תמיד אחרי סיטואציות או תקופות מכבידות אני מרגישה צורך עז לפצות את עצמי.
אצתי רצתי למכולת להתפנק בגלידת וניל ופצפוצי שוקולד משובחת. כפיצוי על עוגמת הנפש, כמובן.
___
מה שמזכיר לי... התחיל להתחמם וכבר ממש בא לי על הקיץ הזה. גלידה, שמש, ים, ענבים, כדור מתנפח ומצילים על חסאקה. שותפה שהולכת לים עם החבר שלה וחוזרת שרופה לחלוטין, ארמונות חול ועוגיות מזל סיניות שאפשר להשיג בשקל אי שם במבואות הטיילת של תל אביב.
הו, כן כן כן, אני כבר מרגישה את בריזת אקסטזת הקיץ מתקרבת.
___
ובינתיים חגיגות פתיחת הסמסטר החדש מתקרבות ואז חגיגות האפטר פארטי והאפטר אפטר פארטי... אין רגע דל פה בטכניון.
אז מה יש לנו? להיום מתוכננת השתכרות המונית בפאב בכרמל עם טובי השותפים למסלול. נקרא לזה "גיבושון למגובשים". מחר ארוחת ערב חגיגית בנוסח סיני אצל הזאולוג המסוקס, שאגב התגלה גם הוא כבשלן גורמה לא רע בכלל, ויום רביעי...? ליום רביעי הטכניון מארגן הופעת פתיחת סמסטר חביבה ב"צהרי יום ד" המסורתיים ככה שצפויות עוד איזה שעתיים שלוש של התפננות על הדשא.
___
הלונדונית חוזרת לארץ, אגב, בעוד שבוע פלוס ואז בכלל לא אוכל לסרב להתהוללות הגונה. כיפק היי.
___
פיצוי על עוגמת הנפש כל התכנונים האלו?
אני נהנת פה יותר מדיי. בחיי.
את הסמסטר הזה אני רוצה לפתוח בדף חלק עד כמה שאפשר. להיכנס עם הרבה מוטיבציה, הפעם להשקיע, לא לדחות דברים. להבין, להפנים וליישם. לא סתם לכתוב מהיד למחברת ולנמנם בהרצאות. להוכיח לעצמי שאני יכולה הרבה יותר. להתאמץ. ויש דברים מעניינים הסמסטר, שווה להתאמץ.
איפשהו... כשהתחילו להרקם כל תכנוני המסיבות האלו הבנתי שזה לא הולך להיות פשוט במיוחד. ומגיע לי! שום דבר לא צריך להיות פשוט בחיים. אני אאבק.
פשוט עוד לא הבנתי איך אני אצליח לדחוס את כל הלימודים האלו בין מסיבה אחת לשניה.
אז אולי דף חלק לגמרי משנה הבאה...
___
שמישהו ירביץ לי כבר כדי שאני אתפקח קצת!
האתגר הטוב הבא: (-או- Fear Factor בגירסא רווית אימה ומיץ חרגולים)
כי לא חסרים אתגרים ומסתבר שגם לא חסרות שערוריות-
הסטודנטים השותפים למסלול כבר התחילו להתרעם עוד מבעוד מועד. כלל לא מצאה חן בעיניהם העובדה שטענה כי במעבדת החובה של הסמסטר הבא עלינו לטובה נאלץ לבצע ניתוחים באי אילו בעלי חיים.
ברשימה היו רשומים במפורש שמותיהם של יונה אחת, עכבר, דג, וגם כמה עשרות של חרקים ובעלי מחוש.
אז על שערוריה דיברנו, נכון? טוב... מן הראוי שישר תקום קבוצת שתצעק "גוואלט". קבוצה כזאת תמיד קיימת ומי כמוני למד להכיר אי אילו קבוצות שכאלו באווירה הצבעונית של תל אביב.
הם כנראה יאבקו כהוגן; הם כנראה גם יצלחו את המשימה הבירוקרטית ויקבלו את מה שירצו. ככה זה תמיד בסופו של דבר.
ואני עוד לא יודעת בדיוק איפה אני ממקמת את עצמי בכל סקאלת "מעבדת עולם החי" הזאת. יצא לי לחשוב על זה לא מעט היום ובמיוחד בגלל זה ארשה לעצמי לכתוב כמה נקודות בעניין, אולי בסוף תהיה מסקנה.
___
השאלה: לנתח או לא לנתח?
מצד אחד, הסטודנטים שעתידים להתחיל את המעבדה הם סטודנטים מהפקולטה לביולוגיה. בתור סטודנטים שכאלו אני מניחה שהם היו צריכים לדעת שהם לא ישבו כל היום רגל על רגל ורק יספרו זבובים. הסבירות שמעבדה כזאת תצוץ מתישהו במהלך התואר היא עצומה ואין טעם להתכחש.
מצד שני, מן הראוי שההנהלה הפדגוגית של המוסד הזה לא תשים מעבדה שעשויה לעורר מחלוקת מצד רבים בתור מעבדת חובה בתואר. לשייך את המעבדה לקורסי הבחירה היה יכול לסנן מראש את כל אלו שלא מעוניינים לחתוך או לא אוהבים להקיא.
לחייב סטודנטים בדבר כזה הוא לא הגיוני ועל כן אני בטוחה שהם יצליחו במאבק.
אני כן רואה את ההכרח שבביצוע מחקר מעמיק גם אם הוא רק לצורכי למידה.
קחו, למשל, את תלמידי סמסטר א', רפואה. כבר בסמסטר הראשון הם מחוייבים לקחת קורס אנטומיה כאשר בסיום כל פרק הם נאלצים להתמודד עם דיסקציה רלוונטית בחדר ניתוח. מבחינת הקונספציה מדובר באותו רעיון בדיוק. ניתוח לשם למידה והפנמה מעמיקה של מערכות, תהליכים ותפקודים שונים. אני רציונלית, אני מבינה את הצורך בזה.
ההבדל המהותי בין השניים הוא במוסר. כן, שוב מוסר. שוב נדפקנו בשל היותנו יצורים בעלי אינטיליגנציה ריגשית מפותחת. ובמה כל המוסר הזה מקדם אותנו? Well, בינתיים בכלום, תודה ששאלתם.
העובדה הפשוטה היא שבני אדם יכולים לאשר את השתתפותם בדבר שכזה ובעלי חיים, חייהם קשים מנשוא, יונהגו ביד רמה ע"י אלו שיכולים לחתוך אותם. כל זה ידוע וזה גם לא הולך להשתנות בהמשך האבולוציה אם תשאלו אותי...
אני עוד מרשה לעצמי להיות מעט יותר נינוחה כשאני יודעת שלא מדובר באיזה טבח המוני של גורילות למטרת שמפו מעכב התקרחות שהוא בעיקרו מותרות, או איזה משחק פנאי של ציידי לוויתנים להפגת השעמום.
או שבעצם כל המעבדה הזאת היא כן משחק; מותרות לילדים?
מפה לשם אני דווקא נוטה להיות חלק מאלו שיקחו חלק פעיל במעבדה. אני עדיין לא מפתחת נטיות צמחוניות; עדיין אוהבת בשר. מאוד.
אני רואה את הבעיתיות שבכל העניין ובטח שמבינה את אותם סטודנטים שמתקוממים ויחד עם זאת אני הראשונה שאעריך את האפקט הלימודי של מעבדה שכזאת.
מה שבטוח בכל העניין הוא שאני בטוחה שהדיון הזה הוא כבר עניין שבשגרה לגבי המעבדה הספציפית הזאת. הוא לא חד פעמי, לא חריג, היה בעבר וגם יהיה בעתיד.
יש דיונים שנועדו להישאר במחלוקת לעד ו...כן, זה בהחלט אחד מהם לטעמי.
___
אתמול הלכתי להדפיס את חוברת המעבדה המדוברת. הו, זה כל כך הולך להיות "אפקט הפחד" מהסוג שבחיים לא חשבתי שאתקל בו...
בינתיים מדובר רק בחלק המעבדה שיעסוק בחסרי החוליות. אתן לכם להתרשם (התיאורים מעודנים, כמובן):
"רגנרציה* של תולעים- ... חתכו את התולעת לרוחב ... את החלקים החתוכים יש לשים בתוך צלחת פטרי ולאחסן בארון למשך שבועיים ..."
*רגנרציה = איחוי גוף. יצירת גוף שלם ומתפקד ממה ש... אחרי החיתוך... כבר לא יהיה גוף שלם.
"פרוקי רגליים- ... עלייך לתלוש לפי הסדר כל גף מצדו האחד של הסרטן ולהדביק אותה על דף בעזרת נייר דבק שקוף. ליד כל גף יש לרשום את תפקידה ..."
"ארבה- ... לאחר שהחגב הורדם גזור את כנפיו ..."
(וזה עוד בלי להגיע לבעלי החוליות או לחלק האהוב עלי הלוא הוא מערכות הרבייה ואי אילו דיבורים על אשכים שיחקרו לעומק).
בלי ספק אחת המעבדות המעניינות. נתקפתי חלחלה.
ישר התחיל המוח ההוזה שלי למלא פרקים שלמים בעונה החדשה של "אפקט הפחד הדור המלומד".
אל החדר נכנס המנחה של הקבוצה. בידיו מה שנראה כאקוואריום עוד נותר מכוסה.
*זמן מחיאות כפיים*
הוא מסיר את הלוט מעל מה שנראה כעת יותר כעדת חרגולים, ג'וקים ומרבי רגליים משקשקים.
הו, הצליל המוכר של חרקים מתפצפצים נשמע כעת בחלל החדר.
הקהל משתנק.
"גבירותי*..."
*מהיותה של המעבדה מעבדה ביולוגית היא מורכבת בעיקר מבנות מה שמאפשר למנחה להיות הרבה יותר ישיר ולסיטואציה להיות הרבה יותר אבסורדית.
"...מי שרוצה לקבל פטור מהקורס ואת התואר שלה ביד תצטרך להוציא מהאקוואריום המפרפר הזה חתיכת חגב ו... הקשיבו טוב... לתלוש לו את כל הרגליים. אחת אחת. בלי להקיא".
אז מי מתחילה?
יסלחו לי כל הגבירותי ורבותי אבל לי כל העניין נראה כמו סדנאת טיפול בפוביות מתקדמות.
הבחורות יצעקו קצת בהיסטריה, הבחורים יהנו נורא ואני? זה לא הולך להיות פשוט אבל אני מסוקרנת מאוד מכל הסיטואציה. בינתיים עוד מתלהבת מהעובדה שיהיה לי חלוק לבן להתהדר בו.
כמו שרציתי.
(אולי אפילו אתשעשע עם סט תמונות מתעדות).
___
יש לי מלא מה להגיד. מלא דברים לדבר עליהם. אני צריכה להתחיל ללכת עם פנקס ולרשום רעיונות.
בחיי, אני פורה מתמיד.
טוב, זה לא חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives