מה שמדהים הוא שמאז שהתחילה שנת הלימודים השנייה שלי אני מתה לכתוב קצת על חיי שותפות... חוסר זמן והעדר כוחות קצת מנעו מזה להתממש וגם עכשיו אני אתן רק את עיקרי העובדות אבל בהחלט אני צריכה לפרסם בעתיד איזה פוסט בנוסח "איך להיות שותף?! מדריך לקומוניסט המתחיל".
במהלך שתי שנות השותפות שלי אספתי לא מעט הגיגים וסיפורי מעונות ואין ספק שהבלוגיאדה תשמח לשמוע מתישהו על איך מאלפים שותפים להכין לך אספרסו על הבוקר, עם שירות עד החדר.
תתפלאו אבל שותפות טובה גורמת לעיתים לשותפים לצאת מגדרם ;)
על כל פנים, דווקא השנה יצאה לטעמי יותר נאחסית מבחינת שותפות. זה התחיל מזה שביום בו נכנסתי לדירה קיבלו את פני לשלום הררי זבל, המשיך בהיכרות עם שתי שותפות אנטיפטיות שבין כה וכה עזבו אחרי שבועיים והסתכם, נכון לעכשיו, במגורים משותפים עם 5 בנות שאין לי ממש משהו במשותף איתן שבזכותו אני יכולה להגיד "וואו, איזה כיף שהן שותפות שלי".
האחת מכינה אספרסו נהדר, אבל לא מכאן תגיע הישועה כי אין ספק ששיחות ה"בוקר טוב" ליד השירותים הן לא הבסיס הכי מוצלח לשותפות טובה.
השניה, בסמסטר שלי ואפילו איתי בכמה קורסים. דווקא איתה יש דיונים ושיחות מפה ועד הודעה חדשה... אבל נו... זה פשוט בגלל שהיא לא מפסיקה לדבר. חס וחלילה לא משהו רע, היא אחלה בחורה... אבל איך נגיד את זה? היא... ההפך המוחלט ממני. אני אומרת שחור, היא אומרת לבן; אני אומרת סקס, היא אומרת התנזרות. אז הפרנציפ מובן, היא פשוט לא הטיפוס שאני יכולה להסתדר איתו לאורך זמן.
השלישית, החמודה מכולן. אשת אשכולות של ממש וחיננית להפליא רק שהבחורה עסוקה... רוב הזמן היא קבורה בשיעורים, בעבודה או עם הבחור שלה.
והרביעית, טוב הרביעית בכלל לא פה מרבית הזמן.
אז עם מי ענת תדבר?
בדירה הקודמת השתרש לנו מנהג שתיית התה של 4 אחר הצהריים. פה זה לא ממש אפשרי... כי אם בדירה הקודמת כולן היו יושבות ביחד במטבח כדי לפתור שיעורים בדירה הזאת כולן מסוגרות. המנהג שהשתרש בדירה הנוכחית הוא להכין אוכל מיקרו (שאני מתעבת) - להשאיר את הסירים בצד - לנוס מהר לחדר ולהסתגר שם עד דלא ידע.
נו אז ענת לא מרוצה! ענת רוצה בחזרה את השותפות שמכינות עוגות ליום שישי ומספרות לה סיפורים על הטיולים שלהן ברחבי העולם!!!
תאמת, כהערת ביניים, יצא לי לשמוע שגם אצל השותפות הקודמות שלי יש בעיות מבחינת שותפות השנה. אצל אחת יש ריבים... בעצם גם אצל השניה... נו, ככה זה בחורות.. שולפות ציפורניים כדי לסמן טריטוריה.
בינתיים הדבר היחיד שאני מרוצה ממנו הוא הצורה שבה אירגנתי את החדר (תמונה בהמשך).
מלבד זה החשמל יוצא יקר, טיח מתקלף ו... הכי נורא... הקירות דקים כמו נייר.
עזבו, עדיף כבר בלי קירות, בחיי. במילא לא יהיה הבדל. בדירה הנוכחית יוצא שאני לא צריכה לדבר עם השותפות כי בין כה וכה אני יודעת כל שביב מידע על מה שקורה בחיים שלהן. הן יוצאות מהחדר - אני שומעת. הן מדברות בטלפון - אני אשמע כל שיחה. הן שוכבות עם החבר שלהן - המיטות החורקות כבר ידאגו לבשר לי שזה הולך להיות עוד לילה נטול שינה בשבילי... בשבילהם... אולי גם בשביל השותפה מהצד השני של החדר.
ממתי התחילו כל הבחורות התמימות האלו להיות פעילות מינית? שיפסיקו ומיד!
ארע המזל ואני ממוקמת בדיוק בין שני חדרים שבכל אחד מהם בחורה עם חבר... אחת אוהבת את זה עד אמצע הלילה... השניה דווקא בבוקר כשהחבר בא להעיר אותה.
הולכת לישון עם דפיקות מצד ימין, מתעוררת למשמע בדיוק אותם קולות מצד שמאל... חריקות מפה, חריקות משם... אני כבר קמה להכין את הקפה של הבוקר, כולי מותשת והדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא "בוקר טוב, הגעתם לדירת הפורנו של ענת, איזה חדר תבחרו היום?"...
אז מפה לשם אימצתי נימה צינית מעוצבנת קלות ואת הכינוי "סקס סראונד" או "סקס סראונדינג" לדירה שלי, אבל לצערי אני עדיין לא מרוצה. שבוע שעבר, אחרי שקיבלתי הצעת מגורים לעבור לדירה שמרוחקת 100 מטר מפה (שהיא אומנם קצת יותר יקרה אבל עם בחורות חמודות להפליא) החלטתי להגיש בקשת מעבר.
כן, לא אכפת לי שעוד לא נגמרה השנה. היו לי את הדילמות שלי אבל בסופו של דבר משתלם לי לעשות את המעבר הזה... ואם אפשר עכשיו אז למה לא?
ועד לקבלת אישור מעבר קבלו את החדר המאוד ביתי שלי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives