לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

פרוטוקול שלי לעצמי


יש מישהו בעולם הזה שבהינד עפעף הבהיר שהוא מעוניין לסלק את קורת הגג מעל ראשו של העני. אפילו אם כל אותו הזמן היה דג זהב קסום בכיסו של העני הוא לא היה מבחין בו.

אני לא מבינה איך דבר כזה מתקיים.

 

 

 

(עריכה ופרסום מחדש כי ככה בא לי וככה צריך).

נכתב על ידי NineLives , 30/4/2008 09:44   בקטגוריות תובנות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של fearless eyes ב-1/5/2008 12:57
 



ערכים מושרשים


 

ישנם שלושה ערכים שהושרשו אצלי מאוד חזק במהלך החיים ואני יכולה לשים עליהם את האצבע. שלושתם עלולים להישמע כאילו הם נובעים ישירות מהחינוך האשכנזי שלי, אך תתפלאו, לא רק בזאת מדובר.

 

הראשון והבנאלי (כיוויכול) שבהם הוא "לא זורקים אוכל". סבתא שלי, זכרונה לברכה, עשתה עבודת קודש כשהיא המריצה את התודעה שלי לחשוב על מוסר וערכים חברתיים. היא היתה הטובה שבנשים מהרבה בחינות אבל במיוחד בזכות הנחישות והחיות שבה היא הצליחה ללמד אותי את הערך המרכזי בחייו של כל ילד אשכנזי באשר הוא- אוכל זו מהות ההישרדות; לא כסף, לא הישגים.

ככה יצא שלעולם לא תצליחו לתפוס אותי לא מסיימת את כל מה שבצלחת; לעולם לא תתפסו אותי זורקת שאריות אוכל לפח והסיבה היחידה בשבילי לזרוק אוכל היא רק אם הוא מקולקל.

 

הערך השני הוא דווקא משהו שנזכרתי בו אתמול, אני לא יכולה לסבול קללות. לא תתפסו אותי אומרת מילים יותר נוראיות מ"לעזאזל עם זה" או "פאק" אני לא מסוגלת... אפילו כשזה "בצחוק" מאוד קשה לי להסתגל לדיבור שכזה. עוד יותר קשה לי לשמוע קללות... אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא אם זה בא כאמירת שטות של ידידים. בזמנו היתה לי חברה (שהיא גם חברה כיום) שהיתה נוהגת כבאורח קבע להגיד לי "שיווווווו איזו זונה את" או להשתמש במילה "תמותו" כבדרך קבע. כמובן שהכל נעשה בהומור (גם אם חולני וסרקסטי במיוחד) אבל בחודשים הראשונים, כשרק הכרתי אותה, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. איך יכול להיות שהיא מדברת אלי ככה? איך אני יכולה להתמודד עם אמירות פוגעניות כאלו? הייתי לוקחת את זה אישי מאוד.

בדו שיח עם בני אדם אין לדעת בוודאות מאיפה אותו אדם הגיע או לאן הוא הולך. אין לדעת איך אמירות שיאמרו יתפרשו אצל הצד השני ועל איזה מקומות הם יפלו. למדתי לשקול את השפה והאמירות שלי הייטב לפני שהן יוצאות מהפה. זה ערך מהותי מאוד בחיים שלי.

לגבי אותה חברה, עם הזמן למדתי להשתעשע עם ההומור שלה אבל בבסיס העמוק ביותר, זה תמיד מפליא אותי עם צביטה קטנה בלב בכל פעם מחדש.

 

והערך האחרון שגם עליו אני לא ארחיב יותר מדיי הוא הצורך לתכנן מראש כל צעד כספי שאני עושה. החיים לימדו אותי לשנוא את השימוש בכסף ואת המגבלות שהמחסור בו גורם. גם אם אנשים זוכים להחשף לרבדים שיש בכסף אני לא יודעת אם הם יצליחו להרגיש את הכל... כסף גורר תככים, כסף גורר עוולת, כסף גורר מתח ופחד ועוד כמה וכמה נדבכים ש... גאד... אני אפילו לא רוצה לחשוב. אני לא אומרת שאני מכירה את כל אותם הרבדים אבל אני בהחלט מודעת. יצא לי להכיר כמה מהם בהיסח הדעת.

כך יצא שעקב 22 שנות חינוכי אימצתי לעצמי מוח מחושב ברמות גבוהות ביותר. הכסף שלי מיועד למטרות ידועות ומתוכננות מראש. אני לא רואה את עצמי לוקחת הלוואה רק כדי לחיות בלחץ של כסף כל חיי, אני "אאבק על חיי" כדי לא להיכנס למינוס כי בשבילי מינוס זה חוסר אונים מוחלט

(למרות שעכשיו כשאני תלויה בהורים בשביל כסף קל לי לדבר על "מאבקי החיים"... אבל תאמינו לי שלהיות תלויה בכסף של ההורים זה אפילו יותר חוסר אונים מלהיות במינוס).

נכתב על ידי NineLives , 25/4/2008 23:35   בקטגוריות תובנות  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NineLives ב-5/5/2008 21:32
 



חיי שותפות או מה שידוע בכינויו "סקס סראונד"


 

מה שמדהים הוא שמאז שהתחילה שנת הלימודים השנייה שלי אני מתה לכתוב קצת על חיי שותפות... חוסר זמן והעדר כוחות קצת מנעו מזה להתממש וגם עכשיו אני אתן רק את עיקרי העובדות אבל בהחלט אני צריכה לפרסם בעתיד איזה פוסט בנוסח "איך להיות שותף?! מדריך לקומוניסט המתחיל".

