כך, הדוכן של רולדין בעזריאלי הוא מערבולת חסרת סיכוי לחובבי הפיתויים.
השאלה הגדולה איתה אני מגיעה לתל אביב תהיה חייבת להיות: האם החתולה תצליח לעמוד בפיתוי החלב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives