לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

?Life. How the hell to get through all 9 of them


המעבר לאוניברסיטה זה כמו להיוולד מחדש. אני נשבעת. אז..אממ..אלו הולכים להיות החיים השלישיים. אני בטוחה בזה. ואולי הרביעיים? עכשיו הבנתי למה מתכוונים כשזורקים את הביטוי NineLives...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2006

בחזרה לצבא - ענת בשירות "מילואים" מרצון


Soooo, I'm back!
ענת חזרה עם סיפורי גן העדן במהדורת "מי עשה כיף חיים, מי?":

אתמול, בשעה טובה ובמצח נחושה, חזרתי ממה שאפשר לכנות - העבודה המוצלחת והמשעשעת ביותר שעבדתי בה בחיי.
בהתחשב בעובדה שכמויות העבודות הממשיות שהיו לי שואפות לאפס זאת היתה פתיחה אלגנטית מאוד לעניין שלי בשוק העבודה.

ידוע, או לא ידוע, את השבוע וחצי האחרונים העברתי בטבריה.
החברה המעסיקה: מירס.
מיקום העבודה: בסיס צבאי ליד צומת גולני.
מהות העבודה: במסגרת של פרוייקט שידרוג המירסים לאנשי הקבע בצבא יצאו מספר צוותים לבסיסים שונים ברחבי הארץ. הם התניידו במכוניות ועשו לא מעט כיף חיים. אני הצטרפתי ממש בשלהי הפרוייקט לעבודה זמנית כטנכאית הרשת של הצוות.
הגעתי לבסיס ביחד עם צוות של 10 אנשים. הם שידרגו מכשירים - אני תמכתי ברשת המחשבים שלהם.

כל העניין, אני חייבת לציין, התחיל כבדיחה אחת גדולה מבחינתי (No. 1) -
"מה ז'תומרת לחזור לצבא?", צווחתי על רכזת כוח האדם בחברה, אבל נענתי להצעה בשמחה.
סיכמתי עם עצמי שאותו הנדר "לא לחזור לצבא עוד לעולם!" הוא בטח מקולל, ואם כך הוא - חייב להיות מבוטל!
אז את השבוע וחצי האחרונים בילתי בקרבת לובשי המדים, אבל אני, מכיוון שהייתי על אזרחי, השתעשעתי לא מעט מהעניין ובסיכומו של יום אני יכולה להגיד שדווקא הפרוייקט הזה הוא מה שחיפשתי, צבא או לא צבא... זה כבר לא משנה.

כל העניין, ייחי האבסורד, היווה מוקד צחוק רציני ביותר מבחינתי (No. 2) -
"עבודה בפרוייקט השידרוגים של מירס?", חשבתי שרכזת סוף סוף השתגעה, She must be joking!
היא היתה רצינית לחלוטין.
אותו פרוייקט, אני אזכיר, הספיק להיות עילה לא קטנה למלחמה שלי בצבא המפונדרק (*קטע משעשע נוסטלגי ורווי שנאה לגורמים בירוקרטיים וממשלתיים... אויש, כיף כיף להיזכר...*) ככה שלהיצטרף לשורותיו היה אבסורדי לחלוטין!
החבר'ה, אחרי ששמעו את הבשורה, כבר הספיקו להפרץ עלי בפרצי צחוק לא סדירים ואני? לי נשאר להתנחם בכסף שיתגלגל לארנק המדולל שלי בסיום העניין.

1) החששות:

אז יצאתי. בוקר יום שלישי.

מאוד מוקדם.

מאוד חוששת.

אף פעם לא הרכבתי רשת באופן עצמאי כך שבתור טכנאית המחשוב היחידה שם המשימה, כך טענו, תוטל עליי בלבד.

אף פעם לא חסרו הסיבות לחששות-

שבוע וחצי מחוץ לבית. קבוצה חדשה לגמרי של אנשים להתגבש איתם.

ענת בפאניקה.


2) ההתבדות:

שלוש וחצי שעות ו 45 שניות הספיקו לי כדי להבין שאני, כן, כן - אני, הגעתי לגן העדן הנצחי שלי!

את העניין הקמת הרשת סגרנו בכמה דקות. כי ככה זה כשמגיעים בסוף הפרוייקט והכל כבר מוגדר. מחברים, מנתקים וסוגרים עניין.
החשש הראשוני נמוג לו - ככה פתאום.

אז גן עדן, אמרתי. כן! גן עדן של ממש!

במשך אותו שבוע היה ניתן לתפוס אותי מרבית הזמן קורנת מאושר.
ובשאר הזמן- שותה קפה.

האנשים:
הכרתי חבורה של אנשים, צוות של 10 אנשים, מגובשים, חברותיים וחוויתיים להפליא! הצוות המושלם להסתגלות בו. הצוות המושלם בשביל להעביר איתו שבוע איכות בטבריה.
קשרים ישמרו? אולי כן, אולי לא... אבל הזיכרון הטוב ישמר במיוחד ובעיקר בזכות הצוות הנפלא.

העבודה:
אז הקמת הרשת, על זה דיברנו... למרבה ההפתעה בזה זה התחיל ובזה זה גם נגמר.
תקלות לא היו ואת תחילת השבוע העברתי ביסורי מצפון נוראיים-
לא רק שלא עשיתי כלום!, אלא שגם האנשים בצוות עודדו אותי בכוח לצאת החוצה לשמש. להשתזף, לקרוא ספר, לשתות קפה, להסתלבט...
ביום הראשון עוד טענתי שזה ממש לא בסדר שאני לא עושה כלום ואיך מצב כזה בכלל יכול להיות?
ראש הצוות טען שהוא הזהיר אותי שהצוות מיומן וגם הוסיף שאולי באמת כדאי שאני אביא שמיכה לדשא וספר טוב להמשך...
נכנעתי.
את השבוע שלאחר מכן כבר ביליתי בעשיית כלום מוחלטת, נהנת מהבריזה של הררי הכנרת.
ככה זה... ככה זה כשהתקלה העיקרית ברשת היא "ענת, את יכולה לחפש דפים למדפסת? נגמרו פה הדפים".

הבוס:
עניין משעשע בפני עצמו.
כבר כשהגעתי הבנתי שכולם באס"ק טוטאלי! הצוות... וגם... ראש הצוות!
הפרוייקט כבר עמד להסתיים ומה נותר מלבד... לסחוט... ככה בקטנה... עוד כמה שעות תשלום...
ראש הצוות היה ממש חלק מהצוות. צעיר, נמרץ, מתמחה בהרצת צחוקים והכי חשוב... מעגל שעות...
מדי כמה שעות היה ניתן לראות אותו עושה לאחד המשדרגים את התנועה שסימנה כבר לכולם באופן דיי ברור ש... "דיי, דיי, לאן אתם ממהרים? להוריד את הקצב, להוריד את הקצב!"
בסוף היום עוד הספקנו להשתעשע בשעת כדורגל ואת השעות לעגל יפה יפה לשעת שריקת הסיום...

התנאים:
זה הרגע שכבר ממש אפשר להתפלץ-
השכר עמד על 30 שקל לשעה.
+ נסיעות.
+ 18 שקל על כל שעת נסיעה.
+ 50 שקל ללינת לילה.
את הלינה שלנו שם מימנו מראש והאכסניה (שהיתה בטבריה ולא בבסיס)- מקום איכותי שלא מבייש מלון מתחיל.
הארוחות- גם הן מומנו מראש. 3 ארוחות ביום להן קיבלנו תקציב כספי (וכך נחסכה אכילה חסרת תועלת בחדר אוכל צבאי משביז).
מהשבוע הזה יצאתי מפוצצת ממש + עוד כמה קילו עודפים על בטוח. הזמנו מכל הבא ליד! בשרים, פסטות, סיני והכל- על חשבון הברון.

החוויות בערבים:
ערב היה הזמן האידיאלי בשביל להתמזג קצת עם הסביבה.
בחיים, שלי, אני נשבעת, שלא התפנקתי ככה.
היינו יוצאים בערבים לאחת ממסעדות היוקרה שבאזור. אחת שגם מקרינה את המונדיאל, כמובן. מזמינים מנות ראשונות. מזמינים סטייקים למנות עיקריות. מזמינים קינוחים ומסיימים עם רצף משחקי מונדיאל ובירות ביד.
הזכרתי כבר שהכל על חשבון הברון?
חוזרים לאכסניה מפוצצים ועוד ממשיכים להריץ צחוקים ולראות סרטים באחד החדרים.
באחד הלילות נרשמה גם לרקורד החוויות מסיבה באפיקים... וגם... נוף הכינרת לא היה חסר.

חזרתי משבוע של גן עדן ממש!
לסיכומו של עניין לא היה יכול להיות סיום יותר טוב מזה לחודש.
נהנתי, השתעשעתי... ואני עוד מקבלת על העניין כסף? מי שמע על דבר כזה?
בסביבות ה- 2700 שקל יתגלגלו לחשבוני הזעום בסיום השבוע וחצי הזה.
ומה עשיתי?
בעיקר... כלום.

חזרתי מותשת הביתה רק כדי להצטער על העובדה שלא הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להצטרף לפרוייקט עוד בתחילתו.

גן עדן או מה?!
נכתב על ידי NineLives , 30/6/2006 10:15   בקטגוריות עבודה, אופטימי  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מר גרב ב-5/7/2006 17:50
 



זוהי הודעת מהערכת - אפוקליפסה... עכשיו!



גבירותי ורבותי, ענת מכייפת. Do not disturb!

צחוקים שיגועים בטבריה רבתי (מדובר בטבריה, רבותי. זהו תיקון טעות- טבריה!).

ענת, המערכת מעדכנת, "עובדת",

תחזור בעוד שבוע,

תביא גם טובלרון כמיטב המסורת לחוזרים מחו"ל.

גם חוויות...

אנא התעזרו בסבלנות,
תודה.
נכתב על ידי NineLives , 25/6/2006 09:41   בקטגוריות עבודה, אופטימי  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ninelives99 ב-30/6/2006 12:16
 



ענת נחשפת Vol 2 - גילוי הסוד האימתני


 

הסוד. כן, אותו סוד שמטריד את מנוחתי זה שבועיים הגיע לסיומו אתמול.

 

אתמול, אחרי שעברתי את הגדול שבשבעת מדורי הגיהנום אני יכולה להכריז בלב שלם וחיוך מסופק... על...

 

אחרי שחיכיתם לעניין בכזאת סבלנות.

אחרי ייסורי "ספרי לי" בלתי פוסקים ומכיוון שאני עוד שניה אתפוקק מהצורך לספר.

 

במיוחד גם מכיוון שאני אלופת הפלסופים ומתיחת החוט עד לגבול קצה היכולת...

 

אני אגש לעניין:

 

ענת, מאתמול גם בעלת הרישיון המבורך והיוקרתי ביותר לאופנוע עד 500 סמ"ק.

 

הנה גלויה תואמת:

 

 

אתמול, אם כך, סומן עוד וי אימתני ב- To Do List המתמשך והבלתי מתפשר שלי.

 

מודה- חיכיתי לעניין הזה ולהגשמה שלו כבר הרבה זמן!

ככה זה כשאת חיה בבועה התל-אביבית - אופנוע זה חובה (או מינימום אופניים)!

זה פרקטי, חסכוני והכי חשוב... מסוקס!

ושאני אוותר על רישיון לסמל פאלי המובהק כל כך?

Well, no indeed!

 

מודה- "סוד" כשר למהדרין לא היה פה; גם לא היה יכול להיות איתי- חסרת הטאקט, פלטנית הסודות שלא מסוגלת לשמור שום דבר לעצמה למעלה מיומיים.

רעה ואכזרית שכמוני כבר דאגה לפלוט את העניין לפני כמה מהחברים הקרובים...

ש... כבר בימים אלו דואגים לקנות מעילי עור תואמים לטובת העניין...

 

אני גם מודה בעניין אחד בעייתי קצת הרבה יותר מדיי- היחיד שלא סיפרתי לו בנוגע לעניין הוא אבא. מיותר להרחיב למה; העניין מובן. הבעיה והעיקרון המרכזי פה הוא ש... אני גם לא מתכוונת לספר. לא עכשיו, לא אף פעם!

אמא שמעה על העניין בקושי ודאגה לשאול "נו, אז אבא יודע מהעניין?"