במהלך שתי שנות השותפות שלי אספתי לא מעט הגיגים וסיפורי מעונות ואין ספק שהבלוגיאדה תשמח לשמוע מתישהו על איך מאלפים שותפים להכין לך אספרסו על הבוקר, עם שירות עד החדר.

תתפלאו אבל שותפות טובה גורמת לעיתים לשותפים לצאת מגדרם ;)

 

על כל פנים, דווקא השנה יצאה לטעמי יותר נאחסית מבחינת שותפות. זה התחיל מזה שביום בו נכנסתי לדירה קיבלו את פני לשלום הררי זבל, המשיך בהיכרות עם שתי שותפות אנטיפטיות שבין כה וכה עזבו אחרי שבועיים והסתכם, נכון לעכשיו, במגורים משותפים עם 5 בנות שאין לי ממש משהו במשותף איתן שבזכותו אני יכולה להגיד "וואו, איזה כיף שהן שותפות שלי".

 

האחת מכינה אספרסו נהדר, אבל לא מכאן תגיע הישועה כי אין ספק ששיחות ה"בוקר טוב" ליד השירותים הן לא הבסיס הכי מוצלח לשותפות טובה.

השניה, בסמסטר שלי ואפילו איתי בכמה קורסים. דווקא איתה יש דיונים ושיחות מפה ועד הודעה חדשה... אבל נו... זה פשוט בגלל שהיא לא מפסיקה לדבר. חס וחלילה לא משהו רע, היא אחלה בחורה... אבל איך נגיד את זה? היא... ההפך המוחלט ממני. אני אומרת שחור, היא אומרת לבן; אני אומרת סקס, היא אומרת התנזרות. אז הפרנציפ מובן, היא פשוט לא הטיפוס שאני יכולה להסתדר איתו לאורך זמן.

השלישית, החמודה מכולן. אשת אשכולות של ממש וחיננית להפליא רק שהבחורה עסוקה... רוב הזמן היא קבורה בשיעורים, בעבודה או עם הבחור שלה.

והרביעית, טוב הרביעית בכלל לא פה מרבית הזמן.

 

אז עם מי ענת תדבר?

בדירה הקודמת השתרש לנו מנהג שתיית התה של 4 אחר הצהריים. פה זה לא ממש אפשרי... כי אם בדירה הקודמת כולן היו יושבות ביחד במטבח כדי לפתור שיעורים בדירה הזאת כולן מסוגרות. המנהג שהשתרש בדירה הנוכחית הוא להכין אוכל מיקרו (שאני מתעבת) - להשאיר את הסירים בצד - לנוס מהר לחדר ולהסתגר שם עד דלא ידע.

נו אז ענת לא מרוצה! ענת רוצה בחזרה את השותפות שמכינות עוגות ליום שישי ומספרות לה סיפורים על הטיולים שלהן ברחבי העולם!!!

 

תאמת, כהערת ביניים, יצא לי לשמוע שגם אצל השותפות הקודמות שלי יש בעיות מבחינת שותפות השנה. אצל אחת יש ריבים... בעצם גם אצל השניה... נו, ככה זה בחורות.. שולפות ציפורניים כדי לסמן טריטוריה.

 

בינתיים הדבר היחיד שאני מרוצה ממנו הוא הצורה שבה אירגנתי את החדר (תמונה בהמשך).

מלבד זה החשמל יוצא יקר, טיח מתקלף ו... הכי נורא... הקירות דקים כמו נייר.

עזבו, עדיף כבר בלי קירות, בחיי. במילא לא יהיה הבדל. בדירה הנוכחית יוצא שאני לא צריכה לדבר עם השותפות כי בין כה וכה אני יודעת כל שביב מידע על מה שקורה בחיים שלהן. הן יוצאות מהחדר - אני שומעת. הן מדברות בטלפון - אני אשמע כל שיחה. הן שוכבות עם החבר שלהן - המיטות החורקות כבר ידאגו לבשר לי שזה הולך להיות עוד לילה נטול שינה בשבילי... בשבילהם... אולי גם בשביל השותפה מהצד השני של החדר.

ממתי התחילו כל הבחורות התמימות האלו להיות פעילות מינית? שיפסיקו ומיד!

 

ארע המזל ואני ממוקמת בדיוק בין שני חדרים שבכל אחד מהם בחורה עם חבר... אחת אוהבת את זה עד אמצע הלילה... השניה דווקא בבוקר כשהחבר בא להעיר אותה.

הולכת לישון עם דפיקות מצד ימין, מתעוררת למשמע בדיוק אותם קולות מצד שמאל... חריקות מפה, חריקות משם... אני כבר קמה להכין את הקפה של הבוקר, כולי מותשת והדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא "בוקר טוב, הגעתם לדירת הפורנו של ענת, איזה חדר תבחרו היום?"...

 

אז מפה לשם אימצתי נימה צינית מעוצבנת קלות ואת הכינוי "סקס סראונד" או "סקס סראונדינג" לדירה שלי, אבל לצערי אני עדיין לא מרוצה. שבוע שעבר, אחרי שקיבלתי הצעת מגורים לעבור לדירה שמרוחקת 100 מטר מפה (שהיא אומנם קצת יותר יקרה אבל עם בחורות חמודות להפליא) החלטתי להגיש בקשת מעבר.

כן, לא אכפת לי שעוד לא נגמרה השנה. היו לי את הדילמות שלי אבל בסופו של דבר משתלם לי לעשות את המעבר הזה... ואם אפשר עכשיו אז למה לא?

 

ועד לקבלת אישור מעבר קבלו את החדר המאוד ביתי שלי:

 

נכתב על ידי NineLives , 20/4/2008 23:56   בקטגוריות לימודים  
74 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של fearless eyes ב-1/5/2008 23:53
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  NineLives

בת: 39

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)