?Life. How the hell to get through all 9 of them

אז זהו, home at last... וכשאני אומרת "בית" אני מתכוונת לטכניון. כמובן.

אתמול בבוקר (יום ראשון) אחרי שכבר ניכר שיפור משמעותי בנפיחות שחררו אותי ממחלקת פה ולסת הארורה (אחרי 4 ימים של שהות מפרכת שם). נפרדתי לשלום מהאישה הערביה הנחמדה שישנה לידי והנעימה את זמני עם אנקות כאב לסירוגין ושמתי פעמי לשגרת הלימודים שכל כך רציתי כבר הרבה זמן.

קיבלתי ערמה של ניירות, אינספור כדורי אנטיביוטיקה שצריך לקחת וגם קצת כאב גרון וחום שתפסתי אי שם בין המחלקות השונות.

ויחד עם זאת, ברגע שהגעתי לטכניון עשיתי מקלחת זריזה ורצתי להרצאות של אותו היום. כזאת אני, "מטורפת של לימודים". כמו שאמרתי, כל כך רציתי לחזור לשגרה הזאת של הרצאות מעניינות וצחוקים עם החברים. מעבר לחוסר הרצון לצבור פערים לימודיים נוצר בי צורך עז "לחזור לחיים" אז רצתי להרצאה ונהנתי כהוגן... זה בדיוק מה שרציתי!

נעזוב את העובדה במהלך ההרצאות התחלתי להרגיש את החום עולה, נעזוב את העובדה שאחרי ההרצאה הפנמתי שהפערים ביני לבין בחור מסוים הם גדולים ובלי הבנה הם לא יגושרו. נעזוב את כל אלו, כל אלו הם ברי חלוף... וכמו שאומרות הסבתות הפולניות: "העיקר שאת בריאה והעיקר הבריאות!"

אומרים שמכל ביקור בבית חולים יוצאים מחושלים ומחוזקים ... פיזית אולי פחות כי פאקינג יש לי חום אבל נפשית?! נפשית זה תמיד נכון.

ענת חוזרת לשגרה והולכת לנגוס בהמבורגר עסיסי ורחב.