אחד הימים הנקראים בשפה העממית "טרטור מיותר"... וליתר דיוק, "טרטור מיותר חלקי"... כי אולי בכל זאת תצא מזה תועלת.
עוד יום, עוד ראיונות, קצת יותר עייפות והרבה פחות כסף לנסיעות המזורגגות.
בנוסף לכל השטויות סגרתי היום עוד משימה מה To Do List-
Do you know what I've done? אה?
כן, כן, הלכתי להרשם בלשכת התעסוקה לדפרים ובביטוח לאומי לעושקי מדינה!!! הישג ראוי לציון בהחלט,
כי ידוע שכדי לעבור יום שכזה צריך לא רק יכולות אישיות אלא גם יכולת התמדה ואסרטיביות לא מעטה!
פעם ראשונה שלי.
זה אומר שעכשיו אני כבר רשמית מוכרזת כלא עצלנית? כי אם כן אז יש לנו פה היום עוד הישג קטן. O- Yeah!
והנה ביקורת חברתית נוקבת-
לשכת התעסוקה וביטוח לאומי, אה? שני מקומות ממשלתיים שאם ככה הם מנוהלים לא פלא שהמדינה שלנו ניראת ככה!
אז פעם ראשונה שלי שם, אז מה? אני לא אמורה להבין איך כל השטויות הבירוקרטיות האלו הולכות!
איפה השלטים? איפה אנשים נורמליים שיגידו לי באדיבות "תלכי לפה, תקחי מספר, תחכי בתור ויהיה טוב"? איפה התור בכלל?
אמא שלי נהגה למלמל מבין שפתייה את המילה "דפארים" בכל פעם שהיא היתה חוזרת מהמקום הארור. תמיד כעסתי עליה. "אמא, יה גזענית אחת, מה יש לך? שתקי."
טוב, עכשיו קצת יותר ברור,
כי כשחוזרים ממקום בו כמעט הלכו מכות בקרב על המספר הבא בתור כבר מרגישים הרבה יותר בוגרים.
כי כשחוזרים ממקום בו הפקידות כל כך פריג'יות, סטייל "שם?, כתובת?, טלפון?... הבא בתור!" כבר מבינים מה לא בסדר במדינה.
כי כשחוזרים ממקום בו אפילו בבדיקה הבטחונית "צופרים" לך "אזרחים" מאחורה במלמולי "נו יאללה כבר, את לא יכולה לעשות את זה יותר מהר?" כבר שום דבר לא מפתיע. אז זאת האזרחות, אה?
משעשע ביותר.
חתמתי בלשכה רק כדי לא לקבל שום הצעות; גררתי את עצמי לביטוח לאומי רק כדי להיתקל בהררי נכים ושאר בעלי בעיות שכליות... ופקידות תחת אותה קטגוריה מוחית; ויצאתי משם במהירות שבה נכנסתי משננת לעצמי אי אילו ביקורות נוקבות על המדינה ועל החיים כאזרחים בה.
עכשיו, כשאני יכולה להכריז סופית שאני אזרחית למופת, אחרי הקדמה מוארכת מתמיד, אפשר לגשת לעניין- הראיונות:
1. מרכז תמיכת מחשוב "מכבי שירותי בריאות" (9:00, ראיון עם איש מצחיק בחולצה משובצת מזעזעת. מחוץ לחלון- השיפוצניק המזמר)-
זה הזמן לצחוק אם מתחשק. צחוק הגורל?
אני חושבת שכן...
אחרת מה גורם לעניינים להסתדר כל פעם מחדש באותה צורה מפוקפקת?
תנו לי להסביר... מכבי- קופת חולים סימפטית. במכבי- רופאים! ... Say no more...
צחוק הגורל הביא אותי לעוד עבודה רפואית משהו... ואני עדיין מנסה להבין אם יש פה מסר חבוי מאחורי העניין?!?!
הלקוחות: העבודה היא במרכז תמיכה ארצי של מכבי. הלקוחות הם כל עולם הרופאים והסגל המנהלי. הרבה מאוד לקוחות; עניין שמסתכם בכמה אלפים טובים ויותר.
העבודה: פאקינג שיט מאן! עוד עבודת Help Desk! אבל... יש רופאים בשטח... אז העניין ישכח וייסלח! לפרוטוקול נגיד שדווקא העבודה הזאת נשמעת מהרציניות שהייתי בהן- לפני תחילת העבודה יש קורס מקיף של חודש (בשילוב עם התחלת עבודה וחפיפה) על מערכות חדשות ובמהלך כל חודש וחודש של עבודה במוקד יש מבחן אחד לפחות אותו צריך לעבור. רציניים האנשים שם- גרם לי להתלהב.
התנאים: עבודה מלהיבה זה שיקול רציני לבחירת המקום, אבל כשהתנאים מאכזבים... Well, אני חושבת שבכל זאת זה לא יהיה זה ואני נאלצת לוותר...
העבודה במוקד היא בשתי משמרות, בוקר וערב. 22 שקל לשעה, אבל- הבעיה היא שההעסקה היא דרך חברת כוח אדם... עניין שאני מתעבת. ככה לא עובדים!
וככה לא מעסיקים שכירים! נוסף על זה, יש צורך לחתום על חוזה התחייבות לשנה. מכיוון שזה לא בא בחשבון בכלל אני שמה את כל עניין העבודה הזה על אש קטנה מאוד. נחמד. נחמד, אבל בפעם אחרת.
הערה משעשעת: חשבתי היום ש... IBM גרועים! למה אני צריכה להגיע למוקד תמיכה של פאקינג מכבי ולגלות שהשכר הוא בדיוק אותו שכר כמו שהם מציעים...? איפה המוניטין? איפה ההשקעה בעובדים, איפה? ובכל זאת, מסתבר שמוניטין לוקח, ככה שהם יכולים להרשות לעצמם לזלזל בעובדים...
הבוס: מצחיקן. איש חביב מאוד. עוד אחד מהמקומות שאני מקנאה בעובדים שלהם כי יש להם אחלה בוס... זה לא פייר...
הראיון: הראיון הכי טוב שלי עד עכשיו. דיברנו, צחקנו קצת, הוצחקנו קצת (ע"י השיפוצניק המזמר שמחוץ לחלון) ואפילו ידעתי לענות על כל השאלות המקצועיות המוזרות שהוא טרח לשאול...
בתחילת הראיון- שאלון אישיות בכתב. בסוף הראיון- מבחן מקצועי בכתב (אמרתי שהם רציניים, אולי יותר מדיי, או מה?)
התרשמות כללית: אני כבר לא יודעת, למען האמת... מממ... ניתן לזה 7 וחצי בסולם המשרות של ענת. (חצי בגלל הקרבה לרופאים! רק 7 בגלל הצורך להתחייבות בכתב לשנה)
תחזיות: המראיין נראה נלהב אבל הקטע המצחיק שעוד לפני קבלה צריך לעבור מבחנים פסיכוטכניים! רק ברגע שעוברים אותם בהצלחה מתקבלים ככה שאין "כוכבי ניבוי הצלחה" עדיין... משעשע? כן, גם אני חשבתי. קצת הרבה יותר מדיי רצינות בשביל קופת חולים מזורגגת וכבר בכלל לא סימפטית!
2. A & A- חברת בת של "טבע" המספקת out sourcing בשבילה (14:00, ראיון הזוי עם ה"בוס" ושתי הילדות הקטנות שלו)-
בחיי שיש ראיונות מוזרים בעולם. זה היה השיא! הגעתי ב- 14:00... חיכיתי בחוץ רבע שעה... הייתי בראיון חמש דקות ו... זהו, הביתה.
החברה היא מעבדת תיקון מחשבים בחלקה האחד ובחלקה השני חברת בת של טבע שאחרית לספק לחברה הגדולה עובדים (בדומה למה שעושות הרבה חברות כוח אדם)... מה שנקרא out sourcing...
עניין מוזר לחלוטין אבל היי, זה טבע, אז גם העניין הזה יסלח.
אומרים שאם לפני 15 שנה היה מי שהשקיע את ה- 100 שקל במניות של טבע היום הוא כבר לבטח מיליונר! אם נסיק פה את העובדות המשתמעות, טבע התפתחה הרבה בעשור האחרון. היא נהפכה לשם דבר בתעשייה ומספיק להסתכל על המאבטחים בכניסה כדי להבין את גודל המוניטין שלה. מקום מעולה לעבוד בו!
מכיוון שעדיין לא הייתי בראיון בחברה עצמה אין טעם להרחיב על התפקיד.
רק על המראיין והראיון המוזר נספר קצת-
אבא נחמד, אבל לא היית צריך להביא את הבנות שלך עד לראיון! באמת שלא! איפה הכבוד למרואיין?
ולמען האמת, גם ראיון לא ממש היה... 5 דקות? הו וואו, זה צריך להיות ראיון מעמיק ונוקב!
הבנאדם לא יודע לראיין בשיט!
"אז, את יודעת לנהל משתמשים בAD ולשפוך ghost? את יודעת Word?", הוא שאל.
"כן...", עניתי ועוד ניסיתי להרחיב קצת...
"טוב, אז אני אעביר את הקורות חיים שלך לטבע והם יזמנו אותך לראיון נוסף", סיכם ואמר.
מעולה! אחלה טרטור...
שאלה מטומטמת ושתי ילדות...
אני חייבת להעיר שבמשך כל הראיון הבנאדם לא הסתכל לי בעיניים. על מה הוא הסתכלל בדיוק אין לי מושג, אבל זה כנראה היה מאחורי הכתף שלי and I just missed it! נו מילא, עוד אדם לא כנה למדינת עובדי הביטוח הלאומי הדפארים...
אני לא אמשיך להתלונן רק בגלל האופצייה הקוסמת מאוד שאולי תלבלב מהראיון הזה... לעבוד בטבע!
הצהרת כוונות: מחר שישי... מנוחה!
אבל עוד היום- אירוע שלא יכתב עליו בבלוג מטעמי מיאוס... "סדנאת מודעות עצמית" בבית של חברה מאוד מוערכת (שמדריכה שם, בין היתר)... עניין בעל פוטנציאל רב להיות... הזוי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives