אני חייבת לציין שלא היום יתפרסם פוסט מפורט בעניין הכותרת אבל להגיד יש הרבה. כרגע אספר שהמהות מתבססת על טיב האירועים שמתרחשים בחיי חסרי המשמעות ועל איך ש... לא ברור למה... מישהו אי שם כנראה חושב שלהפוך את חיי לרכבת הרים יהיה משעשע....
אני לא כזאת חובבת של שינויים קיצוניים, אני לא אוהבת עליות חדות ולא אוהבת ירידות חדות. כרגע היו מתאימים לי זמנים רגועים יותר, בעיקר מבחינת לימודים.
ויחד עם זאת (וזאת הסיבה שבגינה נכתב הפוסט הזריז), קיבלתי היום כתף לשעה קלה.
בדיוק בזמן שבו הכי הייתי צריכה.
היא קוראת מחשבות הבחורה הזאת, היא מלאך עם אינטואיציה פנומנלית. היא בוגרת... והתבגרה עוד כל כך הרבה מאז הזמן הכֹה רב שעבר מאז שדיברתי איתה.
הרבה מחשבות,
רובן בעיקר על געגועים וערגה לנוסטלגיה.
אסור לתת לקשרים מהותיים לדעוך. אסור.
ולסיכומו של עניין, כדי שגם אתם תבינו משהו מהפוסט, דיברתי היום עם מישהי שהתרופף לי הקשר איתה במהלך הזמן מאז שנגמר הצבא. מישהי שהיתה (ועדיין מבחינתי) חברת אמת שאפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. עשה לי כל כך טוב לדבר איתה. לרגע השכיח ממני את כל המעמסות, המבחנים והשטויות המטרידות.
היא קוראת את זה.
אז תודה תודה שיצרת קשר.