לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מחכה לתוצאות


כבר הרבה זמן לא הייתי במצב כזה איום של לחץ.

אני יושבת כאן ומחכה לתוצאות של בדיקות דם חשובות ומכריעות מאין כמוהן.

לפני רגע הצהרתי שאני מוכנה להיכשל בכל אחד מהמבחנים שנשארו לי ולהיות חייבת לעשות עוד שנה שלמה, שנתיים, חמש... בטכניון רק בתנאי שאני לא אכשל ב"בחינות דם" האלו.

אני צריכה נחמה, אני צריכה וודאות.

נכתב על ידי NineLives , 9/3/2010 15:07   בקטגוריות העתיד שלי, פסימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בימבה* ב-11/3/2010 15:52
 



פוסט של תקופה מוזרה


 

בימים כתיקונם הייתי קוראת לתקופה הזאת "תקופת מבחנים מהגהינום" אבל היום. איכשהו דווקא היום התקופה הזאת פשוט נראת לי מוזרה.

נתחיל מזה שהיום נכנסתי לבלוג, בפעם המאה השבוע, ראיתי שיש תגובות שלא נענו ולא התחשק לי לענות. גם לא התחשק לי במיוחד לכתוב משהו חדש וזה למרות שאף פעם לא חסר על מה לכתוב. אם נסתכל על העובדות בשטח גם מבלוגים שאני ממש אוהבת נעלמתי. ברוב המקרים אני פשוט מעדיפה להיות קוראת פאסיבית.

פשוט ככה. כי ככה.

 

אני דפוקה לאללה, בחיי. היום למשל חשבתי המון על זה שאני צריכה הרבה יותר זמן להתמודדות עם מצבים מאשר אחרים. אז זה גם בקשר למבחנים כשתמיד נותרת אצלי ההרגשה שאני לא עושה כלום כדי ללמוד כמו שצריך ושהלמידה שלי, שהיא הרבה יותר איטית, מסתכמת בארבעה תרגילים ביום ודיי... אבל זה גם מעבר לזה...

לא פעם ולא פעמיים כשאני נתקלת במצבים שלא נוחים לי או לא כייפים לעשייה אני מעדיפה פשוט להתעלם מהם. העולם יכול להתערבל ולהתפתל בקרבו ולי זה לא יזיז. אני יוצאת מתוך מחשבה של "אני צריכה עוד קצת זמן. אני צריכה את הספייס שלי וכשהזמן יהיה מתאים אני אפעל"...

אנשים כבר נפגעו בעבר מההתנהגות הזו אבל האם זה גורם לי לנהוג אחרת? Well, לא ממש. וזה מוציא אותי מדעתי. במיוחד היום!

 

זה סוג של מעצור אצלי שדורש את החופש והזמן איכות עם עצמי בכל מחיר ותאמת שאין לי מושג למה זה כל כך חזק אצלי.

 

אז מישהו יכול בבקשה להסביר לי בבקשה למה כבר ארבעה חודשים שאני לא עונה לטלפונים של אבא שלי ולא טורחת להתקשר בחזרה? אין פה שום סיבה ממשית. המקסימום שאני יכולה להגיע אליו הוא התת מודע ומשם לצערי אני מתקשה לשלוף את התשובה.

מישהו בכלל יכול להסביר לי למה אני כל כך גרועה בלשמור על קשר טלפוני עם אנשים?

 

ראש השנה. חג. גם הוא בכלל לא מתאים לי עכשיו. ידוע שתקופת החגים מוציאה את כל הרפש שהצטבר מתחת לשטיחים ומאלצת אנשים לברך ולהתקשר ולהיפגש ובלה בלה בלה אבל השנה כל הקטע מוזר לי במיוחד. אז תקופת המבחנים בטכניון נופלת על כל החגים, אם כך מה הפלא שבכלל לא ידעתי שמחר כבר ערב חג ראש השנה.

אין לי זמן לזה... וגם אם נגיד ואפנה קצת זמן לא ממש מתחשק לי.

 

אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נהנת לשבת בחדר בעשיית כלום מוחלטת, כהשמוזיקה מפמפמת והפלאפון מונח אי שם כשהוא מכוון למצב שקט.

מסתבר שתקופות מבחנים לא עושות עימי חסד. יש לי צורך עז בשיגרת לימודים, בהפסקות הקבועות ובסנדויצ'י קפיטריה. אני רוצה להתכרבל בכיסאות הנוחים של סגו 1. יותר מהכל אני אוהבת לראות את הפרצופים המוכרים מתרוצצים להם ברחבי הקמפוס.

ובינתיים? בינתיים זה ממש לא ככה וזה שוחק אותי... כל השעון הביולוגי שלי נדפק ואם בימים כתיקונם לא הייתי מסתפקת בפחות מ- 12 שעות שינה היום אני לא מצליחה לישון יותר מ- 5 שעות בלילה. במשך שאר היום העיניים סתם שורפות מעייפות ואני מוצאת את עצמי נרדמת על דפי הנוסחאות.

לקום - לאכול - ללמוד - לאכול - ללמוד - לישון וחוזר חלילה. מסתבר שזו לא השגרה שתגרום לי לפריחה ולבלוב.

 

בתקופה הזאת יצפו לי חמישה מבחנים, כל אחד יותר מכביד ומלחיץ מהשני. אחד כבר עברנו שלשום ועד למבחן הבא נותר רק להתמודד עם תחושת המועקה הזאת שתמידית נמצאת פה בקמפוס.

 


 

ובנימה אופטימית יותר, התחלתי לבשל ולהנות מזה. זה עדיין אחרית הימים בשבילי. קבלו תמונה מהסושי שהכנו לא מכבר:

 

נכתב על ידי NineLives , 11/9/2007 20:01   בקטגוריות לימודים, פסימי  
85 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-25/9/2007 14:14
 



עוד פעם היא ומערבולות הרגשות שלה, נו באמת


 

גשם כבד מתחיל לזלוג.

 

אתמול ישבתי לתומי מול המחשב כשפתאום שמעתי את השותפה (השקטה והמסוגרת עד מאוד שלי) בוכה לה בין השמיכות.

 

מבט חושש הורם מעל המחשב. קשה לגשת. מאוד מוזר. אני לא רגילה לזה.

לא רגילה לעצב בכלל.

אני אלופה בלהדחיק ולסלק אותו מחיי וככה טוב.

 

אז מה פתאום היא בוכה?

 

סיטואציה מוזרה וכל מה שאני יכולה למלמל מבין השפתיים הוא "את בסדר?" ולקבל איזושהי תשובה מאוד צפויה בנוסח "כן, כן, בטח שאני בסדר".

 

עזבתי את זה. יש דברים שקשה לי להתערב בהם.

 


 

מספרת בדיחה כשעצוב והחיוך מספיק לתקופה ארוכה. כזאת אני.

 


 

אני, לעומת זאת, never felt beter! כבר הרבה זמן שלא הייתי כזאת אופטימית, עירנית ושנונת מחשבה.

תחושה של כיף באוויר אופפת אותי פה ובחיי שלא ראיתי את זה מגיע....

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי את זה אבל בחיי שטוב לי פה.

אמרו שאין חיי חברה בטכניון! - טעות מהותית, בכל רגע נתון תמצא פה מה לעשות.

אמרו שהמעונות נוראיים! - אני מרגישה בבית.

אמרו שהלימודים קשים! - טוב, הלימודים קשים אבל אני מזוכיסטית וטוב לי.

טוב לי להתרוצץ בין השיעורים עם כוס קפה ומחברת; לנהל את שיחות המזדרון הקטנות האלו עם החברים למסלול.

טוב לי להרגיש שאני חייבת להתרכז בכל רגע נתון בהרצאה כדי לא לבלוע מים ולטבוע.

טוב לי לאבד את הריכוז בכוונה ולברוח למקומות רחוקים כי המרצה, בואו נודה בזה, מדבר שטויות.

טוב לי לחשוב שאני עוברת חוויה חדשה ומחשלת שעכשיו היא כבר חלק מהותי מהחיים שלי.

 

קצת מפחיד כל האופטימיות הזאת... במיוחד לנוכח העובדה שאני כבר יודעת שבבוחן הקרוב (הראשון שלי) אני הולכת להיכשל.

וזה לא מפריע לי במיוחד, מסתבר.

איך זה יכול להיות?

 

שמישהו יסביר לי מה קרה לי?!

 


 

הרבה רגשות יש בעולם אנושי.

נכתב על ידי NineLives , 26/12/2006 09:51   בקטגוריות לימודים, אופטימי, פסימי  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Titus Claudius ב-27/12/2006 13:43
 




דפים:  
Avatarכינוי:  NineLives

בת: 39

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)