אז מה עשיתי בערב ראש השנה האזרחית החדשה אתם שואלים?
כבר בהיוולדנו כבני אדם אנחנו לומדים לא לתכנן יותר מדיי. אמא תמיד חוזרת ואומרת לצאצאיה הרכים להישמר מכל צרה. שאיפות, תכנונים וציפיות - כל אלו הם בני חלוף ואל לנו לחיות באשליות.
אני, על כל פנים, מעולם לא הקשבתי לאמהות; אולי רק לאמא של במבי... ו... גם היא מתה אז מה זה שווה. לערב ראש השנה האזרחית תכננו ערב רגוע. אווירה סולידית עם בלינצ'סים ושמפניה אצל הטיטוס.
מה שכלל לא היה צפוי היתה העובדה שהרודן יכנס למיון עוד באותו היום, יתאשפז, יקבל מלוא החופן אינפוזיות וכלל לא יזכה לאיזו בדיקה דקדקנית מאחת המתמחות בסגל.
הנה הלכו התוכניות.
אז מה שווים כל התכנונים?
אני, לכששמעתי על הבשורה יותר משמחתי לתת ביקור. הלוא זו הזדמנות פז לתור אחר חבר אידיאלי בעל חלוק לבן וסטטוסקופ. מלבד זאת, אירועים עגומים שכאלו הם הזמן שלי להטיף לקצת אופטימיות ולזרות קצת מהתכונה הזאת שמצויה אצלי בשפע.
מצויידת בעוגת גבינה הטפתי את משנתי: "תראה יא טיטוס, תראה איזו חוויה מחשלת. ראש שנה אזרחית יש כל שנה ולחגוג אפשר תמיד, אבל להעביר ערב שכזה בבית חולים? כשאתה זוכה לראות את היופי שבמשפחות שתומכות ביקירהם ואת המהות של טיפול מסור? לדעתי אין תחליף למראות שכאלו מדיי פעם. מה גם שאתה לא חולה, יא פר... עוד שניה ואתה בריא", קינחתי בטפיחה על השכם רק כדי לשמוע את הטיטוס מתייסר ויגע מרוע הגזרה.
טוב, זה לא באמת ציטוט מילה במילה אבל רוח הדברים, כמדומני, הובהרו. לסיכומו של דבר, עשה הרושם שאני נהנת, הוא לא ו... לא יהיו בלינצ'סים לערב.
מפה לשם תהיתי עד כמה כיף יהיה אם לשם שינוי בשעה 12:00 אני אהיה לבד; אסתובב קצת ברחבי הקמפוס. כשאני אצא מבית החולים גם ככה השעה בטח לא תהיה רחוקה מחצות. אוכל לעשות לי סיבוב במקומות הנידחים. לשבת, אולי, "במרפסת" המשקיפה אל נשר ורק לבהות באורות ולהנות מהלבד. אני דיי חובבת של שקט אישי בלילות קרים, כמו שטענתי לא מזמן. מרגיש לי מאוד מרגיע להתנתק לשניה ורק לבהות. אולי לצייר. כן, הייתי יכולה לקחת קרש וכמה דפים ואולי סוף סוף לחזור ולעשות את מה שבזמנו היה שגרה. היתה יכולה להיות זו דרך נפלאה... לפתוח את 2008 בציור. "שרברובי העיר חיפה על דף חדש בצבע בז' " הייתי קוראת לרישומים, והשם היה ישר תופס נופח סנטימנטלי.
על כל פנים, לא זה מה שעשיתי בסופו של דבר בערב ראש השנה האזרחית.
לכשחזרתי לחדר החלטתי שהתוכנית תהיה כזאת: אני אתרחץ, אתמרח במיטב הקרמים הריחניים ואלך להגיד שלום בערב שאירגן הזאולוג המסוקס בדירה שלו במעונות. הוזמנתי ועל כן לא אסרב לקפוץ ולראות מה מעוללים הילדים. אני אשתה שמפניה ואוכל כמו שצריך. אני אשתעשע עם מכרים ואם יתחשק לי אני אלך...
לשמחתי היה ערב נהדר. מסתבר שאחד השותפים של הזאולוג הוא בשלן קינוחים מהולל. כולנו התענגנו על קרם ברולה, ופל בלגי, גלידות, נשיקות תוצרת בית, יין חם עם קינמון ועוד שלל מטעמים שמעודי לא טעמתי כמותם. היה ערב מאוד אינטימי וביתי עם אנשים חברותיים להפליא והרבה סיפורים של הזאולוג. ב- 12:00 נפתחה, כמובן, השמפניה ואני? אני בכלל שכחתי שרציתי לבלות את אותה שעה לבד, בלילה הקר. נסחפת עם האלכוהול נתתי לעצמי חופש מוחלט להנות.
רק בבוקר, עם כאב הראש הקל שקיבלתי מעוצמת סראונד הזיונים של השכנים, הבנתי שהנה סוף סוף תכנון אחד הלך לו כמו שצריך.
אז מסקנה: מסתבר שתוכניות אכן לא תמיד מתממשות אבל לשם כך ובמיוחד לשם כך, תמיד טוב שיש אופציות חלופיות כדי להקל על הנפש.
אבל יותר מכל, אני חייבת, פשוט חייבת להשיג מבער ולהכין קרם ברולה! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives