?Life. How the hell to get through all 9 of them

(על היהדות, אגב, כבר ויתרתי מזמן).

זה הפוסט החצי פוליטי היחידי שהיה פה ואולי גם היחידי שיהיה פה. עכשיו, לאור ביטול הופעת חו"ל שהייתי אמורה ללכת אליה ביום רביעי, אני נסערת מתמיד. אז איכשהו יוצא שאני אומרת כמה מילים בנושא-

כרגע אני ממש לא נהנת לגור בישראל. למען האמת אני לא זוכרת מתי נהנתי לגור פה ומתי בדיוק הרגשתי שייכת... אולי אז בפעם ההיא שדנה אינטרנשיונל זכתה בארוויזיון וכל תל אביב צהלה ושמחה בכיכר רבין כאות לגאווה לאומית הרגשתי סוג של התעלות אבל היי... ממתי בוחנים מדינה על פי אירועים יחידניים? את הזיקה למדינה ואת טיבה בוחנים לאורך זמן ועל פני תהליכים מתמשכים. רק אז אפשר באמת לראות את נקודות השיא ונקודות השפל, מה הרווחנו, מה הרווחתי ומה היו העלויות... ועל פי אלו דעתי על ישראל עומדת בפני שוקת שבורה.

באופן עקרוני יש לי דעות מאוד פרו-ציוניות ואני באופן מוחלט מעודדת את המאבק על מדינת ישראל. מדינת ישראל היא אבן פינה עיקרית וחשובה לקיום העם היהודי וסבתא שלי זכרונה לברכה לא היתה מתביישת באמירה שכזאת. יחד עם זאת, ישראל יוצרת בי כל כך הרבה אנטגוניזם... הן בחינוך, בערכים, בחברה והן בפוליטית. פוליטיקה, הסברה, צבא... עד כמה שאני רוצה לעודד את הציונות אני לא יודעת אם אני אוכל להמשיך ולעשות זאת לטווח הרחוק. אני לא גאה להיות ישראלית ולא ארצה להיות חלק ממדינה שההתנהלות שלה לא עומדת בקנה אחד עם הדעות שלי.

אולי זאת אמירה אגואיסטית כי יקומו אנשים ויגידו "לא טוב לך, תעשי שינוי. השינוי מתחיל מהאדם הקטן". יוסיפו ויגידו אותם אנשים כי קל להפנות את העורף כי המצב קשה וכי האמירות שלי צבועות... אז יגידו. אם הייתי רוצה ואם הייתי מרגישה שאני מסוגלת הייתי נהפכת להיות פעילה חברתית... הייתי לוקחת יוזמות, מרימה הפגנות... והייתי הולכת ללמוד תואר במדעי המדינה. לצערי, זה לא אני. אני לא מרגישה שאפשר לשנות משהו. הכיוון דיי ידוע, זה לא מצב שאפשר לשנות בעתיד הקרוב (לא בעוד עשור, לא בעוד יובל) ואם ירצו לשנות יהיה צורך במהפכה של ממש. למי יש יכולות לחולל מהפכה?

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד שיוועתי לחיים סולידיים. כל מה שאני רוצה בחיים שלי זה ליצור לי משפחה תומכת, לנסות ליצור איזושהי קריירה בתחום שאני אהנה לעסוק בו, לצאת לטייל בסופי שבוע עם אוהל וגזיה. בחיים שלי יהיו מינימום ריבים כי, ראשית, אני לא יודעת לריב ושנית, כי אין דבר שאני יותר שונאת מהתלהמות וצעקות. אם אוכל אני אשמח לחיות באיזה פרבר נחמד ושלו שבו כולם רוכבים על אופניים. אני צריכה חיים סולידיים. ועכשיו בואו נחשוב שניה על החיים במדינת ישראל... ריבים יש? יש. מלחמות יש? יש. פרברים שלווים יש? יש, אבל מי רוצה לחיות באיזה יישוב פסטורלי שנמצא בטווח ירי.

עם כל הכבוד למדינה, ויש הרבה כבוד, אני לא יודעת אם אני מתאימה לאופי שלה. טוב, זה כבר היה ברור עוד מהרגע שהבנתי שכדי להשיג משהו צריך לדחוף בתור. בתור אחת שלא יודעת לדחוף או לצעוק קל היה לרמוס אותי ושם.. אי שם בין הרגליים של האנשים זה כבר דיי היה ברור. נולדתי במדינה שלא מתאימה להלך הרוח שלי.

בעתיד אני בהחלט רואה את עצמי לומדת בחו"ל. הייתי שמחה לראות את עצמי מנסה לגור כמה שנים באיזו מדינה שאני מחבבת במיוחד. בואו נתחיל מזה. אני לא מתיימרת להגיד שאני רוצה לחיות מעכשיו את כל החיים שלי בחו"ל כי בואו נודה בזה... אף פעם לא עשיתי את זה ואם זה יעמוד בציפיות שלי אני לא יודעת. אז אני מתחילה בקטן ולא יוצאת בהצהרות גרנדיוזיות... בואו נתחיל מכמה שנים בחו"ל בשביל ההתנסות. מי יודע... אולי אגלה שטעיתי, אבל בינתיים... אלו הדעות שלי.

ולסיכום, הנה לינק לפוסט עם כמה מילים שאהבתי: http://haoneg.com/temp/6613

זו עובדה טהורה ולצערי אין הרבה כרגע שאפשר לעשות בנידון.

אז לפחות שיצא מזה עדכון...

ת'אמת שיש המון מה לכתוב ואני בהחלט מרימה גבה לעבר עצמי בנוגע לשאלה "למה לעזאזל לא עידכנתי אם יש כל כך הרבה מה להגיד?"

כנראה שלא ידעתי מאיפה להתחיל.

ואולי מה שקורה באמת זה שהבלוג הזה נהפך למטרד.

מה שבטוח... הוא כבר לא מספק את הצרכים שלשמם הוא נוצר ולכן זה קצת חבל.

אני מניחה שאני אמשיך לכתוב בתדירות הסטנדרטית של השנה האחרונה וככל הנראה זה יהיה בעיקר מתוך הרגל.

אבל מי יודע... אולי בעתיד תיכנס רוח חדשה ל"תחביב" הזה שתניף אותי איתה וביחד נעוף לגבהים חדשים... או בנימה פחות קיטצ'ית - אולי מתישהו בעתיד יתחשק לי קצת יותר לכתוב.

לפני משהו כמו 3 שבועות כתבתי קטע שדווקא דיי ריגש אותי על משמעות החיים ואיך כל אחד צריך לתפוס את מהות הקיום שלו. קצת עמוק, קצת מתפלסף אבל כשאני רוצה אני יודעת לעשות את שניהם מאוד יפה.

על כל פנים, הקטע נמחק בחלקו ומכיוון שלא ראיתי טעם בלשכתב דברים שנכתבו בלהט הרגע הקטע נגנז.

עמכם הסליחה אבל כל עוד המודעות לגבי מה שנכתב ברורה וזכורה לי אין מרוצה ממני.

ולקטע השערורייתי של העדכון:

בהמשך לשני הפוסטים הקודמים שהיו פה ועסקו בבעיה רפואית כזאת או אחרת שאין לה פתרון תנו לי לספר לכם קצת על מעללי-

אני בחורה מאוד נחושה... אם יש משהו שאני רוצה למצוא והוא בהישג יד או אם יש משהו שאני רוצה להבין או לארגן אני לא אשב ולא אשקוט עד שאותו דבר יושג/יובן/יאורגן. ברמה כזאת או אחרת אני דיי גאה בתכונה הזאת. על כל פנים, בעיה שאין לה פתרון? ככל הנראה אם הבעיה היא שלי אני לא אשב ולא אשקוט עד שלא תוקם לה תוכנית חומש מפורטת ובה כל האופציות ואסטרטגיות הפעולה.

לא אכפת לי "לבזבז" קצת כסף ולא אכפת לי לנצל לחינם את הזמן שלי כי כרגע פתרון הבעיה הוא בראש סדר העדיפויות ללא צל של ספק.

אז אכן זה מה שהיה... במשך ימים ולילות נברתי באינטרנט וגיגלתי את כל מילות החיפוש הרלוונטיות יותר והרלוונטיות פחות. ככל הנראה אין דבר כיום שאני לא יודעת בנוגע לבעיה ובעיות דומות ותוכנית החומש שלי מוכנה ומלוטשת.

מעניין לעניין, הצעד הראשון בתוכנית הוא טיפה שערורייתי ולא קונבנציונלי מה שאומר שהרבה אנשים מרימים גבה כשהם שומעים איך החלטתי לפעול-

אז הצעד הראשון: מדובר במדען (כימאי והרבולוג) שרוקח משחה מיוחדת בבית שלו שלטענת רבים היא בעל השפעה חיובית ומרפאת בתחום הבעייתי שלי. התמיסה, שעשויה מצמחים פשוטים, רשומה כפטנט ונמכרת בהיקף מאוד מצומצם (כלומר, רק לאנשים שיוצרים קשר עם אותו "מדען מטורף").

נשמע הזוי? ככל הנראה כן... יש הרבה גחמות בעניין הזה שעשויות לגרום לאנשים להרים גבות... למשל, אם הפטנט הזה כל כך יעיל ומעורר ניסים למה הבחור לא משווק את הפטנט שלו בהיקף עצום ומרוויח מיליונים? אז פה נכנסת לעניין הגחמה... לטענתו הוא מרוצה מהעסקים שלו, הוא נהנה מהטיפול האישי באנשים ואין לו עניין בלהפוך לעוד שטיק ממוסחר. לאמיתו של דבר לא מדובר בנס. פה זה מתחיל ופה זה נגמר ולפחות הוא מודה בזה במאה אחוז. הוא יודע, כמוני וכמוכם, שלא כל דבר שפועל על אדם א' יפעל על אדם ב' (במיוחד כשלא בדיוק יודעים מה טיב הבעיה וממה היא נובעת) ואני מניחה שהוא לא רוצה ללכלך את שמו עם אי אילו ספקולציות על רמאות וחובבנות.

אז אוקי... המשחות שהוא מייצר במטבח הביתי שלו הן לא נס ואת זה אני יודעת. הן פועלות על עקרונות פיזיולוגים בסיסיים אך עשויות להיות יותר אפקטיביות או פחות אפקטיביות עבור אנשים שונים. חלק מהאנשים מגיבים נהדר ומברכים את קיומו וחלק טוענים שהוא רמאי כי עליהם התמיסה לא פעלה. מבלי להיכנס לפרטים אני רק אגיד שלמרות הספק שבעניין אני מוכנה לקחת את הסיכון. מדובר בחומרים טבעיים ותמיסה שמאושרת ע"י משרד הבריאות כך שנזק לא יכול להיגרם (בניגוד לדברים שמציעה הרפואה הקונבנציונלית). אני מאמינה בדרך של האדם הזה ולמרות שהצלחה לא מובטחת אני מוכנה לנסות - בשונה ממטפלים הוליסטים כאלו ואחרים שתוקעים מחטים, נוגעים ומתפלספים על טיפול הייקפי אבל לא באמת מטפלים בשורש הבעיה הבחור הזה מנסה לעזור בדרך שממש תוקפת את הבעיה עצמה ולא הולכת סחור סחור. בשביל שאני עצמי ארגיש טוב אני רוצה לדעת שהטיפול מיועד בשבילי ובאופן ספציפי מטפל ישירות בבעיה... אין לי צורך כרגע במחט שפותחת את הצ'אקרות או בתה שמסדר את הקארמה (הייתי בעבר וככל הנראה אשאר גם בעתיד כמישהי שחושבת שטיפולים כאלו הם אומנם נחמדים מאוד אבל הם בעיקר מותרות לשעות הפנאי!).

טוב אז לעניינינו - יש לי המון הערכה למדען המהולל. בין אם הפטנט שלו אכן פועל ובין אם לא הוא עשה עבודה נהדרת. הוא תקף שוק מסוים שידוע שיש בו בעיה לא פתורה. הוא ידע שכדאי לו להשקיע בפיתוח כי השוק הזה גדול מאוד ואפילו אם הוא יצליח למשוך אליו חצי אחוז מאנשים עם אותה בעיה הוא ירוויח טוב. הוא הפך להיות עצמאי, מרוויח בקלות את ההון שמסדר אותו בחיים, הוא מתעסק במה שהוא אוהב ובקהילה הבעייתית כולם מכירים אותו. אם הייתי יכולה הייתי מסדרת את הקריירה שלי בדיוק כמו שהוא עשה. זה מה שנקרא מתכון מנצח.

אי לכך ובהתאם לזאת אני מוכנה לנסות. התחלתי את הטיפול אצלו לפני כשבוע פלוס והתרשמתי מההגינות. עושה רושם אמין וההרגשה היא חיובית...

אין לי ספק שפסיכוסומטית הוא כבר הצליח לעשות את שלו.

וזהו.

דעות יתקבלו בברכה.