?Life. How the hell to get through all 9 of them

גבירותי ורבותי, אומנם קיים בחור אחד שמהפנט את חושי ומערבל היטב את תחושות קרבי, אבל הפעם לא בהתאהבות שכזו עסקינן. הפעם תנו לי לספר לכם על סקרנות לשמה והתאהבות במקורות ידע שיכולים לרתק כל אדם בהינד עפעף.

גבירותי ורבותי, תכירו את האתר המסקרן הבא:

Ted

לא ידעתי שאתרים כאלו קיימים והפתיעה אותי עוצמת הגילוי. מדובר באתר נטול כל עמדה פוליטית או חברתית שתכליתו בהפצת ידע לקהל הרחב. באתר מוצגות לאורחים המבקרים הרצאות קצרות בכמעט -כל- נושא אותו יחפצו לשמוע. הרצאות קלילות, מובנות, מבדרות ומרתקות אפשר לשמוע בנושאים החל מאומנות ובידור ועד ל"האם יש אלוהים?" ושאר שאלות פילוסופיות. לאבא שלי אני אשלח את האתר כי הוא מתעניין בכלכלה ויוכל למצוא שם מידע אינפורמטיבי שיסקרן אותו ולחברי הטכניוניסטים אוכל לשלוח לינק לאתר כי הם עשויים להתעניין בנושאים הביולוגים השערורייתים שמוצגים בו. ההרגשה העיקרית שלי היא שכל אחד יכול להפיק תועלת ולהנות מהאתר הזה. מה שהפתיע אותי הוא היופי שבו המידע מוצג והקלילות שבהשגה שלו.

לרווחת ציבור הבלוגרים, האתר הזה פשוט חייב לקבל את ההערכה והכבוד הראויים לו.

כיום העובדות הטהורות מצביעות על כך שבמקום ללמוד אני, ללא ספק, אעדיף לראות הרצאה מבדרת אחת או שתיים.

הנה, למשל, שתי הרצאות שמאוד התחברתי אליהן. מתייחסות באופן נפלא לעניינים פסיכולוגים/פילוסופים שמאוד מעניינים אותי-

The paradox of choice

?Why are we happy

קחו את הפוסט הזה כהמלצה ועשו לעצמכם טובה - במקום לבהות בסדרת זבל בטלוויזיה תצפו בהרצאה מהאתר.

בזמנו, כשיצאתי מהבועה התל אביבית אל עבר העולם הגדול גיליתי שהאוכלוסיה מגוונת ממה שחשבתי. הייתם מאמינים שאפילו לא ידעתי שיש ערים בהן הציבור האתיופי הוא חלק ניכר?! אני זוכרת בבירור... זה היה יום שבו נסעתי לאחת מעיירות הפיתוח פשוט כי היתה שם הצעת עבודה מעניינת. לא אשכח איך הדהימה אותי העובדה שיש מלא דברים שאני לא יודעת. מסתבר שלא כל מה שנמצא בסביבה המיידית שלי הוא הנכון ואפילו עובדה מטופשת כמו פילוג האוכלוסיה במדינה יכול לעורר הדים בקרבי.

אני טיפוס מאוד סקרן, אין ספק בכך בכלל. במשך כל שנות ילדותי בתל אביב ראיתי את עצמי כטיפוס בעל ידיעות מגוונות ובאופן כללי כאדם חכם למדיי. אז כן, נכון... תמיד יהיו כאלו שיהיו בקיאים יותר וחכמים יותר. בסצנה התל אביבית היו טובים ממני שהתבלטו באומנות וכן טובים ממני שידעו לשנן בע"פ את שייקספיר מהסוף להתחלה. ויחד עם זה, האווירה היתה תמימה ועוד חשבתי שקצת הידע שיש לי במדעים מדויקים הוא עילוי יחודי לי.

שינוי משמעותי בתפיסה שלי התחיל כשנחתתי בטכניון והבנתי בדיוק עם מה יש לי עסק פה. אם קראתם עד לפה כנראה שכבר הבנתם שאני תחרותית לא קטנה כך שאומנם הטכניון מתאים לי פרפקט אבל בהחלט לא הייתי מוכנה לעובדה שהצריכה ממני להאבק פה על חיי בציפורניים.

האוכלוסיה בטכניון מורכבת מלא מעט אנשים חכמים. הרבה מהם, אפילו חברי הקרובים, הם עילוי של ממש. פתאום להתחיל ללמוד פה הפך אותי מתלמידה מצטיינת לסטודנטית שנאבקת בכוח על הציונים שלה ונזהרת שלא לאבד את הקצב ולהחליק (טוב, ככה הרבה מרגישים). במקום שכזה בכלל אין על מה לדבר בכל מה שנוגע להתבלטות ככה שאם עד לאותה תקופה חשבתי שהידיעות שלי בתחום המדעים מרקיעות שחקים בטכניון נוכחתי לדעת אחרת.

אז בסדר, שוב בואו נזכיר שתמיד קיימים חכמים וטובים מאיתנו ועד כמה שהייתי רוצה... לנכס לעצמי טריטוריה באיזשהו תחום ידע נראה כיום ככמעט בלתי אפשרי. כיום, לראות עיניי, זה לא עניין של מה בכך ולרוב יהיה מאוד יומרני ומשתחצן.

הרבה פעמים אני מרגישה את עצמי טובעת בכל הים העצום הזה של המידע שמקיף אותנו. בשבילי זה כמעט בלתי נתפס... ואיך בכלל אפשר להאחז בקצה של חוט מהמידע הזה?

בימים כתיקונם זה ממש לא נושא לחשוב עליו אבל הפוסט המתמרמר של קוויקי ועוד איזה טריגר או שניים עודדו אותי לכתוב את השניים וחצי משפטים האלו על קורותי בעניין.

ההנחה הרווחת שלי היתה שאם לא ידע כללי ענף בנושא כזה או אחר אז לפחות תישאר לי האמת הפנימית שלי והדעות המגובשות שלי בהן לא אוכל לטבוע שכן הן החלטיות וקבועות. כיום אני לא יודעת אם גם על זה אפשר לסמוך.

זו פחות או יותר היתה האמירה של חברי ללימודים כשהם יצאו מפתחה של הכיתה בה נערך המבחן האחרון של תקופת המבחנים הנוכחית. 12 שעות של חופשת סמסטר, לא פחות ולא יותר... במציאות של ימיינו זה בהחלט כל מה שסטודנט טכניוניסט יכול להרשות לעצמו.

אני, לעומת זאת, רכיכה בפוטנציה. נשברתי מבעוד מועד ובדרבי הקבוע של הרציונל מול הרגש התחשק לי לשם שינוי להביס במפלה מוחצת את אותו רציונל מייסר (שגם ככה לא שווה הרבה בטכניון). לטובתי נרשם הפעם סוף שבוע שלם של עשיית כלום מוחלטת ש... למתעניינים שבינכם... רק השאיר טעם לעוד הרבה מאוד רצון לכלום.

על כל פנים, מה שתמיד מפתיע אותי מחדש זו העובדה שמהרגע שכף רגלי דרכה בטכניון תמיד יש אי אילו נושאים שצריך ללמוד ותמיד המועקה זו תחושת הלוואי העיקרית. מאותו רגע הגעה לטכניון לא היו יותר מחמש דקות נטולות שיעורים כך שהמילה "חופש", כפי שהיא נתפסת בלקסיקון הטכניוניסטי, משמשת כאשלייה מתוכמת שעיקרה להנמיך את שיעורי התאבדויות העתודאים ותו לאו.

אני יודעת שעברה עליי תקופת מבחנים מאוד מתישה ש... גם אם היא לא היתה הקשה מבין כל אלו שהיו היא בהחלט טמנה בחובה אלמנטים חדשים בכל מה שנוגע ל"חוסר חשק ללמוד". אני יודעת שאני ממש לא מוכנה לעוד סמסטר של ייסורים אל תוך הלילה וממש לא מתחשק לי לצאת אל עבר מרכז הקמפוס. כרגע, אם תשאלו אותי מה הפנטזיה הגדולה ביותר שלי אאלץ להגיד במלוא הגרון שאני משתוקקת כבר לקנות בגד ים ולרוץ לים. תדמיינו את זה... תדמיינו יום קייצי וריח של קרם הגנה באוויר. תדמיינו אתכם מנפחים כדור מים על גבי שמיכה גדולה שפרוסה על החול. תדמיינו את הריצה אל עבר הים כשטיפות המים ניתזות לכל עבר והגלים הקטנים מקררים את חום הגוף הלוהט. תדמיינו השתובבות ומשחקי מים... ממש כמו שהיינו קטנים. זה כרגע כל מה שאני רוצה. זאת המהות של החופש.

*שלוק* לוגמת מהקפה כדי להרגע.

אז איפה היינו? טכניון כמדומני... בגלל שזו כבר מסורת בשבילי אפרסם את המערכת לסמסטר הקרוב-

כיביכול עושה רושם לא מזיק, אך כל זה לכאורה בלבד. 8 קורסים בטכניון ש- 7 מתוכם כוללים עבודות בית ושיעורים הם ממש לא עניין של מה בכך, אפילו לסטודנט טכניוניסט מצטיין. 3 מאותם קורסים הם אימה מבחינתי, כשלכל אחד סיבה משלו. אותם קורסים עשויים להפוך את חיי לגיהנום עוד הרבה לפני שאספיק למרוח את קרם ההגנה ולפזז לי אל עבר הים.

אני לא אופטימית במיוחד היום.