לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2007

?Good morning babe, It's 4 P.M. Want some cake


איום ונורא מה שקורה בימים האחרונים.

עובדות החיים הפשוטות כבר הוכיחו שאם יתנן לי ולו מעט חופש אני אצא מגדרי ולא יוכלו להשתלט עלי יותר לעולם.

Well, זה בדיוק מה שקורה עכשיו כשהשביתה ברקע.

 

טיולים, חברים, לשכוח את כל מה שלא למדתי בסמסטר שעבר, לישון 12 שעות כל לילה... החיים הטובים.

כל יום אני מוצאת את עצמי מתעוררת יותר ויותר מאוחר, הולכת לישון יותר ויותר מאוחר... כל סדר היום מתבלגן.

למעשה, אין לי מושג איזה יום היום.

ובכלל, מה זה משנה איזה יום היום? במילא כל יום נראה בדיוק אותו דבר - קפה, סרט, לנוח, חברים, קפה, לנוח, פידול באופניים לכיוון הפארק ובין לבין הרבה זמן מחשב.

 

השגרה הזאת מאוד ממכרת. אפשר להשתקע בה בקלות אבל, לצער האנושות, אני מעדיפה ללמוד!

 

 

כמה דברים מסדר היום של החתלתולה הפדלאה-

 

 

הנה, למשל, אני מודה שהתמכרתי לפידול אנטנסיבי על האופניים.

מדיי יום או יומיים אני שולפת אותם מהמחסן, מכינה את הדיסק האהוב עלי לשמיעה בדיסקמן ויוצאת לעבר פארק הירקון באקסטזה שלא תאמן.

אני מרגישה שאני חייבת את זה ממש. לא רק מהבחינה הפיזית (אחרי שאת מרבית היום אני מבלה בישיבה חסרת תכלית) אלא גם מבחינת שחרור המחשבה והנפש. אין דבר שכיום יותר משחרר אותי מאשר רכיבה בפארק פסטורלי כשהרוח מלטפת והמוזיקה בפול ווליום.

בכלל, רכיבה על אופניים זה עניין מאוד מספק. ההורמונים שמשתחררים גורמים לחוויה הזאת להיות שוות ערך לסקס טוב. ההרגשה של כל השרירים שפועמים בקצב אחיד והנשימה האינטנסיבית. ההרגשה מעולה.

Well, לא פלא שהתמכרתי.

ענת ענת..., תוכלו לשאול את השאלה המתבקשת, איך היית מסדרת את המילים הבאות לפי סדר העדיפויות שלך - שינה, אופניים, סקס ואוכל ?

 

ואני הייתי עונה כי ללא ספק - אופניים, סקס, אוכל ושינה.

אחרית הימים ממש.

גם אתמול, כמתקבל על הדעת, קיבלתי "קריז אופניים". הוא הגיע ב 11 בלילה; ואתם יודעים מה?! אפילו זה לא הפריע לי לצאת לכיוון הפארק במצח נחושה.

כשהגעתי לפארק גליתי שאנשים בתל אביב ימשיכו לרוץ גם אם השעה תהיה שלוש לפנות בוקר. הפארק היה שוקק חיים כביום שטוף שמש ולהנאתי המשכתי לדווש כשהדירבון העיקרי שלי הוא הטיצ של רוכב האופניים מלפנים.

נו, תל אביב...

 

זמן פרסומת - והפעם: פרסומת לקפה של הבוקר, אלא מה?!

 

אילו רק הפגנות הסטודנטים היו נראות נראות קצת יותר ככה...

 

דיבורי שייכות - דיבורי שייכות זה אחד הנושאים הכבדים, מלבד פוליטיקה וממסד, שאני אי פעם אוכל לדבר עליהם בבלוג.

 

הכל התחיל לפני כמה ימים כשישבתי מול אחד מגיליונות העיתונים הידועים לשמצה ובהיתי בכותרות ספוגות האלימות. למרבה המזל היה זה גיליון יום העצמאות ככה שלפחות העיניים שלי חזו במעט יותר חגיגיות ודגלי ישראל ואילו מראות הדם והאלימות נדחקו לשוליים.

אחת הכתבות המרכזיות בעיתון עסקה בדיבורי שייכות - כמה אחוז מהאוכלוסיה מרגישים שייכות לזהות הישראלית שלהם לעומת כמה אחוז מהאוכלוסיה מרגישים שייכות לזהות היהודית שלהם?! -

 

הסתכלתי על לא יותר מהכותרת והמשכתי לדפדף בכוונה לאתר איזה טור מעניין או כתבת שוליים מסקרנת.

<לגימה מהקפה>

כןןן... משום מה ובאורח פלא מחשבות משונות על הרגשת שייכות החלו לצוץ במעמקי המחשבות שלי. מה אני הייתי עונה אם היו שואלים אותי על תחושת השייכות שלי למדינה וללאום?

סיכמתי את רצף המחשבות בשני משפטים-

 

הייתי מעדיפה לא להיות ישראלית אם הייתי מרגישה בבית במקום אחר.

הייתי מעדיפה לא להיות יהודיה, או לא קשורה לאף דת בכלל, אם הייתי מרגישה שזה לא יפגע בתחושת ההזדהות שלי לגורל משותף של קבוצה מוגדרת (מקרה הזה- יהדות).

 

אני חילונית ברמה הקיצונית ביותר שיהיה אפשר להגדיר. ההרגשה השלטת היא שכל מה שעוד נותר ומקשר אותי ליהדות הוא הרצון להיות שותפה לאיזשהו גורל משותף של קבוצה בעלת מאפיינים יחודיים. אם הייתי נולדת לתוך חברה נוצרית או בודהיסטית אני בטוחה שלא היה הבדל גדול (באם רק היו נותנים לי את חופש המחשבה וחופש הבחירה) ואם כך, אי אפשר להגיד שהשייכות שלי היא לדת.

 

את בעיית הזהות שלי עם הישראליות אני מגלה בכל פעם מחדש. יום העצמאות, למשל, הוא היום המושלם לגילוי הישראליות במערומיה. אלפי ילדים ונדליסטים קטנים מחונכים ע"י הורים שכל יכולותיהם מסתכמות בקריאות "מושיקו, תעביר עוד קבב". אין פרט במדינה שאני אוכל לשים עליו אצבע ולגלות שאין בו מחדל.

אין ספק שהמדינה מקשה על התושבים שלה להרגיש תחושות שייכות.

אני בעצמי... עוד לא הספקתי לגבש דעה מספקת בנושא השייכות הישראלית שלי וזאת במיוחד בגלל שמדובר פה על ציונות וערכים שגדלתי עליהם. אלו ערכים שבמהותם הרבה יותר חזקים בזהות שלי.

לא פעם ולא פעמיים חשבתי על מעבר עתידי ללימודים באיטליה ואיכשהו אני תמיד מגבה את רשימת ה"חסרונות" לעניין בתירוץ "איך אני יכולה לעזוב את ישראל? זה הבית שלי".

לכאורה הביטוי הזה מבטא את מלוא הרגשת השייכות הציונית שתוכל להיות. זה גם מה שאני חשבתי עד עכשיו... אבל כעת, אחרי שהתעמקתי קצת בנושא הזה ביני לבין עצמי המסקנה שמתבקשת היא- לא, הייתי שמחה לעבור לאיטליה אילו רק הייתי יכולה להתמקם שם ולהרגיש בבית. ללא קשיי שפה, ללא קשיי מחיה וללא כל קושי הסתגלות אחר.

הבעיה היא לא בעזיבת הארץ אלא בקושי של ההתמקמות במקום חדש ושונה בתכלית מקודמו.

 

אין פה שום פואנטה שאני רוצה להגיע אליה. רק קצת דיבורים ברומו של עולם על תחושת השייכות שלי.

סה"כ כל אחד מאיתנו רוצה וצריך להרגיש תחושת ביתיות ותחושת שייכות לבית. זה גם בדיוק העיקרון שמנהיג אותי כשאני שמה את אצבע על הקושי הרב שברעיון לעזוב את הארץ.

 

(בזמן האחרון ובעקבות ההתמכרות הקטסטרופלית שלי לסדרה House אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה יותר על המעבר הנחשק לאיטליה והאם זה אפשרי והגיוני בכלל. נקודות למחשבה יגיעו בהמשך הדרך).

נכתב על ידי NineLives , 29/4/2007 16:05   בקטגוריות תובנות, החיים בעיר הגדולה, פרסומות  
86 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-4/5/2007 14:49
 



עזבו אתכם, אל תאכלו אותי עדיין. אומנם בשר אבל עדיין לא בשלה.


 

יום העצמאות בתל אביב – גם אם אני רוצה ללכת לישון מתישהו זה בלתי אפשרי. הרחוב כולו הומה בבאסים, טראנסים ומשחיטי מכוניות קטנים ומנוזלים.

אין צורך להרחיב מלבד לציין את העובדה הפשוטה שטוענת כי אם אי פעם תחפשו את המקום ההזוי ביותר בארץ אני אאלץ להמליץ לכם לבקר בתל אביב ביום העצמאות... המקום בו ה vibe מטורף והאנשים פסיכוטיים.

 

__

 

 

גבירותי ורבותי, התכנסנו פה הערב-

 

גבירותי ורבותי, התכנסנו פה הערב כדי להחליט במקום ענת איזה מעונות עליה לבקש לשנה הבאה. ענת פשוט ידועה בתור בעלת כושר בחירה לקוי מהיסוד ו... אתם... אתם ידועים ככאלו שכל כך אוהבים להגיב. אם כך אנחנו נסתדר מעולה.

 

העניין פשוט. אתן לכם יתרונות וחסרונות, כמיטב המסורת המחושבת שלי, ואתם... אתם תבחרו.

הפרס? ... כן, הפרס, כמובן. הפרס לעונה נכונה יהיה... אממ... האממ... סמיילי חדש ומנצנץ. עודנו באריזת המקור והוא טומן בחובו חיוך שטיבו מעוגן באחריות לשנה.

הולך?

 

מעונות הסנאט VS. מעונות מזרח ישן:

 

תאמת שכל העניין הזה, כמה שהוא יכול להיות פשוט ולגמרי לא בעייתי מטריד אותי יותר מהרבה דברים אחרים עכשיו. הרי על טיב המעונות והאנשים בהם תוכל לקום וליפול השנה הבאה שלי בטכניון.

אני אשכנזיה מחושבת למדיי. אני צריכה לעשות את הבחירה הכי הגיונית והכי שקולה.

 

הנה כמה נקודות בעד ונגד כל אופציה.

 

נתחיל במעונות הסנאט:

 

- מדובר בחדר לשני שותפים (משמע - אין חדר לבד) בעלות של 478 שקלים לחודש.

- עלויות החשמל כלולות ואין צורך בתשלום נוסף.

- המיקום: דיי קרוב להכל. לא זה מה שישפיע על הבחירה.

- האזור יפייפה והבניינים חדשים - מינימום תקלות.

- נקודה חשובה ביותר: אם אני בוחרת את מעונות הסנאט רוב הסיכויים הם שאני אקבל את אותו חדר. שתי שותפות (ביניהן הקיבוצניקית הבשלנית) כבר הודיעו שהן נשארות בדירה כך שאני אוכל להצטרף אליהן ולהישאר במקום שהוא כבר בית בשבילי. מה גם שהשותפות התגלו כמקסימות ביותר. במהלך הזמן שעבר התחברנו מאוד כך שעזיבה תהיה מאוד קשה. עזיבה פירושה לפתוח דף חדש לגמרי וזה, כאמור, סיכון רציני למדיי.

 

 

מעונות מזרח ישן:

 

- חדר ליחיד (כן, כן... הלבד הזה מאוד חשוב) בעלות של 590 שקלים לחודש (הפרש של 110 ש"ח יותר מהסנאט).

- עלויות החשמל לא כלולות ויש צורך בתשלום נוסף.

- המיקום: גם פה המיקום לא משנה למרות שהמעונות האלו יותר קרובים לפקולטה שלי.

- האזור: חביב למדיי.

- כמו שאמרתי, לעבור למעונות מזרח ישן יהיה לפתוח דף חלק לגמרי. יש אפשרות שזה יהיה לטובה אבל תמיד קיימת האפשרות שזה יהיה אסון קטסטרופלי.

 

 

נסכם: סה"כ מה שיהיה יהיה... אני אוהבת לקחת סיכונים אבל אם אפשר שהם יהיו מחושבים אז מה טוב.

הייתרון הגדול שבמעונות הסנאט הוא הרגשת הבית והשותפות שנשארות. הייתרון הגדול שבמעונות מזרח ישן הוא - חדר לבד. שני אלו המהותיים ביותר בשבילי בחיים פה בקמפוס.

(אופציות נוספות למגורים בקמפוס נפסלו עקב מיקום גרוע או עלויות שהן מעבר למה שכיסי יכול להרשות לעצמו).

 

אם תרצו אתם מוזמנים להביע את דעתכם. אני בכל אופן אמשיך להתלבט לי פה ביני לבין עצמי עד הדד ליין של הגשת הטפסים.

 

___

 

 

Next, ענת מתפרסמת ברחבי הוורלד וויד ווב-

 

לפני כמה ימים הפנו את תשומת ליבי לכך שהלינק לבלוג שלי מופיע באחד מאתרי הפורומים שמשוייך לסטודנטים (הפתק הסגול, למתעניינים).

היתה זו לא אחרת מאשר ביקורת נוקבת.

 

עקב היותי חובבת מושבעת של ריבוי דעות אני אפרסם את הלך הדברים להלן:

 

הסיטואציה היתה כזו: באחד הפורומים באתר קיים משתמש (נקרא לו "טוקבקיסט 1") ולו גראווטר זהה לשלי. ההודעה שפורסמה הופנתה אליו וזו היתה לשונה-

הודעה בפורום: "לינק. טוקבקיסט 1 נתפס על חם?"

 

תגובות להודעה: 

           

           טוקבקיסט 1: "שאני אכתוב על רקע ורוד סגול?"

 

           טוקבקיסט 2: "היא סטודנטית בטכניון. אני מכיר אותה".

 

           טוקבקיסט 3: "יפה מאוד מצידה (לא שברור לי מה הצורך בכך) לכלול הנחיות לעניבת

                             עניבה. אגב, אם היא שוקלת להמשיך את המפעל הברוך הזה אז בבקשה

                             לכלול הוראות לעניבת פרפר".

 

           טוקבקיסטית 4: "האמ.. אני לא ממש אוהבת את השפה שלה. לא קולחת במיוחד".

 

אין דבר שאני יותר אוהבת מרצף של דעות טוקבקיסטים. זה העלה חיוך על פניי המיוסרות. עזבו משעשע... זה מחשל, זה מסקרן והכי חשוב אלו דעות חד וחלק בלי התחכמויות.

אני מסכימה לגמרי. אני גם צריכה לדבוק קצת יותר בפוסטים הרציניים שלי ואם אפשר אז גם לחדד את ההומור שעושה רושם שהחליט להתאייד לעבר מקום שהוא קצת יותר רגוע מהמוח שלי.

 

ביקורת נוקבת No. 1 נכנסה לארכיון.

 


 

ולבסוף נקנח בקצת מוזיקה טובה ונמשיך ברצף הפרמיירות (למרות שבשבילי זאת כבר מזמן לא פרמיירה). פשוט כי הבטחתי לסגור לכם את החור נוראי הזה בידיעת המוזיקה:

 

פרמיירה מקוונת (Estradasphere - (chapter 3

 

הלהקה המופלאה הזאת. הו Estradasphere... כיום מייצגת כמעט באופן מוחלט את העדפה העיקרית שלי במוזיקה. היצירות שלהם הם לא פחות מאשר יצירות אומנות מופלאות מבחינתי.

הם ללא ספק מוזיקת רכיבת האופניים האקסקלוסיבית ביותר שאני אוכל למצוא לעת עתה.

 

גם הלהקה הזאת, כמו רבות ואחרות שאני אוהבת, שמים דגש עיקרי על הפן המלודי. אם בדיסק Buck Fever תוכלו עוד למצוא טראקים עם מילים באלבום ה"חדש" Palace Of Mirrors מ 2006 (שהתוודעתי אליו לא מזמן) המילה היחידה שנאמרת היא "הופ" וגם זה דיי והותר.

תחת הקיטלוג המוזיקלי הם נכנסים לז'אנר הפוסט רוק אקספרמנטלי וגם בקיטלוג הזה נעשה להם עוול.

ללא כל ספק הם שונים מכל להקה ששמעתם עד עכשיו. הלחנים המופלאים שולבים בתוכם כל כך הרבה כלים- מגיטרה ועד כינור. באנג'ו, סקסופון ועוד... וזה הרי בדיוק מה שאני אוהבת לשמוע.

אני אוהבת את כל העושר המוזיקלי הזה. אני אוהבת את הייחודיות. הם מצליחים לשלב כל כך יפה בין מוזיקה קלאסית, לקצת רוק כבד. האלבום האחרון הוא בכלל הרבה יותר בסגנון עממי וגם השפעות של מוזיקת גלישה תוכלו לשמוע בין הלחנים שלהם.

 

מה שמגניב זה שהם פועלים עכשיו ולא בעבר הרחוק ורווי הסמים. אי לך ובהתאם לזאת אני חייבת לרשום לעצמי לראות הופעה חיה שלהם מתישהו בעתיד.

 

* * * * * ללא ספק 5 כוכבים בסולם הדירוג המאוד מפוקפק של NineLives.

 

אתם חייבים להתרשם-

(מאוד קשה למצוא דוגמאות ממצות לגדולה של הלהקה הזאת. הסאונד ברוב המקרים נוראי והצילום גרוע ובכל זאת- Run Film -)

 

הופעה חיה ואילתורים - Hunger Strike

 

אפילו הדקה וחצי הראשונות מספיקות בשביל ההתרשמות.

 

 

הופעה חיה - Adaptation of a Violin Concerto

 

 

 

 


 

שביתת הסטודנטים- לראות את זה ואת זה ממש מרגש אותי. כל האקטיביזם הזה עושה

                          לי הרגשה טובה.

                          פספוס. הפעם לא השתתפתי. בהחלט פספוס.

                          גם עוד לא יצא לי לתפוס את החברים והשותפה לדירה שהיו שם.

                          לראות שהפציפיסטיות הקטנות לא הלכו לי מכות עם השוטרים.

נכתב על ידי NineLives , 24/4/2007 23:15   בקטגוריות לימודים, קצת אומנות לא תזיק, משעשע  
130 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-4/5/2007 14:53
 



חוויה אנתרופולוגית


(פוסט שנכתב אתמול ומפורסם היום עקב הכשלים המוטוריים שלי בלחיצה על כפתור ה"שמור").

 

כן, למען האמת חזרתי עכשיו ממסיבה כל כך הזויה במועדון תל אביבי טיפוסי למדיי. והכוונה שבעניין - הרבה מאוד ערסים.

ממש לא הסטייל שלי במסיבות/בילויים.

והמסקנה: מדיי פעם צריך לעבור חוויות מתקנות.

 

ואכן כן אני שוב בתל אביב.

 

בתחילת השבוע, כשהחלטתי לסוע לטכניון חשבתי לעצמי "Well, עכשיו יהיה לי זמן ללמוד כמו שצריך. אולי גם ללכת לישון בשעות סבירות..."

תנו לי לספר לכם שזה הדבר האחרון שקרה.

לפרוטוקול אני אציין כמה מהדברים שהיו: היה מפגש משעשע למדיי בהדר עם אנשים שאף לא אחד מהם הכרתי אבל אחד מהם היה טכניוניסט אז הנסיבות מקלות. היתה הפגנת סטודנטים מתישה בירושליים מה שהביא לידי צורך עז בארוחת שחיתות עם חבר'ה מהפקולטה ב BP בחיפה. לא נשכח את הביקור שהייתי חייבת לקלאבר המקומי וגם לא נשכח את הקומזיץ המהולל שכלל את טובי חברי לפקולטה ועוד הרבה אנשים טובים מהקמפוס. היה חם והמרשמלו כל כך במקום!

זהו, אח"כ כבר נגמר השבוע והגיע הזמן למהר לחזור לתל אביב. מתוכננת מסיבת חתונה לחברה מימי הצבא. ביקור חברים בדירה החדשה שלהם במושב. מסיבת יומהולדת במועדון רווי ערסים. ארוחה משפחתית פה ושם. קצת אופניים. וזה עוד בלי להזכיר את יום העצמאות שכבר עומד לו בפתח...

ממש אין רגע דל.

אני ממש אשת מסיבות הוללת.

 

הדבר הראשון והאחרון שהספקתי לעשות בכל השבוע הזה היה לפתוח איזשהו חומר לימודי כזה או אחר... ולמען האמת אני בכלל לא מרוצה.

תכננתי לנוח קצת.

 

אם יש דבר שגיליתי בוודאות השבוע זה שאין מצב בחיים שאני אספיק לעשות את כל מה שאני מתכננת. אני רוצה להספיק הכל. להיות בכל מקום כל הזמן ולהספיק להנות והרבה.

מישהו פשוט היה צריך לרמוז לי מראש שזה לא עובד ככה ולמנוע ממני את עוגמות הנפש.

 

יש לי בעיה נוראית באירגון זמן. שני אנשים שונים אמרו לי את זה במהלך השבוע האחרון וזה נכון, ללא צל של ספק.

 

נתחיל בזה שאני תמיד עושה את מה שיכול לסבול דיחוי אבל את הדברים החשובים באמת אין לי בעיה לדחות. נוסיף לזה את העובדה שבמילא התקופה הזאת היא פצצה בליסטית שלא עוצרת לרגע ונקבל מתכון הרסני לאיחורים והתשה כרונית.

 

שבת בצהריים: הרגע חזרתי מפידול רציני בפארק. זה עושה לי לא מעט טוב לרכב לשם. להגיע למקומות המבודדים בפארק שבהם אין נפש חיה. סוף סוף להרגיש קצת לבד.

הו, זה היה כל כך חסר לי. בחיי, בביקור הקיץ לחו"ל אני כל כך הולכת לארגן לעצמי כמה טראקים מבודדים עם נוף פסטולי. זה בדיוק מה שאני צריכה.

 


אתנחתא קומית מפרכת לסוף השבוע:

 

הפעמים בהם החלטתי לענות את הקוראים שלי עם אי אילו שאלונים מזורגגים ספורים על שתי אצבעות. הנה הפעם השלישית. גלידה יש במקפיא. אני אכבד את עצמי בכמה כפיות נחמדות.

 

את השאלון הדפוק הזה אני, אגב, לוקחת ממנה אחרי קיצוצים קלים. היא עשתה לי חשק. (מזכירה לכם שעניתי על זה אתמול בשעת לילה מאוחרת).

 

 

הנה גם קצת מוזיקה של Django Reinhardt בשביל האווירה-

 

 

 

כללי:

מהו שמך? הגברת בעלת תשע הנשמות.

תאריך לידה: 9.11.85

מקום מגורים: בסופי שבוע בעיר השעשועים שלי, תל אביב, ובשאר הימים במעונות בטכניון.

כמה אחים/אחיות? 4 חצי חורגים קטנים. בעיני רוחי תמיד הייתי ותמיד אהיה בת יחידה.

צבע עיניים: חום בהיר

צבע שיער: חום (מתבלדן).

גובה: 1.63

מנגנת על משהו? לשעבר פסנתר.

על מה היית רוצה לנגן? סקסופון בשביל הסקס, תופים בשביל להוציא אגרסיות ופיקולו כי זה חלום ילדות.

 

השחתה עצמית:

פירסינג וקעקועים: אין.

Well, in fact yesהתנסת בעבר בסמים?

התאבדות: החיים טובים.

עישון: מלוכלך.

 

פרטים אינטימיים:

העדפה מינית: בחורים מסוקסים. אבל הראש שלי יותר מדיי פתוח לחוויות (כך שגם בחורים לא מסוקסים יכולים להשתבץ בהעדפות שלי).

כרגע, מערכת יחסים מועדפת: נפלא שאתם שואלים. זאת שאלה טובה.

עם כמה בני זוג קיימת יחסי מין מלאים? X. כי זה דיי והותר בשבילכם לדעת.

Well, in fact noהאם יש לך בן זוג עכשיו?

 

עוד שאלות מזוויעות:

איזה מגמה היית בביה"ס? אומנות פלאסטית.

החלום הכי קיצוני לקריירה: יתחיל וייגמר ברפואה וסטטוסקופ מפואר...

יש לך ידע נרחב בנושא שלא נלמד במוסד כלשהו? פסיכולוגיה בגרוש ו... אומנות עשיית הכיף?!

קיים מקצוע שאתה לא יודע אבל ממש מעוניין לדעת? איזה מקצוע לא הייתי רוצה לדעת... אני סקרנית מטבעי. ממדעים מדוייקים ועד פילוסופיות ומדעי הרוח.

איזה תפקיד לא היית עושה בחיים? לא הייתי עושה את כל מה שנוגד את הערכים שלי והמוסר הטהור (ונכון לעכשיו אני דבקה לחלוטין בהחלטה הזאת(.

חיה את הרגע? מאוד. תמיד.

מה מתנגן עכשיו? Estradasphere. מעולים. מיד אני משלימה לכם את הפער המוזיקלי הנוראי הזה שיש לכם!

עם כמה אנשים דיברת/מדבר בזמן המענה לשאלון? הרבה יותר מדיי אם תשאלו אותי. חייבת לנתק כבר את הפלאפון הארור.

איזה עוד יישומי מחשב פתוחים? אינטרנט ומסנג'ר.

מה הספקת לעשות היום? וואו, יש לי הספקי חגיגות מטורפים- הייתי במסיבת חתונה ברחובות. משם נסעתי ללינת לילה במושב מדהים ליד כפר סבא לביקור אצל חברים. בצהריים חזרתי לתל אביב כדי להספיק עוד להסתובב קצת במחוזות שנקין. חזרתי הביתה. זכיתי לשעת שינה ואכילה קלילות ועכשיו אני בדרכי החוצה למסיבת יומהולדת סוערת באחד ממקומות הבילוי המשעשעים של תל אביב. מתיש כל עניין הבילויים הזה.

ישנת טוב אתמול? הו כן, לחברים מהמושב יש מיטה נפלאה.

תישן טוב הלילה? מעולה. שינה ערבה ורווית אלכוהול.

 

עוד שאלות כלליות ו... מזוויעות:

מיטת יחיד, זוגית או קומותיים? זוגית רכה למחצה, כמובן.

העונה האהובה: אביב.

צבע אהוב: צבעים כהים והפאטיש, בשביל האופטימיות התהומית, הוא ורוד.

תכונה שמרגיזה: קיבעון  מחשבתי.

התקווה הכי גדולה בחיים שלכם: לחשוף ולהביא לידי ביטוי כל פוטנציאל שחבוי בי.

איפה היית רוצה לגור עכשיו? בדיוק איפה שאני. זאת הבחירה הנכונה ביותר לרגעים אלו.

 

מתי בפעם האחרונה...

יצאת מהבית: הרגע חזרתי.

אכלת: לפני שעה. בין שלוק אחד של בירה למשנהו.

התנשקת: החברים שהרגע נפרדתי מהם יודעים לתת אחלה נשיקות פרידה. ממש אורגיה פרועה של נשיקות.

צחקת: זה התחביב העיקרי שלי. אני מצחקקת בכל רגע נתון.

בכית: אממ... בכי בכי? לפני הרבה מאוד זמן. דמעה זולגת? לפני שבועיים שלושה פלוס מינוס.

אמרת למישהו שאתה אוהבת אותו: אני מאוד אמוציונלית כשאני מתחברת חזק לאנשים. החברים הקרובים שלי יזכו למשפטי "אני אוהבת אותך" או "את כל כך יפה" לפחות כמה פעמים בערב. במובן הזוגי של המילה- עברה תקופה נחמדה למדיי מאז שזה קרה.

מישהו אמר לך שהוא אוהב אותך: אממ... זה יותר קשה. אני מניחה שכנ"ל.

חיבקת מישהו/י: אני מאוהבת בחיבוקים טובים. זה הכי כיף שיש. הרגע נפרדתי מהחברים הקרובים עם לא מעט חיבוקי איכות.

עישנת: שלשום בערב, בקומזיץ שעשינו עם חבר'ה מהקמפוס על חוף הים בחיפה. נרגילה.

שתית משקה אלכוהולי: לפני קצת פחות משעה. לפרוטוקול נרשם פיג'לינג סאוור אחד ובירה אחת טובה למדיי.

השתכרת: גם לעניין הזה יש דרגות אתם יודעים...  הייתי יותר מסוחררת מבד"כ לפני שבוע . להקיא ממש הקאתי רק פעם אחת וגם זה אחרי טלטולים קשים. זה היה בגיל 17.

שכבת עם מישהו: הרגע. Well, הוודאות של העניין הזה הוא בשבילי לדעת ובשבילכם להסתקרן לגביו. חה!

היית במועדון: חזרתי עכשיו ממסיבת יומהולדת לחברה שהיתה באחד המועדונים התל אביביים. היתה חוויה אנתרופולוגית רווית ערסים.

לבשת חצאית: רציתי ללבוש לבילוי של היום בערב. בסוף רכבתי לשם על האופניים כך שחצאית לא היה בא בחשבון. לפני שבוע חנכתי חצאית חדשה. זה לא קורה הרבה.

קנית בגד: חגורה בפוקס בשישי בצהריים.

שיפרו לך את מצב הרוח: מצב הרוח שלי מרומם תמידית. תודה.

 

מי האדם האחרון ש...

ראית: פליפי דה פליפ. היא מקסימה. החברה המושלמת מימי הצבא.  ראיתי אותה עכשיו במסיבה.

חשבת עליו: הג'ינג'ית וואנבי והאם היא תבוא איתי מחר לפארק לפדל קצת באופניים...?! והאם אני בכלל אקום בזמן כדי לראות טיפה של שמש?!

התקשרת אליו: ילדת המסיבה - לאתר את המיקום שלה במועדון.

התקשר אלייך: ילדת המסיבה – רצתה לוודא שאני מגיעה.

...Nextפגע בך: 

שימח אותך:הפליפ הקטן, כי היא מקסימה!

 

היום:

באיזו שעה התעוררת? נכון לשעה זו עוד לא הלכתי לישון מה שאומר שהיום היום אני כנראה אתעורר ממש ממש מאוחר. אני צופה שזה יהיה באחת או שתיים. שזה בעצם כרגיל לתקופה האחרונה.

מה העיר אותך? אני לא מכוונת שעון מעורר לסופי שבוע ויהי מה. אני רוצה יקיצות טבעיות מדיי פעם.

מה היה הדבר הראשון שאמרת? "מה?"

מה היה הדבר הראשון ששמעת? בפעם האחרונה שקמתי זה היה במושב. נפלא להתעורר לקול ציוץ הציפורים ומחרשות החציר. זה הכי כיף בעולם.

מה היה השיר הראשון ששמעת? שמענו קצת Django Reinhardt שעושה מוזיקת סווינג סטייל שנות החמישים בצורה כל כך כובשת. זאת מוזיקת אווירה מופלאה.

מה אכלת? אכלנו חביתה, זעתר, גבינות וסלט... ארוחת בוקר למופת בסטייל המושב.

איזו מחשבה הכי העסיקה אותך? מתי והאם בכלל אני אעיז לעבור לגור במושב?!

מיקום כרגע: יושבת על הפוף בחדר. לפטופ על הברכיים.

 

עוד שטויות שנשאלו:

חג מועדף: ט"ו בשבט. זה חג שכל כך לא מוערך מספיק אצל רוב האנשים. בתקופת ההתנדבות בקיבוץ יצא לי לחגוג שם את החג הזה בצורה הכי מופלאה שקיימת. הזיכרון הזה כובש אותי בכל פעם מחדש.

ערוץ מועדף: בדיוק חגגנו החודש 5 שנים מאז שאני לא רואה טלויזיה. היו ערוצים חביבים בזמנו אבל טלויזיה זה ממני והלאה בתקופה הזאת.

את חושבת שאת יפה? יש בחורה שחושבת שהיא יפה? השאלה רטורית. התשובה גם.

קנאית? ממש לא.

קרציה? להפך.

עקשנית? עקשנית במסווה אבל על מה שחשוב לי באמת אני אתעקש בכוח.

אוהבת את עצמך? כן.

בזבזנית או חסכנית? יודעת לחסוך כשצריך כי אני יודעת כמה כסף יכול להיות נזיל...

איפה היית רוצה לגור בארץ? אני מרוצה מהמגורים בת"א. תודה. יותר מאוחר לעבור למושב?! ייתכן...

למי את מתקשרת הכי הרבה? לחברים ללימודים. צריך להטריד מישהו בעניינים לימודיים, לא?

איזה צלצול יש לך? הוא משתנה בין האנשים. יש לי את Daddy Cool של בוני M ואת Good Morning Starshine מהפסקול של Hair.

איזה רקע יש לך בשולחן עבודה? אחת מהתמונות שצילם הפסיכולוג שלי כשברקע מודבקת תמונה של ארבעה חברות תל אביביות והחברה החמישית- בר רפאלי.

שומר מסך? אחד מהרגילים של Windows.

את רוצה להיות זמרת? לא. שחקנית? לא. מה יש לכם, אמרתי שאני רוצה להיות רופאה, לא?

אם היתה סדרת ריאליטי והיו מזמינים אותך, היית משתתפת? אם זה היה "הישרדות" אז כנראה שכן, בגלל החוויה שבעניין. כל סדרה אחרת- כנראה שממש לא.

 


 

אגב שאלונים מזדרגגים, עכשיו אחרי ש"פרוייקט ה 100" של יאיר לפיד הופיע ב"נושא החם" של ישרא אין אף סיכוי שבעולם שתראו אותי עונה על זה. אני כל כך נגד הזרם. חה!

 

אבל למי מכם שלא יודע איך לענוב עניבה הנה לכם הנפשה מצויירת לעניין. שלא תגידו שאני לא מחנכת אתכם-

 

 

1) The wide end "W" should extend about 12 inches below the narrow end "N". Cross the wide end "W" over the narrow end "N".     



 

2) Turn the wide end "W" back underneath the narrow end "N".



 

3) Continue by bringing the wide end "W" back over in front of the narrow end "N" again.



 

4) Pull the wide end "W" up and through the loop around your neck.



 

5) Hold the front of the knot loosely with your index finger and bring the wide end "W" down through the front knot.



 

6) Remove your finger and tighten the knot carefully to the collar by holding the narrow end "N" and sliding the knot up.


מספיק ודיי להיום.
נכתב על ידי NineLives , 21/4/2007 23:32   בקטגוריות שאלונים? בעעע, ערב הזוי, תובנות  
98 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-24/4/2007 22:57
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  NineLives

בת: 38

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)