לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2008

שנה של בונבוניירות... ובפנים קורקבנים רקובים, אגוזים נלוזים או דובדבנים בליקר מתוק


 

השנה לכבוד הסיכום הקבוע הבאתי לכם את מגש הבונבוניירות שלי. אוכל להבטיח שבתוכן מתחבא כל טוב והפתעות לרוב... רק תבחרו את הצ'וקולדה החביבה עליכם וההנאה הצרופה מובטחת.

 

שנה מאוד ביזארית עברה על כוחותינו... מתוקה ומלוחה, משעממת ומאתגרת כאחד, אבל בואו נעשה את זה מסודר-

כרגיל אני יושבת עכשיו ומרפרפת קצת בפוסטים של השנה שחלפה. לא שוכחת לקרוא את הסיכום של 2007 ולחקוק לעצמי בתודעה בדיוק את כל מה שהיווה ציון דרך במהלך השנה.

 

תנו לי לספר לכם שבמשך חמשת דקות הרפרפוף עכשיו לא הפסקתי להגיד "וואו".... כי פשוט וואו... וואו, יש שוני כל כך מהותי בין מה שהיה אז ב- 2007 למה שלעזאזל החליט להתחולל לו ב- 2008. זה סוג של משהו בלתי נקלט כשחיים את השגרה יום אחרי יום ו... אין ספק שכדי לתפוס את המהות של השנה וכדי לראות את השוני שלה על פני זאת שקדמה לה צריך לקחת צעד אחד אחורה ולהסתכל על הכל כמכלול.

הייתי מודעת לזה שצעד אחורה יגרום לי להגיד וואו אבל לא תארתי לעצמי בדיוק איזה תחושות זה ייצור... מה שאני כן יודעת זה שאין מרוצה ממני על זה שהבלוג הזה חיי וקיים ואין מאושרת ממני על זה שאני מצליחה לכתוב בו רציני ובצורה שאני אוהבת ומכבדת. זה בדיוק מה שרציתי מהבלוג שלי - שיהיה שם כדי לעשות רטרוסקטיבה ויאפשר לי לקחת את אותו צעד אחורה כדי לראות את המכלול.

אדיר, אני מזה מרוצה!

 

ועכשיו אסביר לכם את עניין ה"וואו"... אם כי זה דיי ברור ת'אמת. 2007 ו- 2008 היו שונות איפשהו בבסיס שלהן. אם 2007 היתה בשבילי שנה של יציבות וביטחון, שנה שהתחילה מנקודת זינוק מעוגנת לקרקע ומלאת שאיפות 2008 הפכה לגמרי את כל היוצרות, טרטרה והפכה אותי מכל הכיוונים האפשריים. עכשיו כשאני שמה לב לזה אפילו אין פלא שאני כל הזמן עייפה ומרגישה מותשת... זה עניין של השפעות הדדיות ואולי לשם שינוי אפשר להפסיק להאשים את "הקארמה שבחדר" שגורמת לי להיות עייפה כל הזמן... ייתכן ונמצאה הסיבה האמיתית?!

באופן מהותי שנת 2008 היתה יותר רגשנית ואמוציונלית מ- 2007... ועל כן, בואו נקרא לשנה שחלפה "שנת ההתפכחות הנפשית". חברי הקרובים ביותר יכולו בהינד עפעף להגיד שמבחינה פנימית וריגשית השתנתי, התבגרתי והתפתחתי לאין שיעור... אבל גם אם אתם לא מנויים עם חברי הטובים מספיק היה לקרוא את X Y Z הפוסטים שבהם נכתב המשפט "והרגשתי שאני בתוך רכבת הרים" כדי להבין את טיב הדברים.

 

אני לוקחת בעלות על המשפט שטוען כי "כדי להיות בנאדם שלם על אדם להיות מסוגל להרגיש את כל הקשת הרחבה של הרגשות והתחושות"... זה המשפט שמאפיין אותי הכי טוב והוא המפתח להבנה שלי. אם תפנימו את אותו משפט בכלל לא תהיה לכם בעיה להבין למה אין מרוצה ממני על כך שהשנה הזאת היתה כל כך עקלקלה והפכפכה (ולא תמיד במובן הטוב של ההפכפכות). אני מברכת על כל אירוע, טוב או רע, שעבר במחוזותינו השנה כי מכל אירוע אשכיל.

 

אז מה לעזאזל היה שם, במהלך השנה הקודמת, אתם שואלים?

זאת היתה שנה לא פשוטה מבחינה משפחתית... זה לא כזה משנה, רק גרם לי להבין שלצערי אאלץ לסמוך בעיקר על עצמי. לא משהו שלא ידעתי ולא משהו חד פעמי אבל הנה סטירת לחי של המציאות. יותר מהכל אני יודעת שאם במשפחה עסקינן אני צריכה לגבש לעצמי חבורה מאוד יציבה ונאמנה של חברים... מה שנקרא "אסמוך על עצמי אבל אחפש את אלו שאוכל ללכת איתם נאמנה במשעול החיים".

זאת היתה שנה שאפילו הייתי בה בבית חולים בגלל עקירת שן בינה כירורגית פור גאד סייק חס וחלילה לא שוב טפו טפו טפו. ההבראה היתה מובטחת והטראומה חלפה עברה לה מזמןןן אבל האירוע הזה שווה איזכור ואילו רק בגלל שהוא הראה לי כל כך טוב מי החברים היקרים מפז שלי ומי בכלל לא ראוי להערכה. הנה למשל "האמא המאמצת", כמו שאני קוראת לה כאן בבלוג, שישבה איתי יום ולילה כאילו הייתי בשר מבשרה... אומנם במציאות היומיומית אני לא מראה את זה מספיק אבל היא... היא יקרה מפז. כי גם אם תתאמצו לא תמצאו בחורה שמשתווה לה. בשביל חברים כאלו אחצה נהרות ואבנה מגדלים כי זה מה שנותר לסמוך עליו.

זאת היתה שנה שבה אחרי שנתיים של נתק גם חידשתי קשר עם פליפי שלי, הבטהאד העיקרי בחיי... בחורה שאיתה אפשר אפילו לקיים "סייבר צחוק" דרך המסנג'ר. כן, זה אירוע חשוב לא פחות ואני אפילו עושה לה עוול כשאני מכניסה את הפסקה עליה כפסקה ככל הפסקאות. חידוש הקשר איתה היה ללא ספק אבן פינה בשינוי הרגשי שלי. מדהים איך היא הצליחה בהינד עפעף להעניק לי שיעור חשוב ב"כמה קל זה להיות חברים"... בלי אגו ועם הרבה אמיתיות... להרוויח בחורה כזאת זה לא צחוק. אחרי נתק שכולו היה שטות אני יודעת שאין לי כוונה לאבד אותה שוב, היא חלק מהבסיס שלי... ממי שאני.

ואם אנחנו כבר מדברים על חברים אז לאותו ז'ארגון אני רוצה להכניס גם את החברות התל אביביות הצמודות שאחרי שהן שרדו איתי את היסודי, החטיבה, התיכון, החיים בתל אביב ואת כל שאר התקופות של העת האחרונה הן כבר לא עניין של מה בכך. אני רוצה להכניס את האוגי הפרטי שלי ואי אילו בחורות ספציפיות שתמיד מצליחות לגרום לי לחייך. אלו חברים שאני רק יכולה לקוות שתמיד יהיו שם, לא משנה מה. עמלתי כל כך קשה כדי לברור את אותם אנשים חשובים משאר הגרעינים השחורים שרובצים להם פה בכל מקום... ושכה יהיה לי טוב, אני לא מתכוונת לוותר עליהם.

והנה אני קוראת עכשיו את הפסקאות שכתבתי זה הרגע וזה מרגיש לי כמו נאום "תודה להורי שהביאוני עד הלום" כי ככה זה באמת... ולריגשי הזה שכל הזמן מציף אותי אחראית אך ורק... שנת 2008. אם תשאלו מי הפך אותי לכזאת ממחטת טישו סופגת אוכל לענות לכם בתשובה אחת ברורה: שנת 2008, כמובן!

 

שנת 2008 הביאה איתה שלושה ריבים עם אדם אחד. לא קלטתי ששלושתם היו באותה שנה אבל בהחלט טוב לדעת. בעיקר טוב לדעת שהריבים האלו היו חלק חשוב מאוד בהתפכחות שלי... בהתבגרות שלי... בלי הריבים האלו כנראה שלא היתה מודגשת כל אותה ההוקרה של הטוב שכבר יש. בתור בנאדם אמוציונלי ששם חברים כשווי ערך לביטוי "משפחה" מאוד קשה לי לעזוב לפעמים... סוג של "זה לא יכול להיות שטעיתי ובחרתי גרעין שחור לעמוד שם במגדל הלבנים שלי". הפעם היה לעניין ערך מוסף ואם כך אני לא מתפלאת שלקח לי כל כך הרבה זמן של רגשות שליליים כדי להתפכח אבל הנה גם אני מודה שעשיתי טעות בשיפוט. לקח לי זמן להבין שיש אנשים שונים בעולם וזה בזוי לחלוטין לנסות לכפות את מה שלא קיים שם... במיוחד עכשיו כשאני כותבת את המילים האלו אני מפנימה מה אני לא צריכה בחיים שלי ומי לא יוכל לעמוד שם.

על כל פנים, שנת 2009 מתחילה -עכשיו- והיא כבר מתחילה עם שינוי. אני יודעת הרבה יותר טוב מה אני רוצה והרבה יותר מודעת לצרכים שלי. בהכרח מה שרציתי בשנת 2008 לא תקף למה שאני רוצה לשנת 2009 וכל מי שחשב אחרת מוזמן לעשות אחורה פנה -עכשיו- !

 

 

בענייני לימודים הבייבי שלכם כמובן לא איכזבה... אומנם היתה שנה לא פשוטה מבחינה ריגשית אבל בהיותי חתולה אני תמיד נוחתת על הרגליים. תחום הלימודים הוא תחום ש-אני- שולטת בו, הוא תחום שבו ידי יכולה להשיג הכל אם רק תרצה מספיק ואת זה אני תמיד יודעת. זה תחום שתמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מפוקסת בו ועל כן אל תצפו ליותר מדיי פאשלות, חרטות או בעיות. אני חננה למופת וכל החננות יודעים שלימודים זה תחום שאפשר לסמוך עליו אם יש בעיות בתחומים אחרים כי הוא מספק היישגים עצמיים כל כך נעימים.

מה שהרים אותי על הרגליים השנה היתה נסיעה לגרמניה... מדובר בהישג המשמעותי והייסודי ביותר שיכולתי להשיג לעצמי השנה!

כמו רכבת הרים, בחיי... ואותה נסיעה לגרמניה היתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לאמץ לעצמי ארשת של "אה! יס בייבי יס... אני חתולה שורטת ובועטת. אין מי שיכול עליי!". אני חסידה גדולה מאוד של הרגשה טובה וביטחון עצמי גבוה וגרמניה נתנה לי פוש גדול מאוד כלפי מעלה.

ללא ספק ההכשרה המקצועית בגרמניה היתה היי-לייט המוצלח של השנה... היה זה הדבר הטוב ביותר שיכולתי להקנות לעצמי ואין ספק שהייתי עושה זאת שוב בלי להניד עפעף. היה שם חוויות ועצמאות... למידה והתמודדות... היה שם דברים שבחיים שלי לא ראיתי ולא חוויתי. ברמה הבסיסית ביותר זה איפשר לי להתנתק ולקחת צעד אחד אחורה מהאירועים של הארץ כך שאם אאלץ להגדיר את שנת 2008 ע"י מאורע מסוים כנראה שהראשון שיעלה לראשי תהיה אותה נסיעה מוצלחת.

 

 

בד"כ זה השלב שבו אני עוברת על הרשימה "תוכניות ל- 2008, מישהו?" שנמצאת פה בצד שמאל שלכם ומנסה לראות מה מתוך הרשימה הצלחתי לבצע ומה לא, אבל השנה אין כל כך טעם לזה. אף אחת מהתוכניות המאוד פרקטיות האלו לא בוצעה וזאת משום שבראש ובראשונה זאת לא היתה שנה מאוד פרקטית. בסה"כ זאת היתה שנה רגילה ככל השנים. שנה שנייה של לימודים בטכניון דיי מאלצת את הסטודנט להיות כפוף למשמעת וסדר. מקום להגשמה אישית אין ממש וכל התקדמות לוקחת יותר זמן ו...מורגשת הרבה פחות. כל אותם רצונות ומשאלות גדלות יכולים בקלות לחכות עוד שנה או שתיים כי כעת ללא ספק הצורך הבסיסי ביותר הוא להתקדם בתואר. פשוט להתקדם.

 

___

 

 

אז אוקי, לעת עתה רק אסכם ואגיד שזאת היתה שנה של הרבה התפכחות ויחד עם זה היא לא אכזבה אותי. אני מגיעה למקום טוב מאוד עכשיו ורק בגלל העובדה שאני יודעת מה אני רוצה. נכון לעכשיו השאיפות לשנה שנכנסת מסתכמות בלהתמיד במה שהתחלתי ולסיים אותו כראוי. יש כמה עניינים שאני מאוד חושקת בהם לשנה הנוכחית, שניים ספציפים למען האמת, והם יהוו אבן בוחן לשנה הזאת... רק נותר לחכות ולראות מה יוליד יום ולאן יתפתחו הדברים.

נכתב על ידי NineLives , 31/12/2008 22:44   בקטגוריות לא לשכוח- חשוב!, תובנות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-8/1/2009 08:13
 



מעשה שהיה כך היה


 

אם תדמיינו שהבלוג שלי הוא רצף שידורים ב... ערוץ 1 או משהו יבש הדומה בהתאמה... אז עכשיו פחות או יותר צריך להגיע האות שמסמן על קטיעה בלוח השידורים ומעבר למבזק מיוחד.

חוצה גבולות הוא מה שאני הולכת לספר לכם עכשיו; שערורייתי ברמות גבוהות ביותר. לא אכביר במילים כי מעשה שהיה כך היה:

 

 

מראש ידוע שאני לא חובבת טלוויזה... לא טורחת להתעדכן יותר מדיי, אפילו לא בחדשות. אבל היום... וידוי.

העובדה החדשה היא שבערך מאז שנכנסתי לטכניון הפסקתי לעקוב גם אחר מהלך החגים והאירועים במדינה. בתור סטודנטית בטכניון אין לי בין כה וכה חופש וגם הלימודים בין כה וכה מכסים פחות או יותר כל שטח מחייה שקיים בחיי האומללים. סטודנט שנכנס לטכניון צריך להיות מודע מתחילת דרכו כסטודנט כי הקרבות יאלצו להעשות וכי את חייו בשנים הקרובות הוא יאלץ לבלות בבועה הטכניוניסטית (שיש אפילו שיטענו שהינה גרועה בכמה מידות מהבועה התל אביבית).

בנוסף, תוסיפו את העובדה שאמא שלי גרה בחו"ל והמשפחה שלי גם ככה לא מתפקדת ותקבלו ענת אחת שדיי התנתקה ולא ממש מתלהבת למשמע הגעתו של חג כזה או אחר. אולי קצת פתאטי אבל זה מה יש... אני לא מתלוננת.

 

על כל פנים, לפני כמה ימים אותה ענת (זאת אני) הולכת בקמפוס בסביבות אזור המעונות שלה. מרחוק היא מבחינה באיזה כיסא גלמוד שעומד בכניסה לאחד הבניינים ועל הכיסא שני נרות. לא ממש התרשמה ענת... כל מה שעלה בראשה זה "נו, מה זה החרא הזה?". כבר ערב, מאוחר והיא כל כך עייפה... מרחוק עושה הרושם שמונח פתק ליד הנרות. היא מתקרבת וכל אשר עולה במחשבותיה הוא "הו, פאק... זה נרות זיכרון. בטח מישהו נפטר או נרצח חלילה וחס באי אילו מהעימותים. צססס... כמה נחמד מהאנשים בבניין להניח נרות זיכרון ככה ליד הביניין ולהוסיף תמונה של הבחור". היא עוברת במרחק מה מן הכיסא ומרכינה את ראשה בשאננות יחסית.

מתקדמת כמה צעדים. עוד כמה צעדים ועוד כמה... מסתובבת לאחור... רגע! hold it people! זה לא נרות זיכרון!!!

זה בכלל לא נרות זיכרון... עכשיו כשהיא כבר יותר מפוקסת היא מתודעת לעובדה שמדובר בחנוכיה נמוכה וסולידית ועליה שני נרות, שמש ונר ראשון של חנוכה. היא מתקרבת רק כדי לראות שעל הפתק כתוב "חג שמח" ושלל ברכות. היא מצחקקת לעצמה.

ממשיכה ללכת ועכשיו... עכשיו היא כבר ממלאת את עצמה בצחוק של ממש. לא תאמן האירוניה שבדבר. היא מגלה שהמציאות הישראלית מכתיבה לה אסוציאציות אפלות ומייגעות לאין שיעור.

 

ייתכן וכמה מכם יגידו שזהו בהחלט הזמן להתחיל להתעדכן במועדי החגים. ואני? אני פשוט אשאיר את המצב כמו שהוא. אחרת לא ישאר על מה לצחוק.

נכתב על ידי NineLives , 28/12/2008 20:31   בקטגוריות משעשע  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-29/12/2008 23:57
 



רטרוספקטיבה- German style


 

מדיי פעם אני כולי נתקפת בנוסטלגיה ורצון עז לחזור. זאת היתה תקופה טובה ובמיוחד בגלל זה

הנה 7 עובדות שלא סיפרתי בנוגע למעללי בגרמניה:

 

1. דיי הפתיעה אותי העובדה שבכל פעם שהיינו יוצאים לפאבים הבחורים הגרמנים העדיפו להתחיל איתי ולא עם הבחורות הגרמניות הנאות. ההרגשה של להיות מחוזרת היתה אדירה. תהיתי למה זה לא קורה יותר ב... טכניון?!

 

2. ההרגשה היתה אדירה במיוחד לנוכח העובדה שאכילת נקניקיות, שתיית בירה והתמכרות בלתי רצונית ל... קרמבו... נתנו אותותיהם בצורה מאוד לא נאה (כמה קילו נחמדים שעכשיו צריך לעבוד חזק כדי להוריד).

 

3. כל העושר הסקסי הזה והאדיבות שבחיזורים גרמה לי לחשוב שייתכן מאוד שנולדתי בארץ הלא נכונה. את זה אני מרגישה כבר הרבה זמן, אבל בהחלט שלראות את כל האנשים סמוקי הלחיים רוכבים על אופניים ונהנים מבירה קרירה צבטה לי קצת בלב. בגרמניה בהחלט הבנתי שזה לא כל כך מפחיד לחיות בחו"ל. זה אפשרי ולא אתנגד לעשות את זה שוב.

 

4. השהות בגרמניה היתה צעד חשוב להתבגרות שלי. לא רק מקצועית, אלא גם אישית. היה לי קשה להבין את זה במהלך הזמן וכנראה שהנתק בגרמניה הוא היחידי שיכל לגרום לי להבין מה צריך להישאר בחיים שלי ומה צריך לצאת מהם. כי מי אמר שאובייקטיביות היא לא מצרך נחוץ? טוב, אולי אני קצת מגזימה פה אבל הנתק הזה לתקופה קצרה היה בהחלט נחוץ כדי לקבל עוד קצת פרספקטיבה.

 

5. היו הרבה אירועים מפחידים בגרמניה... כמו למשל ללכת עם חבורת המתמחים והגרמנים ב- 1 בלילה דרך יער קטן וחשוך כשכל מה שמאיר את הדרך זה פנס הדינאמו הקטן והמרצד של האופניים של קרוליין. למה הלכנו משם? נו כי זה דרך קיצור כמובן. ככה מתחילים כל סרטי האימה.

או כמו למשל ללכת ב- 9 בערב לבד בהמבורג רק כדי להסתקרן קצת מחיי הלילה של רחוב רייפרבהאן, רחוב תעשיית הפורנו ועסקי הזנות של המבורג. מפחיד זה ללכת באחת הסמטאות של הרחוב הזה ולשמוע מישהו קורא או ממלמל משהו לעברי בגרמנית.

ויחד עם זה, בכל הדברים הכיוויכול נועזים שעשינו לא הרגשתי יותר מטיפה או שתיים של פחד וגם הפחד הזה היה לי מאוד נעים.

נו, אני לא כזאת פחדנית ולא כל כך חוששת מסכנות. אני אפילו נהנת מהן... אחרת בטח שלא הייתי מחזיקה בבעלותי רישיון לאופנוע.

 

6. ויחד עם זאת, יש דבר אחד נועז שהיתה לי אפשרות לעשות בגרמניה ולא עשיתי. היה בחור גרמני במסיבה שהיינו בה בברלין, עלם חמודות של ממש. הזמין אותי לפגוש אותו בהזדמנות אחרת בעיר שלו, המבורג, ולהראות לי קצת את הסביבה. עם הבחור הזה כאמור לא נפגשתי מפאת חששות מתגברים, אבל כן התלבטתי הרבה בנושא. אולי זה היה פספוס וחוויה גדולה שהוחמצה... ואולי עשיתי בשכל כי מי יודע מה היה קורה.

ככל הנראה אם הייתי נוסעת לגרמניה לפני שנה פלוס מינוס הייתי הולכת על זה אבל העובדות הטהורות מבהירות שזה פשוט לא ממש עמד בראש סדרי העדיפויות הפעם.

 

7. אני שונאת אתרי היכרויות. לא סתם שונאת אלא מתעבת. אני מחזיקה בסטראוטיפים גדולים מאוד לגביהם וסיפורים על אתרי היכרויות, בפרט בליינדייטים, גורמים לי להרים בסלידה את קצה השפה העליונה ולגלגל את העיניים תוך תחושת גועל.

אה... נכון... זה לא קשור למעללי בגרמניה. טעות שלי... טעות שלי... אבל זה בהחלט יהיה קשור למשהו הבא שאני חושקת לכתוב עליו.

נכתב על ידי NineLives , 26/12/2008 00:08   בקטגוריות חוויות, לא לשכוח- חשוב!  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-29/12/2008 23:58
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  NineLives

בת: 39

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)