לא, לא. לא מדובר בפוסט פוליטי.
כותרת זה עניין פיקנטי. ותו לאו.
זאת תקופה של שינויים. אמרתי. אני פה לתעד.
והנה, בצרורות, פגז, פגז, ועוד כמה נפלים, מגיעה לה הרעידה. זאת שחיכתה באופק. זאת שתנסה (זה בטוח!) לערער את עולמי! תאיים להחריב?!
התרחשויות הביתיות מרמזות רק על תהפוכות.
הפיכות ורעידות... -
Ho Joy!
הטכניון, כאמור וכמצופה, דוחה את מועד פתיחת קורס הקיץ שאליו נרשמתי. מכיוון שאני מחכה לקורס הזה בקוצר רוח אין מה לשמוח.
23.08.06 זה התאריך החדש שנקבע!
ואני לא מרוצה בכלל!
זה אומר שאני לא מתפטרת! (רציתי הגשמת פנטזיה! לא קריירת שליחויות ענפה ומייאשת!)
ואני לא מרוצה גם מזה!
לא מרוצה בכלל!
_
No. 2 הם גילויים חסרי תועלת אודות יציאות המוניות של ציבור פוטנציאלי מהארון, ככה סתם וגם דיי פתאום.
פתאום. נזכרו לגלות.
כי מישהו יכול להסביר לי מה זה פשר ההצטמצמות הפתאומית הזאת בקהל היעד הנחשק שלי?
לא מרוצה בכלל!
_
ומכת הברק השלישית- כי עניינים מסובכים ( / צרות ושות') מגיעים בשלשות...
נחשו מי החליט לטוס שוב לחו"ל בסטייל משבר גיל המעבר?
לזוכרים ולמדחיקים, הנה תקציר הפרקים- אמא נסעה לחו"ל ל"תמיד"(אפריל), אני שמחתי, אני גם קיטרתי, לאמא נגמר הכסף- אמא חזרה לארץ פחות מחודש אחרי.
פרט נחבא אל הכלים: לפני החזרה לארץ חשבה אותה האם הנ"ל כי יכול להיות מאוד משובב נפש אם היא תקנה כרטיס חזרה ללונדון לעוד שלושה חודשים! שכן- היה במבצע! חבל לפספס.
תחסוך האם עוד קצת כסף, כך חשבה, ותנסה את מזלה זה שנית.
כל הסיפור בערך פה מתחיל להיות מייגע לחלוטין.
מה גם שהובטח (אני הבטחתי!) לא לעסוק בעניינים הפסאודו חשובים והמאוד הורמונליים האלו!
נסכם ונגיד שכמו בכל סיפורי המעשיות גם פה צפוי היה צירוף מקרים חסר שחר ותכלית מבוססת!
אמא לא הצליחה לחסוך כסף - את זה צפיתי מראש. חשבה כבר לבטל את הכל, לשכוח מהכרטיס - צפוי גם כן.
ואני ציקצקתי... "צ צ צ" - כי זה היה כל כך... צפוי.
מה שלא היה ברור כלל וכלל זה שביום ראשון יגיע לתיבת המייל אי-מייל. בו מוצגת עבודה. ביום שני יעשו התכתבויות. ביום שלישי ראיון טלפוני. ביום רביעי הכנות מקדימות. ביום חמישי, שלושה חודשים לאחר החזרה, תתבצע הטיסה. אותה אחת מתוכננת. לאותו יעד ידוע.
אמא, כך רצה צירוף המקרים, תגיע הפעם לסקוטלנד להתחלת עבודה מתוכננת במקצוע בו חשקה.
כסף- ציינתי כבר שאין. מקום מגורים- עניין מפוקפק אפילו יותר.
לא ברור איך התחילו העניינים להתגלגל שוב כל כך מהר.
עוד יותר לא ברור זה איך הפכו בכלל הורינו לטינאייגרים? ועוד עם פוטנציאל לשגע; אפילו... אותי.
ולבסוף, לא ידוע בכלל אם העולם הקטן שלי יעמוד בנטל או שמא יחליט פתאום לקרוס ו... ללכת לישון?!
לא יסופר עוד בעניין.
לא יהיו פרקים וגם לא סעיפי משנה - זה לא מעניין.
מעניין הוא רק הדה-ז'ה-וו הזה שמקיף אותי פתאום. זה שמגיע יחד עם העצמאות שהודחקה.
_
תקופות מעבר- אני שונאת אותן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives