יש הרבה דברים שמטרידים אותי בזמן האחרון... בואו נגיד שמאז שחזרתי הנפש שלי לא שקטה. חלק מהנושאים שעומדים על הפרק משמחים ומרגשים אותי וחלק מכניסים אותי למועקה. חלק אפילו מחליאים אותי. אבל אני מגלה טפח ומכסה טפחיים... לא תמיד מספרת, אפילו לא לאנשים שמהותם מעסיקה את מוחי הקודח, ולא תמיד שמחה לחלוק. ככה זה עם עקרבים.
אז יש בעיות לימודיות ויש בעיות חברתיות ויש בעיות של מערכות יחסים ויש בעיות של מעבר מעונות... לפחות אני לא יכולה להגיד שמשעמם לי מאז שהגעתי לארץ. דבר אחד אני רק יודעת... אני יודעת שאני מוכנה.
כיום אני לגמרי מוכנה.
הנה נפתח לו עוד שניה סמסטר חדש ואני מוכנה. נחתי מספיק ובחיי שאני מוכנה. הנה נכנסתי לדירה חדשה ותקופה של היכרויות חדשות ואני מוכנה לאמץ את כל מסכות החברותיות שלי לטובת העניין והנה, מה שלא חשבתי שאני אגיד... ומה שלא אמרתי כבר כל כך הרבה זמן, אני לגמרי מוכנה עכשיו לזוגיות. זה עניין שמתבשל אצלי בתת מודע, הוא בוער כעת.
לא משנה מה ההיסטוריה, לא משנה בכלל מה הטריגרים וזה בכלל לא חייב להיות תלוי בחור או סיטואציה מסוימת אני רק יודעת שהצורך לתת מנוח לפוסטים שמלפני הטיסה הוא גדול ולא יניח לי לזמן הקרוב.
אני מצטערת אבל חלפו הימים שהתחשק לי רק להכיר או לראות כמה אני אוכל למתוח את הגבול שלי. חלפו גם הימים בהם לשמוע מישהו מציע לי קשר יזיזות היה יכול לעניין אותי ובכלל נמאס לי ממשחקים. בעיקר נמאסו עליי המשחקים שלי עצמי.
אותה אחת שהוזכרה בקישור הנ"ל כל כך נהנתה לשמוע כמה התבגרתי... ייתכן בהחלט שכעת היא חושבת שגרמניה (AKA ניתוק מישראל) עושה רק טוב לבגרות ולהבנה של אנשים מטומטמים כמוני.
לא משנה מה יקרה וגם לא משנות כבר הטעויות שעשיתי בדרך... אני יודעת שלקח לי יותר מדיי זמן "להיות מוכנה" ושאין ספק כי זה היה יותר מדיי זמן שבוזבז (כועסת על עצמי על זה). כיום אני לא הבנאדם שהכרתם לפני הטיסה... כיום אני הרבה יותר מוכנה.
אז זהו, תבינו מה שתבינו. אתם יכולים לדחוף את זה לתחת כי אותי זה לא מעניין.
ובנימה אופטימית זאת, אחח אני צריכה ללכת עכשיו לפרוק שוב אגרסיות בבריכה. כבר שכחתי כמה ימים של שחיה אינטנסיבית בבריכה עושים לי טוב.
רטרוספקטיבה:
עברתי קצת על הארכיון של הבלוג עכשיו... אני יודעת שיש חורים גדולים אי שם מבערך מרץ עד אוגוסט, כלומר כל סמסטר אביב שעבר. אפילו לא פירסמתי, אז כשהתחיל הסמסטר, את מערכת השעות הלימודית שלי כמו שאני כל כך אוהבת לעשות. לא דיברתי הרבה על לימודים, בעצם לא דיברתי הרבה בכלל. כל זה מאוד לא אופייני לי בהיותי חננה חפרנית.
כיום כשאני מסתכלת על הסמסטר הקודם אני בהחלט יכולה להגיד שהוא היה מן העמוסים, אולי אפילו העמוס מבין כל אלו שהיו עד עכשיו. בזמנו, במהלך הסמסטר, לקחתי שתי מעבדות כבדות... אפילו זה בלבד הספיק כדי למלא לי את כל סדר היום של השבוע. הנה דו"ח מקדים, דו"ח מסכם, עוד דו"ח מקדים, עוד דו"ח מסכם, בוחן לפני כל מעבדה והנה כבר כל השבוע שלי נדפק תחת עול הלימודים. עכשיו כשאני מסתכלת על הסמסטר שהיה אני שמה לב שהוא באמת היה רצחני ואם כך לא פלא שלא היה לי זמן להתעסק עם הבלוג ועם העידכונים בו.
סוף סמסטר, תקופת מבחנים... לחץ, לחץ, לחץ מתיש... הופ עוד לא נגמר והנה אני כבר בגרמניה. ככה זה אצלי... סוג של רכבת הרים שקשה לרדת ממנה.
והנה אנחנו מגיעים למועקה נוספת שמטרידה את מנוחתי בימים אלו. למבחן אחד מכל אלו שהיו בסוף סמסטר אביב הקודם לא יכולתי לגשת (כימיה אורגנית 2 מ'). כמובן שלקחתי איתי את כל המחברות והתרגילים לגרמניה כדי ללמוד אבל כמובן וכצפוי... זה לא עבד. בגרמניה לא היה לי בחדר שולחן נורמלי לשבת לידו; היתה רק עבודה שתפסה את מרבית שעות היממה והתישה בצורה מדהימה. כל התכנונים ללכת ללמוד כל יום למשך שעה שעתיים אחרי העבודה עלו בתוהו... באיזשהו שלב הבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי. העייפות של אחרי יום עבודה מצד אחד, השותפים והחברים הגרמנים שמזמינים לשתות בירה ולהנות מהצד שני. השלתי את עצמי כשחשבתי שללמוד בחו"ל זה אפשרי.
כשחזרתי לארץ חשבתי "הו, 5 ימים... אני אספיק ללמוד" והנה מעבר מעונות והנה חברים שרוצים להיפגש כדי לראות את זאת שנעלמה להם לחודשיים והנה אני שוב לא מצליחה להתרכז והתכנונים של ללמוד? התפוגגו.
המבחן, מועד ב', ביום ראשון. אני לא ניגשת (למרות שאם תפגשו אותי פנים מול פנים אני אגיד ש"אולי" רק כדי שתעזבו אותי ודיי כבר עם זה). אני לא ניגשת ובהיותי מזוכיסטית פרפקציוניסטית אני אפילו חושבת שמגיע לי העונש הזה. בחיים אי אפשר לצאת נשכר מהכל ואם זה העונש שמגיע אז so be it. אחרי שאכלתי את עצמי על ההחלטות המטופשות שלי במשך שבוע שלם אני כבר מתחילה להשלים עם העובדה. התוצאות לא יאחרו להגיע ואני רק יכולה לקוות שיהיו עוד כמה מרצים רחומים שיעזרו לי לסיים את התואר בשלום.
חוץ מזה מה עוד...?! סיימתי את הסמסטר הקודם עם ממוצע 90.2 סימסטריאלי וממוצע כולל של 80.6. פעם ראשונה שהגעתי להשג הזה ואני אשוויץ, בטח שאני אשוויץ! מגיע לי להשוויץ, אין סיכוי שאני לא אתרפק על הזכות הזאת ו... כן... גם בטח שזה גרם לי עוד יותר לא לרצות לעשות את המבחן הארור של יום ראשון הקרוב.
עם הרבה ביטחון עצמי אני אתגבר על כל מכשול. לימודי, חברתי... קטן עליי... עשיתי דברים יותר קשים.
לגימת קפה, כרסום עוגייה והופ... עבר לו עוד סמסטר.
הופ אחד חדש מתחיל ביום ראשון.
עוד לא פקפקתי לרגע בעובדה הטוענת כי חוקי הטבע לא קיימים כשנכנסים לממלכת הטכניון. הזמן יכול לעצור פה מלכת או להרקיע לשחקים במהירות בליסטית... לא הצלחתי להשכיל ולדעת איך לשלוט במעבר בין השניים.
ועל כל פנים, סמסטר חדש מתחיל ביום ראשון. הקורסים שאני אקח בו תלויים מאוד ברחמנותם של המרצים הענוגים כך שגם עכשיו אני אמנע מלפרסם איזו מערכת שעות מייצגת. במקום זה אני אספר לכם ששידרגתי את מגורי בקמפוס.
בשעה טובה נחתה כף רגלי במעונות מזרח החדשים. הנה אפילו תמונה להוכחה:
חדר -
נוף -
מבחינה חזותית ללא ספק מדובר בבחירה כהלכה. תראו את החדר, איזה גדול הבייבי שלי... יש הרבה יותר מרווח, הרבה יותר נקי והרבה פחות מתפורר... ופאקינג תראו את הנוף... אני יכולה להישאר פה לעד כל עוד הנוף קיים. אגב, אם תסתכלו הייטב בפינה השמאלית למטה תוכלו לראות את החלונות שפעם היוו את חלונות המטבח של הדירה הקודמת שלי.
כמובן שלא הכל ורוד ויש כמה חסרונות בחדר... לא אכביר במילים אבל יש עוד צורך לראות איך דברים מסתדרים. כרגע אני עדיין אופטימית.
לגבי השותפות, אף אחת מהשנה שעברה לא עברה לגור פה (ואולי טוב שכך) וגם ניסיונות לעבור לגור עם ידידות מהקמפוס עלו בתוהו (ואולי באמת גם עדיף שכך) ככה ששוב התחלתי עם דף לבן פה בדירה החדשה. במהלך השבוע הייתי כולי על קוצים פה... כל דבר לא בדיוק נראה לי וחששות נשיים נוסח "אויש זאת פאקצה, והשניה? השניה מגעילה... אני רוצה לעבור" עלו כהרגלם. בדיוק בגלל זה דחיתי את הפוסט הזה בכמה ימים... אלו בדיוק הכמה ימים שהייתי צריכה כדי להבין שהשד לא גדול כל כך. בינתיים נפגשתי עם שלוש מתוך הארבע שותפות של הדירה הזאת ולאחר כמה ימים של הסתגלות נראה לי שיהיה טוב. בואו רק נגיד שאני כבר מחכה לשיחת ההיכרות המשותפת של כולנו... אי שם ביום ראשון או שני בערב? יש מצב. אולי לשבת על תה ולספר קצת סיפורים? זה יעשה לי לא מעט טוב בכל מה שקשור להסתגלות.
וזהו, השאר (אם עוד יש משהו שלא אמרתי) יגיע בהמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives