Well, זאת המחשבה העיקרית שעברה במוחה של NightSky ובמוחי שלי ביום בו נתקענו בארבע לפנות בוקר בקיבוץ יגור אחרי הופעה של היהודים.
אז ניתן כותרת חדשה ונקרא לזה "תקופת המסיבות". אולי בכלל אשכתב ואקרא לזה "סיאסטה של תקופת פגרה", כי אם לומר את האמת אין דבר אחר מלבד סיסאטה ונהנתנות חסרת תכלית שמתרחש כרגע בחיי.
הכל התחיל ב 6.11 (שזה בעצם, אם תשימו לב, תאריך פרסום הפוסט הקודם שלי) - ערב בפאב השכונתי שבשבילי, יש לומר, פתח את תקופת הסתלבט לה כל כך ייחלתי.
מאותו הרגע, כמובן, התחיל הזמן לנזול בין האצבעות. נו, כמו בכל תקופה שלשם שינוי נהנים בה, אבל הפעם, עם ממוצע 82.4 סמסטריאלי, יכולתי גם לשם שינוי להתרווח לי על זרי הדפנה ולשכוח מהלימודים.
לאות קבלת ציון מועד ה-ב' האחרון החלטתי לגמרי להסיר כל עול. ביום רביעי של אותו שבוע אני, הקלאבר שלי ומכורת הפייס-בוק כבר עשינו את דרכנו למסיבת "פתיחת הסמסטר" שארגן הטכניון באולטרסאונד עם הופעה של היהודים. מי שכבר הספיק לקרוא אותי בין השורות יודע שאני לא מחובבי המועדונים הגדולים ומוזיקה שכזו היא לא הסטייל שלי ככה שהפעם באתי כדי להנות מההופעה ולא הרבה יותר מזה. מה שמדהים היה שהגענו לשם רק ב- 1 וחצי, ההופעה התחילה ב- 2 בלילה וחזרה לטכניון הגעתי רק ב- 5 לפנות בוקר. את שעות השינה שלי השלמתי, אגב, רק 16 שעות מאוחר יותר אחרי נסיעה מתישה לתל אביב ומעט מאוד זמן רגוע עם עצמי. אפילו אני, כבליינית במיל', לא רגילה לאינטנסיביות שכזאת בבילויים שלי.
מה שכן, ההופעה היתה מדהימה. כהרגלי בקודש פילסנו, בעזרתה של הבלוגרית המהוללת, את דרכנו הישר לעבר השורה הראשונה. זכינו למטרים נשנים של יריקות הישר מפיו של הסולן, לנגיעות בגיטרות רטובות וללא מעט דחיפות ותקיעות מרפקים.
כן, מבחינתי לראות צמד פרחות מתחילות ChickFight של דחיפות ויריקות במהלך ההופעה היה לא פחות מבדר משירי הקלאסיקה של היהודים.
מה שכן, כולנו התבאסנו לגלות חוסר ארגון מספק מצד אגודת הסטודנטים שדיי נטשה אותנו כשזה הגיע לעניין ההסעות. ככה יצא שעשרות סטודנטים מהטכניון דידו להם לכיוון הכביש הראשי ב- 4 לפנות בוקר בניסיון למצוא איזו מונית שלא תעשוק את מיטב הכסף שגם ככה אין להם...
מפה לשם המשיך הסופ"ש באיזו מסיבת יומהולדת לחתולה אלמונית. חתולה שניסתה בכל כוחה להסתיר את פשר קיום אותו תאריך אך משום מה לא כל כך צלח לה.
אז מה היה לנו בחגיגות הנלוזות: 1 הופעת מחווה ביטלס סטייל וריקודי טוויסט.
1 מסיבת הפתעה שהפתיעה את האימ-אמא שלי.
1 עוגת גבינה לפינוק עצמי.
אז בואו נתעכב רק עוד לשניה קלה על עניין מסיבת ההפעתה - ... - wtf?! מאיפה זה הגיע?
אנוכי, שלווה וטובת לבב, מגיעה לבית של הג'ינג'ית וואנבי בתקווה ובציפייה להעביר ערב רגוע מול סרט, קפה ועוגת גבינה... דופקת על הדלת, פותחת אותה... ומיד רוצה לזחול לחור שממנו יצאתי.
לאות פתיחת הדלת זינקו להם כמה מחברי הטובים אל מעבר לשולחן המטבח והחלו לקפצץ למראה הענת המבוהלת, מזמרים שירי יומהולדת, כולם קורנים משמחה באופן מטריד.
אם לומר את האמת, עד כמה שאני מתאמצת להפגין את חוסר אהבתי לימי הולדת ומסיבות כל הקטע היה דווקא מאוד מרגש. אני, בהיותי בתקופה מאוד אמוציונלית בחיי, דווקא נהנתי מתשומת הלב והחיבוקים. לראות את כולם יושבים ליד השולחן ומתענגים על סופלה שוקולד מעולה דווקא רומם לי את הרוח בצורה שלא תאמן.
טיטוס משובב הנפש התעלה על עצמו כשהגיע מהצפון הרחוק בלווית הטיזרית שלי והקטנה מהצבא ובכלל - הקרבה לג'ינג'ית וואנבי והמוזיקאית שהתאמצו לארגן את כל הקונספירציה עשה לי לא מעט טוב.
כן, ראוי לציין שהיו מי שחסרו לי שם באותו אירוע מרגש אבל לא ניכנס כרגע לדיבורים ברומו של עולם.
מפה לשם היתה תקופה מאוד מוצלחת ומשהו אומר לי שהיא לא בדיוק בדרכה להסתיים. לפניינו ניצבים עוד כמה ימי הולדת ותכנונים משלהבים שלבטח לא יתנו לי להשתעמם לרגע ובינתיים כשעתיד הסמסטר לא נראה כל כך מזהיר אני אוכל בקלות להנות מהסיאסטה שלי כמו שצריך.
* ותודה לאוגי על הפרו הזדוני שהולך לכלות את חיי לעד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives