?Life. How the hell to get through all 9 of them

מדהים איך בכל מערכת יחסים יש את הצד הדומיננטי והצד הפאסיבי. זה לא ששני בני הזוג מכוונים לזה... זה פשוט נוצר, קורה, משתרש. אפילו אם זה לא משהו שמדברים עליו.. זה נמצא בתת מודע.

ואת האמת, אני בטוחה שכל אדם יודע לאיזה צד במערכת היחסים הוא שייך, באיזה צד הוא מרגיש יותר בנוח.

נוסף על זה, אני גם חושבת שקשר נועד לכישלון מלחתחילה אם שני בני הזוג פאסיביים או ששני בני הזוג אקטיביים... שני המצבים יובילו לקצרים בתקשורת והפרידה צפויה.

אם עד עכשיו עוד היו לי ספקות כיום אני ללא לספק יודעת שאני צריכה את הצד האקטיבי שלי, הדומיננטי.

ועכשיו מה אמרנו? מבחן? אה כן... מבחן. דאמיט.

אז לשם העדכון, אחרי אותו שבוע דיי נוראי שסוכם בפוסט הקודם. היה סופ"ש מאוד מרגיע - חברים, אופניים והמון שלווה נפשית. בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע. הצורך שבחברים קרובים שיודעים לנחם ולהרגיע בעת צרה אף פעם לא מפסיק להדהים אותי.

על כל פנים, סופי השבוע האחרונים בכלל היו נפלאים - ארוחות ואירועים לבבים השאירו את ענת מסופקת, מרוצה וטובת לבב. היפ היפ הורי, ענת חזרה לעצמה.

זהו. עדכון בשני משפטים. התקופה הנוכחית מלחיצה להפליא ככה שאפילו זמן מחשב ראוי אין לי. את המנהג הקבוע של צפיה בפרקי חברים יחד עם הקפה של הבוקר זנחתי לטובת בהייה בגליונות תרמודינמיקה להגשה דחופה ואת הרגל הדפדוף ברחבי הבלוגיאדה נאלצתי לנטוש לרווחת מס' שעות שינה סביר.

יחד עם זאת, אין פלא שדווקא בתקופה הנוכחית יש לי הכי הרבה דברים לספר - דילמות, לחצים, סיטואציות מזדמנות.

התחייבות לעצמי- בראש ובראשונה צריך לכתוב ולספר על החיים בדירה ועל מהות חיי השותפות. עניין שכבר מזמן עומד על הפרק, לא זכה לדגשים הראויים והוא משעשע למדיי.

יחי הרפרנס, לילה טוב.