"בטח, בטח", אני עונה ומחביאה חיוך מסתורי.

"שתדעי שאני לא מרוצה...", הוסיפה ואמרה משתפכת לה ככה סתם.

"Well, אני עושה את זה ולא אכפת לי", קיטרתי.

 

עניין הרשיון הזה, תנו לי לספר, הוא עניין מהותי מבחינתי. זה מעבר לרישיון ומעבר לשאלה של "האם יעשה בו שימוש?" זה עניין שחשקתי בו. השתוקקתי לעשות.

כמו טינאייגרית הורמונלית נורא התחשק לי והפצרות של "אל תעשי את זה, זה מסוכן" נראו פתאום נורא אטרקטיביות לביצוע ה"דווקא" היומי.

אז עשיתי את זה.

ואני חייבת לציין שאין מספק מהגשמת פנטזיות נחשקות.

אלוהי של ממש.

 

כמה מילים על הטסט / כמה מילים בכלל:

אז אתמול היה הטסט.

לחברים הקרובים יהיה זה הזמן לצחוק כשישמעו באיזה שעה קמתי. ידוע או לא ידוע, ענת לא אוהבת שעות בוקר מוקדמות ושעת בוקר המכונה "6" בקושי זכתה להיכלל בלקסיקון שלה.

אז קמתי ב- 4 לא פחות ולא... טוב, אולי קצת יותר...

שיט!

לא הספקתי לשתות את הקפה המסורתי ולמה? מיהרתי לתפוס את האוטובוס הראשון למשרד הרישוי בחולון.

שיט!

הגעתי לשם באיחור. עדר של בחורונים מסוקסים כבר היה רכוב שם על אופנועים. טסט זה? יותר נראה כמו שוק!... רק על אופנועים.

5, 6 - שיעור כפול.

7 - טסט.

טסטר מאנייק.

כביש עמוס ביציאה מחולון.

הרבה ילדים בדרך לביה"ס.

בלאגן.

נו מה חדש?

 

7:10 - הטסט כבר בשלבי התפוגגות. ניהלו את זה שם כמו סרט נע של ממש. אני תמיד צוחקת מסיטואציות כאלו.

צחקתי.

ענת מורידה את הקסדה.

עוד מספיקה להיפרד מהמורים החביבים שליוו אותי בשבועיים האחרונים.

ודווקא נהנתי. למדתי להכיר. הרצנו צחוקים... והופס זה כבר נגמר.

נו כמו כל דבר טוב- נגמר.

מה חדש?

 

8 - כבר חזרתי הביתה עם לא מעט רגשות מעורבים.

 

את העניין שעברתי את אותו הטסט אתם כבר יודעים, אבל לציין שלא מעט שערות נמרטו במהלך היום חייבים גם חייבים לציין!

 

שמחתי.

 

מסופקת מתמיד עוד הקשבתי לרדיו שזימזם איזה פזמון מופרך.

בחצי אוזן עוד הספקתי לשמוע אי אילו מילים:

"בית ספר לנהיגה ימית. בוא גם אתה לשיעור ניסיון. צ'טרף לצוות המיומן שלנו. בוא תוציא עוד היום רישיון ליאכטה פרטית משלך!!!"

 

ענת מתלהבת מהאטרקציה הרעיונית החדשה והמלהיבה...

 

יאללה ליאכטה?! - האתגר הבא?!

 


 

פאקינג עידכון:

 

ענת חוזרת מחר לצבא!

לסיוט הגדול...

החברים כבר צוחקים!

 

נועסת לצפת.

פיקוד צפון אי שם בגבהות.

 

!Work! - Not pleasure

 

כבר הודיעו לי שאני אצא בשישבת ככה שביקורי שביזות ו"אמא, תקפיצי לי אוכל" לא יהיו נחוצים הפעם.

 

צחוקים ושיגועים יבוא מיד בהמשך. תודה.

נכתב על ידי NineLives , 19/6/2006 09:02   בקטגוריות הגלויות, סוד  
82 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ninelives99 היישר מחור נידח בצפון ב-25/6/2006 09:39
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  NineLives

בת: 38

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNineLives אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NineLives ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)