או בשמה האחר של הכותרת: "חמסה חמסה חמסה נעים לי בדיוק איפה שאני אז אל תזיזו לי את הגבינה".
קצת באיחור (עקב חוסר זמן והעדר ריכוז) מגיע לו הסיכום השנתי וגם עכשיו כשהוא הגיע תצפו שהוא יהיה קצר ומתומצת בהתאם לרוח התקופה האחרונה:
אז מה היה לנו השנה אתם שואלים?!?! אולי השנה הטובה ביותר בחיי. לא אולי... בטוח!
שנת 2009 תיזכר לעד כשנה שבה השתנו סדרי העדיפויות שלי לאלתר ובצדק מוחלט. היא תיזכר לעד כשנה שבה נוסף הנדבך החשוב ביותר לרומן עב הכרס "איך לתת משמעות לחיים האנושיים שלך".
אבל לפני זה, הנה מה שהיה ב- 2008 לכל הסקרנים אוהבי הנוסטלגיה (שזה בעיקר אני).
שנת 2009 היתה ההפך המוחלט מ- 2008 בלא מעט מובנים אבל כל הניתוחים האלו כבר באמת לא משנים. כל מה שבא לי לעשות כרגע זה רק להריץ לכמה דקות בראש את כל ההתפתחויות של השנה הזאת, 2009 חביבתי, ולהעריץ את הדרך הנהדרת הזאת שעברתי והשינויים שהגיעו איתה.
כן, אומנם לא היו התפתחויות מרשימות במיוחד מבחינת לימודים, הישגים, עבודה או ניסיון מקצועי (למרות שהיו צריכות להיות כאלו והאשמה בהעדרן היא לגמרי עליי), אבל ההתפתחויות שעברתי היו חופן מלא של שינויים שהעסיקו אותי כך שבאמת אין לי מה להתלונן. לא כל שנה צריכה להיות מוצלחת מכל הבחינות ואין לי ספק שדווקא השנה שנכנסה לה לא מזמן יכולה להביא שינוי עצום ופוטנציאלי בתחומים האלו. אז שוב, אני באמת לא מוטרדת.
על כל פנים, שנת 2009 טמנה בחובה התפתחות אחת מהותית ששינתה לא מעט ממי שהייתי לפני שנה... כי... מי שהייתי לפני שנה זה בהחלט לא מי שאני כיום ואני רק יכולה להיות מרוצה מההתפתחות הזאת. אולי סוף סוף הפכתי להיות "קצת יותר אישה ו...קצת פחות קוביית לגו שסתם מרכיבה את החברה באופן ילדותי ותמים למדיי" (הגדרה מטופשת אבל האסוציאציות שלי גלשו למחוזות רחוקים). שנת 2009 טמנה בחובה את ההיכרות המשמעותית ביותר בשבילי עד לשנה זו, היכרות ש"שיכרה אותי כלוט" אחרי הרבה זמן של צפייה ועשתה עימי לא מעט חסד.
קצת קשה להאמין שכבר עברה שנה מאז שהכרתי אותו (אותו = איזה שמיכה חמה אחת שלא אפרט עליה כי היא תבוא לחנוק אותי). קצת קשה להאמין שבמהלך שנה החיים שלי הפכו מגוש רפש של מערכות יחסים לשמנת נהדרת שגורמת לי ללקק את האצבעות. זה נהדר לחשוב על זה...
אז בואו נראה מה למדתי... למשל...
למדתי להפסיק לשחק משחקים ולהפסיק לפחד מהאמת. אני מניחה שהייתי חובבת לא קטנה של משחקים קודם לכן ואולי זה כך רק בגלל שפחדתי ממה ש"מצריכה" מערכת יחסים של ממש.
למדתי על מהות של נתינה (לא שלא ידעתי מה זה קודם... פשוט אני מניחה שלא זכיתי להערכה על הנתינה הזאת) ולמדתי על הכיף שבאהבה הדדית והדדיות בכלל.
הו הו... הנה משהו שממש חשוב לי - למדתי לסמוך. לא שלא ידעתי לסמוך קודם אבל לפחות עכשיו אני קצת פחות נאיבית, קצת פחות תמימה בעניין.
הגעתי למסקנה שאני לעד אחייך כשאחשוב על דברים שנעימים לי בקשר הזה. אלו זכרונות סובייקטיביים שנחרטו עמוק ושללא תלות בעתיד יזכירו לי תמיד "אהבה מהי".
וזהו, מספיק ודיי לעכשיו.
אז השנה הזאת היתה נהדרת. התפתחתי במישור הכי חשוב בשלב הזה בחיי. הצלחתי לאזן לא רע בין לימודים לבילויים ולפזר את תשומת הלב שלי באופן קצת יותר אחיד. נעים לי ואני מרוצה לאללה.
שנה הבאה?
שנה הבאה אני מקווה להתחיל תואר שני, בתקווה בפקולטה לרפואה בטכניון (תואר שני בנוירוביולוגיה). מכיוון שחסרה לי נקודה בממוצע כדי להגיע לרף הקבלה שלהם אני מנסה לשפר פה ושם כמה ציונים ולנסות להתקבל אבל עניין הקבלה הוא בכלל לא וודאי. כך או כך יש אלטרנטיבות וכשיגיע הזמן אני אאלץ להרהר לא מעט בנושא. אני מתכננת להישאר בחיפה. אני מתכננת להיכנס לכושר שוב! זו הבטחה (נהפוך את זה לנדר?). אני עדיין חושבת על למצוא פרויקט מחקר במעבדת ביולוגיה (למרות העצלנות הגוברת ואהבת בזבוז הזמן שלי). אני מתכננת להמשיך לאהוב (אפילו את הטכניון) ומקווה להגיע לעוד תובנות נעימות כמו שהיו בשנה שחלפה.
אה ו...
אבא שלי הוא גאון עיסקי. הוא יוצר יש מאין, הוא אשף ההתמודדות הבירוקרטית. יש לי המון כבוד אליו בתחום הזה. וזה לצערי כל מה שאוכל לתת בנושא הזה. שנה נפלאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives