ישנם שלושה ערכים שהושרשו אצלי מאוד חזק במהלך החיים ואני יכולה לשים עליהם את האצבע. שלושתם עלולים להישמע כאילו הם נובעים ישירות מהחינוך האשכנזי שלי, אך תתפלאו, לא רק בזאת מדובר.
הראשון והבנאלי (כיוויכול) שבהם הוא "לא זורקים אוכל". סבתא שלי, זכרונה לברכה, עשתה עבודת קודש כשהיא המריצה את התודעה שלי לחשוב על מוסר וערכים חברתיים. היא היתה הטובה שבנשים מהרבה בחינות אבל במיוחד בזכות הנחישות והחיות שבה היא הצליחה ללמד אותי את הערך המרכזי בחייו של כל ילד אשכנזי באשר הוא- אוכל זו מהות ההישרדות; לא כסף, לא הישגים.
ככה יצא שלעולם לא תצליחו לתפוס אותי לא מסיימת את כל מה שבצלחת; לעולם לא תתפסו אותי זורקת שאריות אוכל לפח והסיבה היחידה בשבילי לזרוק אוכל היא רק אם הוא מקולקל.
הערך השני הוא דווקא משהו שנזכרתי בו אתמול, אני לא יכולה לסבול קללות. לא תתפסו אותי אומרת מילים יותר נוראיות מ"לעזאזל עם זה" או "פאק" אני לא מסוגלת... אפילו כשזה "בצחוק" מאוד קשה לי להסתגל לדיבור שכזה. עוד יותר קשה לי לשמוע קללות... אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא אם זה בא כאמירת שטות של ידידים. בזמנו היתה לי חברה (שהיא גם חברה כיום) שהיתה נוהגת כבאורח קבע להגיד לי "שיווווווו איזו זונה את" או להשתמש במילה "תמותו" כבדרך קבע. כמובן שהכל נעשה בהומור (גם אם חולני וסרקסטי במיוחד) אבל בחודשים הראשונים, כשרק הכרתי אותה, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. איך יכול להיות שהיא מדברת אלי ככה? איך אני יכולה להתמודד עם אמירות פוגעניות כאלו? הייתי לוקחת את זה אישי מאוד.
בדו שיח עם בני אדם אין לדעת בוודאות מאיפה אותו אדם הגיע או לאן הוא הולך. אין לדעת איך אמירות שיאמרו יתפרשו אצל הצד השני ועל איזה מקומות הם יפלו. למדתי לשקול את השפה והאמירות שלי הייטב לפני שהן יוצאות מהפה. זה ערך מהותי מאוד בחיים שלי.
לגבי אותה חברה, עם הזמן למדתי להשתעשע עם ההומור שלה אבל בבסיס העמוק ביותר, זה תמיד מפליא אותי עם צביטה קטנה בלב בכל פעם מחדש.
והערך האחרון שגם עליו אני לא ארחיב יותר מדיי הוא הצורך לתכנן מראש כל צעד כספי שאני עושה. החיים לימדו אותי לשנוא את השימוש בכסף ואת המגבלות שהמחסור בו גורם. גם אם אנשים זוכים להחשף לרבדים שיש בכסף אני לא יודעת אם הם יצליחו להרגיש את הכל... כסף גורר תככים, כסף גורר עוולת, כסף גורר מתח ופחד ועוד כמה וכמה נדבכים ש... גאד... אני אפילו לא רוצה לחשוב. אני לא אומרת שאני מכירה את כל אותם הרבדים אבל אני בהחלט מודעת. יצא לי להכיר כמה מהם בהיסח הדעת.
כך יצא שעקב 22 שנות חינוכי אימצתי לעצמי מוח מחושב ברמות גבוהות ביותר. הכסף שלי מיועד למטרות ידועות ומתוכננות מראש. אני לא רואה את עצמי לוקחת הלוואה רק כדי לחיות בלחץ של כסף כל חיי, אני "אאבק על חיי" כדי לא להיכנס למינוס כי בשבילי מינוס זה חוסר אונים מוחלט
(למרות שעכשיו כשאני תלויה בהורים בשביל כסף קל לי לדבר על "מאבקי החיים"... אבל תאמינו לי שלהיות תלויה בכסף של ההורים זה אפילו יותר חוסר אונים מלהיות במינוס).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives