לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

פאקינג שיט!


 

לפני:

 

אני רק מחכה כבר שיהיה מחר. בחיי, רק שיתחיל ויגמר כבר הסיוט התורן הזה... אותו סיוט המכונה "בוחן אמצע באלגברה".

 

אני כבר לא יודעת מה לחשוב על צורת הלמידה שלי... אבל היא מהגרועות שראיתי ביקום כולו.

 

זה סתם עוד פוסט מרמור אחרי הגילוי שלא משנה כמה אני יוצאת בהכרזות של שינוי, אני עדיין מוצאת את עצמי חוזרת לצורת המחשבה הקודמת שלי. דופקת את הראש בקיר מתוך מחשבה של עד כמה אני חסרת תקנה, חסרת ריכוז וחסרת אמביציה בשיט!

 

היתה נקודת פתיחה טובה ואיבדתי את זה באופן לא מובן. מתחילה להזדחל מאחור... אבל בכלל לא מוטרדת מזה. זאת הבעיה.

 

יושבת בשיעור מתמטי כזה או אחר ומתכנסת למצב היסטרי של צחוק משחרר. אני והשותפה למסלול, שמעכשיו נקרא לה "הקנדית" או "זאת-שגורמת-אפילו-לגהינום-לגחך", בוהות בלוח ומתפוצצות מצחוק על טיב החיים העגום שלנו.

זה לא צחוק, זה בכי סמוי... אל תשלו את עצמכם. 

 

דיי, אני כבר חוזרת על עצמי. רק רוצה להיות כבר אחרי.

 

והנה דברי אופטימיות- סוף שבוע, מתחשק לי שיקרה משהו מעניין. בא לי קצת להרגע, לכייף. לשתות את הקפה שלי בשקט.

 

אגב, התגלה לי שכנראה אני לא אחזור למעוני הקט והחביב בתל אביב בעשור הקרוב. זה היסטרי לגמרי... השבוע ושבוע הבא לא כי יש בחני אמצע, בשבועיים שלאחר מכן לא כי יש השלמות בפיזיקה בימי שישי ואח"כ? ניחשתם טוב... אח"כ כבר מגיע המבחן בפיזיקה ולאחריו ישר מתחילות בחינות הסיום.

אני צריכה לחשוב האם אני באמת רוצה לשכוח מהמראה הענוג של תל אביב או להקריב עוד קצת מהמסוגלות שגם ככה אין לי...

 

אני צריכה נחמה מיידית! מישהו רוצה לבוא לבקר בסוכת האבלים?

 

(ענת אוהבת להתמרמר וטוב לה עם זה לאללה. תנסו גם אתם, זה נורא משחרר).

 


 

אחרי:

 

זהו, נגמר.

 

זה כל כך משחרר להיות אחרי מבחן ארור. כל הלחצים מתפוגגים ואפשר לשתות קצת קפה בשקט. להרגע.

 

היה לי לילה נוראי בלילה שלפני המבחן. לא סיפרתי לכם עדיין אבל בשביל הפרוטוקול אני אספר שאני חיה באנטרטיקה. בחיי. יושבת עם כפפות, דובון צבאי וצעיף ארוך ומחמם ועדיין קופאת מקור, אפילו אמצעי החימום של המעונות לא מועילים בטובם לחמם. יושבת ככה, פותרת תרגילים. נפלא.

דברים מוזרים מאוד קורים בדירה מספר 5. ואם ככה, החדר שלי במעונות צריך להיות מוכרז רישמית כ- מימד אחר.

לשם הקוריוז אני אספר שלפני כמעט חודשיים היו חגיגות יום ההולדת שלי. אחת השותפות עשתה חסד והביאה שני בלונים גדולים ומנופחים למשעי. האחד נשאר לקשט את המטבח והשני יועד למטרות קישוט הסיפריה שלי בחדר. אותם בלונים כבר מזמן הפכו לפרוייקט מחקר מהפכני ביותר אצלנו, השותפות.

בעוד הבלון שבמטבח נמצא כבר מזמן זרוק לו אי שם מצומק באחת הפינות האפלות של המטבח הבלון שבחדר שלי מעולם לא נראה טוב יותר. זה כאילו ניפחו אותו רק אתמול.

משהו בחדר שלי משרה אנרגיות חיוביות על דברים. הזמן והטמפרטורה לא תואמים את כללי המציאות ובטח שלא את תנאי "הגיהינום"...

 

ומעניין לעניין, קר לי.

את הלילה שלפני המבחן ביליתי בניסיונות נואשים לחמם את הרגליים. מתהפכת מצד לצד, סופרת שניות, כבשים, מטריצות... "להתעורר" התעוררתי לפני השעון המעורר דבר שלא קרה מ...מעולם. מגלגלת את עצמי מהמיטה, מחליפה חולצה בהבזק השניה כדי למנוע קיפאון מיידי ומנגבת את נטיפי הקרח שעוד נותרו מעטרים את הנחיר הימני.

 

צריכה קפה!

 

יושבת מול ספל מהביל וממלמלת אי אילו מלמולים על הצורך העז בחתול שיחמם לי את הכרית.

 

ואם במבחן עסקינן אז על מבחן נדבר- כמו שהבנתי ככה זה בטכניון. אחרי כל מבחן הדעות תמיד חלוקות. חלק ניכר יטען כי היה מבחן נוראי וקשה, החלק השני יטען שהיה קלי קלות ולמה בכלל הטריחו אותנו בלצאת מהמיטה והחלק השלישי? טוב, החלק השלישי יעלם ישר לחדר, יסתגר שם ויסרב לשמוע מילה נוספת בעניין העגום.

אנחנו, שלושת השותפות בדירה מסמסטר א', מתפלגות בדיוק בהתאם לתנאי החלוקה... ואם כך, נסו לנחש לאיזה חלק אני שייכת. זה לא מסובך.

 

למען האמת, התעלתי מעט מעל הציפיות שהגעתי איתן. אני, ככה מסבר, יודעת לעשות ניחושים מושכלים מוצלחים ביותר. היה, עבר וטוב שנגמר.

המבחן הבא- יום שלישי בערב, חדו"א. המבחן מהשטן. הכישלון מובטח מראש.

 

והנה אתנחתת ההרגעות שלי- את המשך יום שישי ביליתי בהרגעות טוטאלית.

אני וזאת-שגורמת-אפילו-לגהינום-לגחך החלטנו להשתובב לנו קצת בכרמל על כוס קפה ועוגת גבינה. בחיי שכל הסיטואציה היתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להרגע.

קצת להרגיש את אווירת יום השישי למרות שאני לא בבית ולא מרוצה.

להתפרק קצת בהרצת בדיחות שטות.

 

לערב כבר היו תכנונים משובבי נפש אחרים...

המשפחה שלי היא לא משהו, למען האמת היא כל כך לא משהו עד שאני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שישבנו, קבוצה מכובדת של בני משפחה, לארוחה משותפת ביום שישי בערב.

ככה קרה המצב ונורא ריגש אותי לשמוע שאותן שותפות חינניות שלי החליטו לכנס כמה ממיטב הסטודנטים בקמפוס לארוחה משותפת ומושקעת ביותר. Titus Almighty הדהים לעשות כשהביא קראסונים מרשימים ובכלל כל אחד תרם משהו לאווירה החגיגית. היתה ארוחת שחיתות של ממש. אכלנו מכל הבא ליד, מריצים בדיחות על אי אילו מרצים באי אילו סיטואציות בלתי מתקבלות על הדעת. נהנים, לשם שינוי, מרוח סוף השבוע המרגיעה.

כולנו הסכמנו שצריך לעשות את ארוחות השחיטות המשותפות האלו לעיתים יותר תכופות.

 

לשם שינוי הצלחתי קצת להתחמם.

 

 

 

שבוע נגמר, שבוע מתחיל, נו, מה חדש?!?!

נכתב על ידי NineLives , 28/12/2006 23:00   בקטגוריות לימודים, מרמור ריגעי  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-31/12/2006 23:03
 



עוד פעם היא ומערבולות הרגשות שלה, נו באמת


 

גשם כבד מתחיל לזלוג.

 

אתמול ישבתי לתומי מול המחשב כשפתאום שמעתי את השותפה (השקטה והמסוגרת עד מאוד שלי) בוכה לה בין השמיכות.

 

מבט חושש הורם מעל המחשב. קשה לגשת. מאוד מוזר. אני לא רגילה לזה.

לא רגילה לעצב בכלל.

אני אלופה בלהדחיק ולסלק אותו מחיי וככה טוב.

 

אז מה פתאום היא בוכה?

 

סיטואציה מוזרה וכל מה שאני יכולה למלמל מבין השפתיים הוא "את בסדר?" ולקבל איזושהי תשובה מאוד צפויה בנוסח "כן, כן, בטח שאני בסדר".

 

עזבתי את זה. יש דברים שקשה לי להתערב בהם.

 


 

מספרת בדיחה כשעצוב והחיוך מספיק לתקופה ארוכה. כזאת אני.

 


 

אני, לעומת זאת, never felt beter! כבר הרבה זמן שלא הייתי כזאת אופטימית, עירנית ושנונת מחשבה.

תחושה של כיף באוויר אופפת אותי פה ובחיי שלא ראיתי את זה מגיע....

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי את זה אבל בחיי שטוב לי פה.

אמרו שאין חיי חברה בטכניון! - טעות מהותית, בכל רגע נתון תמצא פה מה לעשות.

אמרו שהמעונות נוראיים! - אני מרגישה בבית.

אמרו שהלימודים קשים! - טוב, הלימודים קשים אבל אני מזוכיסטית וטוב לי.

טוב לי להתרוצץ בין השיעורים עם כוס קפה ומחברת; לנהל את שיחות המזדרון הקטנות האלו עם החברים למסלול.

טוב לי להרגיש שאני חייבת להתרכז בכל רגע נתון בהרצאה כדי לא לבלוע מים ולטבוע.

טוב לי לאבד את הריכוז בכוונה ולברוח למקומות רחוקים כי המרצה, בואו נודה בזה, מדבר שטויות.

טוב לי לחשוב שאני עוברת חוויה חדשה ומחשלת שעכשיו היא כבר חלק מהותי מהחיים שלי.

 

קצת מפחיד כל האופטימיות הזאת... במיוחד לנוכח העובדה שאני כבר יודעת שבבוחן הקרוב (הראשון שלי) אני הולכת להיכשל.

וזה לא מפריע לי במיוחד, מסתבר.

איך זה יכול להיות?

 

שמישהו יסביר לי מה קרה לי?!

 


 

הרבה רגשות יש בעולם אנושי.

נכתב על ידי NineLives , 26/12/2006 09:51   בקטגוריות לימודים, אופטימי, פסימי  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Titus Claudius ב-27/12/2006 13:43
 



הכרזה:


 

אני משנה גישה!

 

הרבה דברים לא מנוהלים כמו שצריך בחיים שלי.

משהו רומז לי שככה זה לא אמור להיות.

 

זאת תקופה של שינויים, כבר בערך חצי שנה ומעלה של שינויים אינסופיים ממש, וכבר טענתי שאני לא מרוצה משינויים ובכלל לא חובבת הפתעות.

אז העולם החליט להשתעשע בי.

יפה מאוד.

התחזית האסטרולוגית טוענת שהמצב צפוי להימשך גם בחצי שנה הבאה עלינו לטובה ואם לאמר את האמת, הרגשות מאוד מעורבים.

 

אני נהנת לראות את השינויים בחיים שלי, שלא יובן לא נכון.

חיים שלמים תופסים כיוון, משנים צורה

האישיות שלי מתעצבת ואיתה התפיסה של המציאות.

מתבגרת ומשתבחת לעצמי בין האצבעות. ותגידו שזה לא תענוג...

 

אבל עם השינויים מתגלים מכשולים ופרצות חדשות שטרם נבדקו לעומקם מה שלא הולם בכלל את איך שאני רוצה למצות את החיים שלי.

 

אז אוקי, שינויים אתם רוצים.

בבקשה.

 

 

הכרזה: אני משנה גישה.

 

 

זה יכול להיות הצעד החיובי ביותר שאני אעשה לקראת פרוץ השנה האזרחית החדשה.

 

עכשיו אני רק צריכה להבין מה בדיוק ואיך אני הולכת ליישם את כל השינוי הזה שאני מייחלת שכבר ירקום עור וגידים. תצפו לעדכונים משדה הקרב אם הדבר יתאים לרוח הבלוג הנוקבת מתמיד שלי...

 


 

אה, אוקי, נזכרתי בעוד משהו מהותי-

 

(ושוב אני אדבר בקודים כי ככה מתחשק).

 

יש דברים מסקרנים בעולם.

הם מסקרנים אותי במיוחד ובאמת שלא אכפת לי להיות היחידה שמסוקרנת.

 

סקרנות, ככה כתבתי בצד, הרגה את החתול,

אבל אי אפשר להכחיש שלפחות היא נותנת עניין ומהות לחיים.

 

למצות סקרנות זה דבר שכנראה לעולם לא יושלם במלואו.

יש דברים שהם מעבר להבנה שלי.

אז אני מסתקרנת.

מאוד חוצפנית בדרישה שלי להבין.

 

אז מה.

יש לי תשע נשמות.

 


 

אז אתמול שתיתי קצת יותר מדיי. בהחלט ככה אמורות להיראות חוויות ה"טכניון-קולג' אמריקאי" שלי. אני לא אשתה יותר בחיים, נשבעת.

אי לכך ובהתאם לזאת נמחקת משימה 19 מה To Do List בצער רב וביגון קודר...

 

למרות שאם נתעקש... המשימה תחזור במשימות לשנה הבאה כי היא טומנת בחובה משימה נסתרת שטרם הושגה ואני לא מתכוונת לוותר עליה.

נכתב על ידי NineLives , 23/12/2006 15:04   בקטגוריות לא לשכוח- חשוב!, תובנות  
73 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Angel Eyes ב-26/12/2006 20:07
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  NineLives

בת: 39

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)