לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

שינוי פאזה - A major gear shifting


 

וקר.

 

קר בבוקר יום ראשון.

 

קר ומנוזל.

 

לעזאזל עם זה!

___

 

היום זה יום גדול, גבירותי ורבותי. היום, כן, בהחלט זה היה היום.

היום נכנסתי לחדר הקבוע שלי במעונות שנה א' - מעונות הסנט, טכניון עליון.

 

טוב, תארתי לעצמי שיהיה סיוט מהגהינום הרי בגהינום עסקינן, אבל לא לקחתי בחשבון דבר אחד. דבר אחד ומקולל הלוא הוא הבירוקרטיה!

לזכותם יאמר שלפחות לא פספסתי את האוטובוס האחרון...

 

בואו נשחזר מה היה לנו היום:

 

6 בבוקר - גשם.

6 וחצי - גם אז גשם. ענת מתכרבלת במיטה ומסרבת בכל תוקף לבצע קימה.

7 בבוקר - מתרצה לקול השעון המעורר.

 

8, 9 , 10 - שעות מבוזבזות.

 

11 - כבר בחדר הישן בטכניון עומלת במרץ כמו עוזרת תימניה; אחת כזאת שזקוקה נואשות למשקפיים ומעדיפה להחביא את כל הלכלוך מתחת לשידה...

 

היו הרבה פאשלות ביום הזה, הראשונה שבהן היתה הוד מלכותו הגשם שהחליט למלוך בחוזקה בדיוק כשרגלי המסכנה פסעה מחוץ לפתח החדר הישן מלווה בכמה תרמילים כבדים הרבה יותר מדיי.

השניה היתה, כמובן וללא עוררין - הבירוקרטיה!

והנה חזון אחרית הימים שלי:

כדי לפנות חדר צריך להשיג את אחראי הביתן, סטודנט מסכן ומתוזז שמן הסתם יש לו עיסוקים משלו. כל תפקידו כולל בעיקר את הליך בדיקת החדר ואישור העזיבה בפיתקית קטנה ומיוחלת.  אותו סטודנט, במקרה שלי סטודנטית... למדה כל אותו היום. הו, כמה צפוי.

תחנה שניה - טוב, ממשיכים לתחנה שניה. את העזיבה, אין מה לעשות, נדחה לאחר הצהריים. 

אתם שמים לב שכבר כאן מתחילים לראות את הפיגור בלוח הזמנים המדוקדק, נכון?

תחנה שניה הלוא היא משרד מעונות עליון. כל מה שצריך להתבצע בתחנה זה לקיחה קטנה וחסרת חשיבות כמעט של מפתח. מפתח! מה סך הכל ביקשתי? רק מפתח!

וקצת פחות גשם כשאני בדיוק נאבקת עם הזינוק בעליה האישי שלי, תודה!

אז מסתבר שלקחת מפתח זה תהליך שלוקח שלוש שעות עמידה מפרחת, הידעתם?

כשהגעתי לאזור המשרדים התור היה ארוך בערך כמו... האמ... כן, ארוך. ארוך מאוד.

בזמן הזה הספקתי לגווע ברעב, למות, לקום לתחיה, להתעצבן, להרטב, אבל מסתבר שגם להכיר לא מעט אנשים חברמנים ומשעשעים (שכנים לעתיד).

 

משימה הושלמה!

 

תודה באמת! 

בשעה 3 בצהריים קיבלתי את המפתח ו... רצתי לאכול.

המפתיע הוא שבדיוק חצי דקה לקח לי מרגע ההתיישבות מול הפקידה ועד לרגע הקימה עם המפתח המיוחל ביד. מוזר ויש אפילו שיגידו שמדובר בקונספירציה ניבזית של מזנון "דה ז'ור" שממוקם מטר ממשרד המעונות.... המפ.

___

 

 

בזמנו הבטחתי שאני אעשה מצא את ההבדלים בין הצפוי למצוי. הנה תזכורת למי ששכח: ככה נראים החדרים המיועדים כפי שפורסם באתר המעונות באינטרנט.

 

וזה הבוק המציאותי:

 

 

מעונות הסנט - תמונת חזית


מעונות הסנט - תמונת חזית
 

 

קצת כדי שתראו את צורת הבניה-


ארכיטקטורת מבנה

 

נכנסתי לבית וישר ראיתי כל מיני דברים נשיים וורודים זרוקים פה ושם - ידעתי שאני במקום הנכון.

המטבח / חלל משותף-


מטבח

 

 

נתקדם לעבר החדר, מפתח נוסף פותח דלת.

דלת.

חדר-


כניסה לחדר החדש

 

מבט קצת יותר קרוב על האזור שלי שכבר התחיל להיות מקושט לו בשלל בלאגן-


מיטה שולחן וכוס קפה

 

הדבר הראשון שעשיתי היה לתלות כל מיני דברים שישעשעו אותי

דוגמא: למצוא את איינשטיין צוחק עליי כשאני פותחת את הארון לעוד בוקר לימודים עגום ומיוסר-

{תרומת החברות הטובות}


מה שמצחיק אותי

שנתקדם לנוף?


מרפסת

 

אז אמרנו שבחיפה לא חסרים עצים - הנה עץ:

(חוסם את שדה הראיה כרגיל)


עץ

 

אבל לשם שינוי אם נפנה טיפה את הראש למקומות המתאימים נוכל לגלות דווקא לא מעט נוף מרהיב:


נוף וענן הקללה
(ניתן לראות בפירוש את הענן השחור שממוקם באימתניות תמידית מעל הטכניון).

 

___

 

אז את החדר קיבלתי. ראוי לציין שהאזור מקסים ושאם באמת נעשה "מצא את ההבדלים" נגלה שההבדלים מועטים.

האזור מטופח ואפילו יש אחלה אמבטיה.

נקודה למחשבה: את השותפות עוד לא פגשתי אבל אני אופטימית מתמיד.

 

מממ... אז מי רוצה לעשות חנוכת דירה???

 

בניין 120, דירה 5, חדר 1.

תפתיעו אותי.

אבל תודיעו מראש.

 

___

 

אחרית דבר:

 

בשעה 5 פלוס מינוס הצלחתי רק להשיג את אחראית הביתן הישן... 6 עד שפיניתי לאלתר את החדר. 6:40 עד שהגעתי לתחנת האוטובוס בדיוק כדי לראות את קו 11 בורח לי מבין האצבעות.

 

בבית רק עכשיו (10:30 בלילה). מותשת ומאוד עייפה, אבל מרוצה. מאוד מרוצה!

 


 

 ועכשיו אני אתפנה להתעצבן מזה ששכחתי שיש הפסקת חשמל יזומה היום בכל האזור ואני לא אוכל לפרסם את הקטע עד מחר בבוקר.

 

דאמ בירוקרטיה ועיריות חסרות תועלת!

נכתב על ידי NineLives , 30/10/2006 11:46   בקטגוריות לימודים  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NightSky ב-11/4/2007 23:03
 



איך תדע שאתה סטודנט בטכניון?


 

 

תצחק - תדע שאתה סטודנט בטכניון:

 

שני סטודנטים, אחרי שלמדו חדו"א במשך שעות ארוכות, השתגעו סופית והוכנסו לבית משוגעים.

אחר צהריים אחד החל להלך אחד מהם ברחבי המחלקה הסגורה מחזיק מספריים וצווח לכל מי שהעז להתקרב אליו "אני אגזור אתכם, אני אגזור אתכם! תיזהרו ממני!".

מגיע הסטודנט השני, נעמד לידו ואומר "אני לא מפחד ממך".

כולם נדהמו,

"כן, אני לא מפחד ממך אני פונקציה e ב x".

 

{בדיחה, אלכס קופרמן, שיעור חדו"א}

 


קצת על הקרבה, פחדים וימים שעברו:

 

עברו "כמה ימים" מאז כתבתי פה בפעם האחרונה ולהגיד את האמת, תארת לעצמי שיגיעו תקופות עגומות שכאלו. אני לא מתרגשת.

אני לא קוראת לזה משבר רעיוני. רעיונות, ככה תמיד טענתי, מעולם לא היו חסרים. זה יותר משבר ריכוז וסדרי עדיפויות.

 

הכל התחיל עם הפיזיקה המחורבנת. טוב, תמיד הכל מתחיל בגלל הפיזיקה. היא השטן, היא הגורם, היא התירוץ להכל!

שבוע לפני המבחן שהיה ב 15 לחודש כבר ממש נכנסתי למוזת הלימודים. בוקר, צהריים, ערב, בוקר, צהריים, ערב, תוסיפו אחרי כל מילה את המילה פיזיקה ותגלו בדיוק באיזה מצב הייתי.

יושבת ליד החלון הפתוח שמשקיף לנוף ירוק עסיסי - מגלה בדיוק מאיפה מתחילה בעיית חוסר הריכוז שלי. מנסה לשנות את סדרי העדיפויות.

-דברים מתחילים להתבהר-

 

יש שיגידו שהצלחתי במשימה מעל ומעבר למצופה. מתהלכת לי לילה אחד ליד הדשא המרכזי הבנתי שאם אני מתכוונת לשרוד ולהצליח פה כדאי באמת להבין שיהיה צורך במידת הקרבה שלא תתואר. "להיות ערה עד 4 בבוקר" יצטרך לעוף מהלקסיקון ואם ככה אז גם "לעשות מה שבא לי" ו"להשתעשע במחשב" יצטרכו להתפוגג.

ביום שלמחרת כבר סגרתי את החלון.

 

עינוי סיני של ממש היה במיוחד בסוף שבוע. אותו סוף שבוע שלפני המבחן נשארתי בחדר, מסוגרת, מותשת, קצת יותר מדיי מיואשת." ולחשוב שכל החברים חוגגים עכשיו", מבחוץ נשמעה רק השריקה של עוד איזה מכונית בדרך למסיבה הוללת, מותריה אחוריה רק שובל של טראנסים ובסים מקפיצים. "ולחשוב שבמרחק לחיצת כפתור קטנה אני יכולה להתחבר לנפלאות העולם המקוון", שתיתי קפה. "ולחשוב...", אני צריכה להפסיק לחשוב.

 

עם חשיבה פילוסופית אולי נתפתח מבחינה אישית אבל בחיי שזה לא מה שיוביל לעובר המיוחל במבחן.

 

באותו סוף שבוע הבנתי שגם לי, איפשהו במעמקי ההכרה, חבוי כוח רצון ומעט יכולת הקרבה. אני לא אגיד שלהשאיר אותם מעל לפני השטח זה לא מאבק יומיומי. זה מאבק אינסופי ממש אבל זה מאבק מחשל ככה שאני, בתור תחרותית חסרת תקנה, לא יכולה שלא להענות לאתגר.

___

 

שבועיים אחרי המבחן ועדיין לא עדכנתי את הבלוג. יכול להיות דבר כזה? זה אף פעם לא קרה... "מה נסגר איתי עכשיו?"

כבר הבאתי את הלפטופ למעונות ובעיית החיבור לאינטרנט נהפכה לחסרת חשיבות כמעט... המבחן כבר מאחורי... אז מה לעזאזל מפריע לי לכתוב?

 

אם זאת היתה תקופה של גמילה - ייתכן שהצלחתי להיגמל?

 

ואם זה עניין של סדרי עדיפויות - יכול להיות שכל הצעד הזה של "התכנסות בעצמי" היה קיצוני מדיי?

 

אני יושבת מול מסך העריכה בלפטופ האישי והאינטימי שלי ולא מצליחה להוציא רצף אחיד של מילים בלי לאבד את הריכוז. לא מצליחה לגרום לעצמי לכתוב כשאני שם, אי שם על ההר בחיפה.

מגיעה הביתה, יושבת מול מסך העריכה בלפטופ האישי והאינטימי שלי ולא מצליחה... לכתוב.

שוב החוסר ריכוז הזה משתלט עלי. שוב יותר מדיי מחשבות.

זאת לא בעיה של גמילה או התמכרות, סתם עוד בעיה. עוד בעיה שצריכה להיפתר אני פשוט עוד לא יודעת איך.

___

 

ואם נחזור למבחן שטכנית היה המבחן הראשון שלי במסגרת הטכניונית. הוא היה נורא, אי אפשר לפקפק בזה אבל שבוע לאחר מכן והמחשב המרכזי כבר הודיע שאחרית הימים הגיעה ושהמבחן הזה, מסתבר, מאחורי כי - עברתי!!!

 

הייתכן שההשקעה משתלמת? טוב, אני לא חושבת ככה, אלא יותר בכיוון של "הפקטור משתלם"... אבל לראות את הכיתוב "פטור" שחור על גבי כחול מפורסם באתר האוניברסיטה... לא היה טוב מזה באותם ימים כדי להעלות לי את המורל. כדי לחזק לי קצת את הכוח שכבר ככה היה חבוט ומוכה.

 

עברו שלושה שבועות פלוס מינוס ואני עדיין מחייכת. זה חייב להיות סימן טוב. אין ספק שזה הסימן הטוב בשבילי.

___

 

מה עוד היה לנו בתקופה הזאת:

 

היה קורס קדם נוראי אחד במתמטיקה.

היתה ענת אחת שדווקא התלהבה.

ועוד- אותה ענת הכריזה על האתגר הבא שלה: מבחן בפיזיקה. הפעם חשמל. הפעם אני אנסה ללמוד לבד.

 

Oxygen פה אמר שהוא התמכר לספורט. אני חוששת מאוד להגיד אבל אני חושבת שבצורה מעוותת ובלתי הגיונית לחלוטין התמכרתי ללימודים.

סיפור ה"מה נסגרת איתך ענת?" עוד צפוי להתפרסם בהמשך.

 


Captain's Log, יום שישי:

 

יום שישי הזה היה החוויתי, העמוס והכייפי ביותר שהיה לי מזה תקופה ארוכה. אין ספק שהכל התחיל והיה הודות להופעה האקוסטית המעולה והחינמית של דפנה והעוגיות שהיתה במוזיקה נטו בתחילת היום. הנה כמה דברים שכתבתי בנושא במקומות המקובלים.

 

פגשתי הרבה אנשים שעשו לי טוב ויכול גם באמת להיות שהם אלו שהוציאו אותי מהלופ האינוספי שכנראה הייתי כלואה בו בתקופה הזאת.

 


ולסיום- אתנחתא קומית נוספת:

 

הנה מישהי שעשתה לי הרבה כבוד ונחת רוח לגבי דרך החינוך שלי לצעירים.

נכתב על ידי NineLives , 28/10/2006 19:20   בקטגוריות לימודים, תובנות  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-4/11/2006 13:22
 



סיפור מעשיה מפוקפק


 

זה סיפור על פיתוי וגילויים אישיים, זה סיפור על עצב ויגון, שמחה ותענוגות רגעיים, אבל בעיקר פיתוי.

והסוף? הסוף אתם שואלים? טוב, הסוף בכלל עוד לא ידוע וזה עוד החלק הטוב שבסיפור...

 

Once upon a time גרה לה...

 

טוב, טוב, מספיק עם השטויות, סה"כ זה סיפור על קניית לפטופ (ועכשיו כשאני מסתכלת על השעון, רואה שממש אין זמן, אני אפילו אקצר).

 

הכל התחיל מפליפי שלימדה אותי באכזריות וזדוניות מכירות פומביות מה הן.

ואני, אני שקלה לפיתוי באופן שלא יאמן בכלל, ככה גיליתי - התפתתי.

 

מפאת לחץ הזמן שפתאום תקף אותי אני אספר, פשוטו כמשמעו, ששעות מספר לאחר הפיתוי הגורלי כבר הודיעו לי "זכית!!!!"

הזכיה פה מפוקפקת, גם חרטות הגיעו, אולי שלא לצורך.

 

הנה תמונה:

 

 

וגם מפרט:

 

מחשב נייד מסדרת ThinkPad R60e-

 

מעבד - Intel ® Duo Core מסדרת T2300.

מהירות מעבד - 1.66GHz

זיכרון מטמון - 2 MB

Bus Speed: 667 MHz

 

מסך- 15 אינץ' עם כרטיס מסך Intel PCI Express.

 

זיכרון- DDR2 בנפח 512 MB במהירות 667MHz.

 

נפח דיסק קשיח- 60 GB.

 

תקשורת-

כרטיס רשת 10/100/1000

מודם תקשורת מהירה V.92

Bluetooth

כרטיס רשת אלחוטי Wi-Fi 802.11

 

מע' הפעלה- Win XP Home

 

סוללת- Lithium-ion שאמורה להחזיק 3.3 שעות ללא חיבור לחשמל.

 

כוננים- צורב DVDRW.

 

משקל כולל- 2.65 ק"ג.

 

__

 

סה"כ עלות: 5000 ש"ח (עלות משלוח: 99 ש"ח). הנחה של בסביבות ה- 1000 ש"ח פלוס מינוס מהמחיר בשוק.

 

__

 

על הנייר עושה רושם שיש פה אחלה מחשב שיפעל מעולה לטובת הצרכים האישיים שלי. הספק כבר התקשר לאשר את ההזמנה ככה שהכל מתקתק כמו שעון. 14 יום והבייבי הקטן כבר אמור להיות אצלי.

אז למה יש לי ספקות והרגשה שהולכים לדפוק אותי פה חזק...?

כנראה שנצטרף לחכות ולראות.

 

__

 

המבחן בעוד שבוע ודווקא יש לי הרבה להגיד אבל מעט מאוד זמן רגוע. הרבה מחשבות, הרבה רגשות אבל כל זה ידחה לעת עתה. החלטתי שבוע הבא להישאר בחיפה גם בסוף השבוע ולחזור רק בעוד שבועיים. להתנתק מהמחשב. פשוט לסגור.

מקווה להתמיד... לדבוק במילה שלי, לשם שינוי.

 

ניפגש מעברו השני של השבוע הקרוב?!

 

צפו פוסט עמוק, מוארך ופילוסופי במיוחד.

 


קבלו אותו- My little BaBe: 

 

 

 

 

 

 

 

ראוי לציין שהוא מושלם! הקניה המשתלמת ביותר והאיכותית ביותר שביצעתי בעשור האחרון, ללא ספק. מתפקד מעולה.

עכשיו רק נותר למצוא לו שם... כי שם, כידוע, נותנים לכל האובייקטים הסנטימנטליים...

השם שכרגע בברירת מחדל שלי הוא ג'וני אבל...

הצעות יתקבלו בברכה.

 

נכתב על ידי NineLives , 7/10/2006 15:33   בקטגוריות הולי שיט!, לימודים  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פסיכולוג חובבן ב-28/10/2006 17:37
 





Avatarכינוי:  NineLives

בת: 38

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)