?Life. How the hell to get through all 9 of them

יש דברים שאני מאוד מעריכה... למשל חברים טובים. אתם כבר יודעים את זה.

עוד יותר אפילו אני יכולה להעריך בילויים משותפים עם אותם חברים קרובים.

לפני שאמשיך לספר לכם אנקדוטות מציצניות וחסרות פשר על חיי תנו לי לבשר לכם שסוף השבוע האחרון היה מהטובים שהיו לי כבר הרבה זמן... למעשה הסופ"ש שיוכל עוד איכשהו להיכנס לנעלי הסופ"ש האחרון היה לפני משהו כמו חצי שנה, בלי להגזים, אולי אפילו יותר. לצערי הרב, מבחנים, לימודים, עצלות ועוד הם מחברי הטובים ביותר כרגע. תוסיפו לזה את העובדה שבתקופה הנוכחית לכל אחד מהחברים יש את העיסוקים שלו - אחת בצפון, אחת בדרום, אחת עם חבר, אחרת עובדת - ותבינו למה מאוד קשה להיפגש ולהנות, במיוחד כשלחוץ.

חוץ מזה, הדבר העיקרי שיש לי לספר הוא שאני מחובבי הנוסטלגיה... אם יוצא לי לעשות משהו שמזכיר לי חוויות טובות מהעבר אני אקפוץ על זה תוך שניה.

אם כך הסופ"ש הזה היה נהדר (גם אם הוא כלל רק ערב שישי אחד שעבר כל כך מהר)... כמו בימים הטובים נפגשנו ,החברות התל אביביות הקרובות, בבית המועדף עלינו ופיצלחנו לנו בקבוק יין אדום תוך כדי שיחה סוערת על ענייני נשים. כשהגיע הזמן צעדנו בצעדים הוללים אל עבר הופעה טובה ומסקרנת שנבחרה בקפידה על ידיי. ושם? שם התפרענו. כמו בימים הטובים בייבי, כמו בימים הטובים.

כבר לא זכור לי מתי בפעם האחרונה פיזזתי לצלילי מוזיקה טובה תוך כדי שתיית אלכוהול משובח. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה נהנתי כל כך לעשות מה שבא לי בקרבת אנשים שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות. הערב הזה נחוץ... במיוחד בשל העובדה שהוא הזכיר לי נוסטלגיה טובה שלא ארצה לשכוח.

The Hoodska Explosive - סקא לפי מיטב מסורת הסקא הקלאסי

בהחלט עובר את מבחן קניית הדיסק

אני חייבת לציין שלא היום יתפרסם פוסט מפורט בעניין הכותרת אבל להגיד יש הרבה. כרגע אספר שהמהות מתבססת על טיב האירועים שמתרחשים בחיי חסרי המשמעות ועל איך ש... לא ברור למה... מישהו אי שם כנראה חושב שלהפוך את חיי לרכבת הרים יהיה משעשע....

אני לא כזאת חובבת של שינויים קיצוניים, אני לא אוהבת עליות חדות ולא אוהבת ירידות חדות. כרגע היו מתאימים לי זמנים רגועים יותר, בעיקר מבחינת לימודים.

ויחד עם זאת (וזאת הסיבה שבגינה נכתב הפוסט הזריז), קיבלתי היום כתף לשעה קלה.

בדיוק בזמן שבו הכי הייתי צריכה.

היא קוראת מחשבות הבחורה הזאת, היא מלאך עם אינטואיציה פנומנלית. היא בוגרת... והתבגרה עוד כל כך הרבה מאז הזמן הכֹה רב שעבר מאז שדיברתי איתה.

הרבה מחשבות,

רובן בעיקר על געגועים וערגה לנוסטלגיה.

אסור לתת לקשרים מהותיים לדעוך. אסור.

ולסיכומו של עניין, כדי שגם אתם תבינו משהו מהפוסט, דיברתי היום עם מישהי שהתרופף לי הקשר איתה במהלך הזמן מאז שנגמר הצבא. מישהי שהיתה (ועדיין מבחינתי) חברת אמת שאפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. עשה לי כל כך טוב לדבר איתה. לרגע השכיח ממני את כל המעמסות, המבחנים והשטויות המטרידות.

היא קוראת את זה.

אז תודה תודה שיצרת קשר.

אז לשם העדכון, אחרי אותו שבוע דיי נוראי שסוכם בפוסט הקודם. היה סופ"ש מאוד מרגיע - חברים, אופניים והמון שלווה נפשית. בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע. הצורך שבחברים קרובים שיודעים לנחם ולהרגיע בעת צרה אף פעם לא מפסיק להדהים אותי.

על כל פנים, סופי השבוע האחרונים בכלל היו נפלאים - ארוחות ואירועים לבבים השאירו את ענת מסופקת, מרוצה וטובת לבב. היפ היפ הורי, ענת חזרה לעצמה.

זהו. עדכון בשני משפטים. התקופה הנוכחית מלחיצה להפליא ככה שאפילו זמן מחשב ראוי אין לי. את המנהג הקבוע של צפיה בפרקי חברים יחד עם הקפה של הבוקר זנחתי לטובת בהייה בגליונות תרמודינמיקה להגשה דחופה ואת הרגל הדפדוף ברחבי הבלוגיאדה נאלצתי לנטוש לרווחת מס' שעות שינה סביר.

יחד עם זאת, אין פלא שדווקא בתקופה הנוכחית יש לי הכי הרבה דברים לספר - דילמות, לחצים, סיטואציות מזדמנות.

התחייבות לעצמי- בראש ובראשונה צריך לכתוב ולספר על החיים בדירה ועל מהות חיי השותפות. עניין שכבר מזמן עומד על הפרק, לא זכה לדגשים הראויים והוא משעשע למדיי.

יחי הרפרנס, לילה טוב.