הנה משהו שהולך לשנות לי את החיים מקצה לקצה.
כן, גם את זה עוד לא כתבתי פה בבלוג אבל אתם מוזמנים לקרוא את תמצית העניין:
נובמבר - ענת מגישה טפסי קבלה לפרוייקט הכשרה מקצועית בחו"ל. הפרוייקט נערך כל שנה ומאורגן ע"י גוף ההשמה המקצועית בקמפוס, איאסט"א.
מדובר בהכשרה מקצועית במפעלים/חברות/מעבדות ברחבי העולם. מעסיקים מהעולם שולחים הצעות לכאן, אנחנו נותנים להם הצעות עבודה בארץ בתמורה ומתקיים סוג של חילופי סטודנטים למטרות תעסוקה.
אז החלטתי לזרוק את עצמי למים! לזרוק את עצמי בכוח! ממש בכוח! אחרת שום דבר פשוט לא יתקדם ומי כמוני יודע שעם התואר שאני הולכת לקבל אי אפשר לעשות שום דבר מלבד לנסות להתקבל לתואר שני.
הגשתי את הטפסים מתוך מחשבה שכרגע אני צריכה כל דבר שיקדם אותי מבחינה מקצועית; כל דבר שיתן לי פור על פני אחרים בקבלה לתואר שני, עבודה או כל מה שלא יהיה... הגשתי את הטפסים האלו כי זה ניסיון בשבילי. הדרך הטובה ביותר להתגבר על אי אלו פחדי עצמאות והתמודדות. הדרך הטובה ביותר לחוות אינספור חוויות חדשות.
יומיים מאוחר יותר. עדיין נובמבר - מקום פנוי בראיונות המקדימים. יש לי את כל הכלים להצליח. יש לי את כל התנאים הדרושים לקבלה... רק מה? אני מתה מפחד! זה צעד גדול. אני לא רוצה להרוס את זה.
למזלי באותו יום הגעתי רעננה וחדה כתער. ללא ספק הייתי בשיאי... הראיון נערך בקבוצות ובאנגלית. באופן מאוד מוצלח המראיינים הצליחו ללכוד דינמיקה קבוצתית, התערות חברתית והתמודדות עם מצב חדש ומלחיץ ואני? הווו כן, אני הייתי במייטבי. הרגשתי מעולה, שאלתי שאלות, דיברתי לעניין (פלוס מינוס) והערתי הערות.
מאותו ראיון יצאתי עם תחושה נפלאה כך שממש לא התפלאתי לקבל תשובה חיובית.
השלב הבא בשבילי יהיה עריכת רשימת העדפות כשיגיעו הצעות העבודה מחו"ל.
פברואר - קפיצה בציר הזמן תביא אותנו ליום בו פרסמו את הצעות העבודה. כל אלו שעברו שלב החלו לזרום לעבר המשרדים כדי לרשום את סדרי העדיפויות שלהם. מה שראיתי היה בעיקר מלא הצעות עבודה בגרמניה.. המון הצעות לכימיה, ביולוגיה.. מעט מאוד להנדסת חשמל, מכונות. מאוד מוזר אם תשאלו אותי אבל היי... אני לא מתלוננת... נפלתי על שנה נהדרת מבחינת הצעות. הרבה מאוד הצעות התאימו לי.
ישר רצתי לחדר "לגגל" כל דבר ש... חס וחלילה... לא תעשה בחירה לא שקולה ומחושבת.
שתהיה עבודה מעניינת.
שיהיה במקום נעים לעין. מקום שאפשר לטייל בו. מקום שאפשר לבלות בו.
שיהיה מקום עבודה מכובד שעושה רושם טוב אחרי בחינה ראשונית.
שתהיה התאמה מבחינת תאריכי ההכשרה.
עדיף שיהיה מערב גרמניה.
עדיף לעשות שיקולים של "מה אנשים אחרים יעדיפו לא לבחור" (ההתמודדות על כל משרה היא מול כל שאר האנשים שסימנו אותה בהעדפות. אם יש משרה שכוללת ניסויים על עכברים אולי כדאי לסמן אותה בעדיפויות כי... ההיגיון אומר שאולי יהיו פחות מתמודדים לאותה משרה).
אלו פחות או יותר היו השיקולים. שבוע לאחר מכן הגשתי את ההעדפות שלי.
אי שם במרץ - טלפון ממשרדי איאסט"א הכניס אותי לרכבת מטורפת של רגשות ואדרנלין. בצד השני היתה הרכזת: "ענת שלום, אנחנו מחפשים אותך כבר שבוע לא היית זמינה. אנחנו צריכים שתגיעי היום עד לשעה 1 למשרדים שלנו. התקבלת לעבודה ואנחנו רוצים להתחיל לחתום על החוזים". מהצד השני של הטלפון שקט של תדהמה התחלף לו במהירות לפרצי שמחה וצחוק פרועים. "ישששש יש יש יש יש"... אין, אני פשוט כזאת חתולה! יותר מזל משכל, בחיי!
רצתי למשרדים כדי לשמוע על איזה משרה מדובר ולמה החליטו לקבל אותי-
מדובר במשרה שסימנתי אחרונה בסדרי העדיפויות שלי וזה כי היא לא ממש מתאימה לתואר שאני עושה כאן. בעוד התואר שלי עוסק בתהליכים כימיים/ביולוגים בגוף עיקר המשרה יהיה בלמידה ויישום של טכניקות למזעור מוצרים (כימיים/ביולוגיים) לקנה מידה של מיקרו ונאנו. העבודה נשמעת קצת יותר מתאימה למי שעושה תואר בהנדסה כימית, הנדסת חומרים כך שמאוד התפלאתי שדווקא את המשרה הזאת קיבלתי. אני... תואר ראשון... רק שנה שניה ועם ממוצע ציונים לא בשמיים... למה דווקא אותי קיבלו? למה דווקא לזה?
נלחצתי.
קצת גדול לנעליים שלי ואני בכלל לא מרגישה מוכנה. מה אני כבר יכולה לתרום למשרה הזאת?
אני אטבע שם במים העמוקים... ועוד לבד... להיות שם לבד... בארץ זרה שהשפה העיקרית שם היא לא אנגלית... הולי שיט. פאניקה.
יותר מאוחר כבר פחות או יותר הבנתי למה דווקא אני נבחרתי... מבחינת תאריכים ההכשרה המקצועית נופלת בדיוק על תקופת המבחנים של הסמסטר הבא. רוב הסיכויים שמעט מאוד סטודנטים רשמו את ההצעה הזאת בגלל אותה עובדה, אבל אני כמו איזה מפגרת לא שמתי לב לתזמון הכל כך לא נוח של התאריכים ובכל זאת סימנתי.
But you know what? מדענים מוצלחים יודעים שדווקא טעויות אנוש הן אלו שמובילות לתגליות מדעיות מרעישות. בדיוק ככה היה גם פה... אם אכן זה מה שהיה והטעות שלי הובילה למהלך שגרם לי לקבל את המשרה זכיתי מההפקר. מה רע?! ללא ספק אני חתולה! 9 נשמות בייבי, 9 נשמות!!!
מפה והאלה כל מאמצי רוכזו לטובת שינוי התאריכים לזמן שיותר יתאים לי. עברתי את כל שבעת מדורי הגהינום כדי להגיע ליום (אתמול) שבו יתקשרו אלי ויודיעו שאישרו לי את התאריכים החדשים. אבל לא משנה, שכחו מכל הטרטורים והלחץ שהייתי בו. שכחו מהעובדה שכבר רציתי לבטל ולשכוח מהיום שבו בכלל הגשתי את הטפסים... ברטרוספקטיבה עשיתי בדיוק את כל הצעדים הנכונים וכרגע? כרגע אין מרוצה ממני.
כשיבבתי מרוב שמחה כשקיבלתי את ההודעה חשבתי לתומי שאין ספק שזה צעד שיכול לשנות לא מעט בעתיד שלי. כרגע האגו, המוטיבציה והמצב רוח שלי מרוממים כמו שלא היו כבר הרבה זמן!
אז אוקי: התאריכים הם 10 בספטמבר עד ה- 30 באוקטובר. יוצא בדיוק על החופשה בין הסמסטרים, יום אחרי המבחן האחרון וקצת לתוך תקופת מועדי ב'.
המיקום הוא עיר בשם אולדנבורג שממוקמת בסקסוניה הדרומית, צפון מערב גרמניה, מרחק נסיעה מהים הצפוני, לא כל כך רחוק מהגבול עם הולנד.
העבודה תהיה באוניברסיטה של אולדנבורג. מעבדה בפקולטה למדעי החיים (ומתמטיקה?!). השכר הוא 650 יורו לחודש (שכר שילך לטובת צרכי מחייה) ורק צריך לסדר ביטוחים וכרטיס טיסה.
נהדר. גרמניה, תכיני את עצמך לבואה של החתולה!
הנה תמונה כללית של הקמפוס אליו אני הולכת להגיע. תתרשמו מהנוף:
(הדשא של השכן כמובן ירוק יותר!)
עם כל האדרנלין הזה קצת קשה להתרכז בלימודים ועוד מבחנים רבים לפני. אני מניחה שאני עוד אכתוב פה על שלל התהליכים הבירוקרטיים, על כמה שכל העסק מלחיץ אותי ועל כמה שכל הפרוייקט הזה הולך לתת לי שיעור הגון על איך לעזאזל מסתדרים לבד בעולם האמיתי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives