?Life. How the hell to get through all 9 of them

נוכחתי לדעת שדימיון זו אחת הפריווילגיות היותר שנויות במחלוקת שניתן למצוא בעולם. דימיון יכול להפיל אל השאול*, אל התחתיות הנידחות ביותר. דימיון יכול לייצר כנפיים וזנבות במקומות לא ראויים**. מנגד, כולם תמיד אומרים לנו עד כמה זה טוב לפתח דימיון פורה ושצריך להגביל כמה שפחות את הדימיון של הילדים הצעירים כדי שבעתיד יגדלו להיות מדענים דגולים או הוגי דעות.

דימיון הוא כלי ביד יוצרו. ככל הנראה כלי ראוי וחשוב, שכן הוא משמש כמנוף ליצירה וחדשנות ויכול להוות לאנשים מקום מפלט מיוחל, אך אין להשתמש בו בקלות ראש.

כמו בכל שאר הדברים, יש צורך להיות מודעים לחסרונות שהדימיון טומן בחובו ועל פי רוב - איזון הוא הכרחי.

*שאול = התכנסות בעצמך, דיכאון, ריחוק, שנאת חינם, כעס מיותר ושאר רגשות שמתפקדים כרגשות שליליים.

**כנפיים וזנבות במקומות לא ראויים = אשליות, פנטזיות נטולות בסיס ריאלי וחלומות לא מציאותיים.

לפני כמעט ארבעה שבועות הרגשתי כמה נעים זה לעשות משהו משותף עם מישהו שאוהבים. אני והחבר טסנו לנופש של חמישה ימים ברודוס וכל מה שיש לי להגיד זה "הו, כמה הייתי צריכה את זה"!

קשה להאמין אבל באותם ימים היינו אמורים בכלל ללכת לעשות קורס צלילה באילת... לרוע המזל דברים קצת השתבשו, בעיקר בגללי. היה הרבה לחץ ומתח אבל הנה בסופו של דבר מצאנו את עצמנו באופן ספונטני ומפתיע למדיי בחופשה מרגיעה במקום שטוף שמש (כך שלהתלונן אני כמעט וכבר לא יכולה). אם השבוע וחצי שלפני הנסיעה היו מהמסוייטים בחיי אז השבוע של הנסיעה היה מהמרגיעים שבהם וזה כבר בהחלט היה שינוי לטובה.

(בפוסט המקורי שנכתב לפני שבועיים ונמחק בטעות כתבתי בפירוט על אותו שבוע וחצי מסוייט, כתבתי על עוגמות נפש ועל הסיבות לביטול הפתאומי של קורס הצלילה. כתבתי על כל המהלכים מורטי העצבים שקדמו לטיסה לרודוס ועל כל חוסר הוודאות המשווע. כרגע... אני מניחה ש... זה כבר לא חשוב כי אני את הלקחים שלי כבר הפקתי. הרבה מים עברו בנהר בינתיים ומי שצריך היה לדעת יודע בדיוק מה הרגשתי ומה למדתי. זה כרגע מספיק ולכן אני לא ארחיב במילים. רק אציין שעוד לא ויתרתי על חלום הצלילה ואני בהחלט עוד מתכננת לעשות מאמצים כדי לפתור את הבעיה שצצה לה ונותרה קיימת כך שאולי בעתיד הלא כל כך רחוק כל התכנונים והשאיפות כן יהיו אפשריים).

אז הנה כמה מילים לכל מי שמתכנן חופשה ברודוס-

- נתונים מספריים: 1700 שקל היה אמור לעלות לנו קורס הצלילה באילת. עם תוספת של עלויות לינה, אוכל, נסיעות ובילויים היינו מגיעים בקלות ל- 2500 שקל פחות או יותר. לעומת זאת, בדקה ה- 90 בדיל של מהיום למחר הצלחנו למצוא דיל לרודוס ב- 1320 שקל שכלל נסיעות משדה התעופה ואליו, מלון 5 כוכבים נהדר ל- 4 לילות ואוכל מפה ועד הודעה חדשה. במהלך אותם ימים בזבזנו עוד כ- 500 שקל על בילויים וטיולים כך שסה"כ עלה לנו כל התענוג כ- 1800-1900 שקל. עכשיו ראוי לציין שאני מספרת לכם את כל זה רק כדי להדגיש את האבסורד שבעניין ואת התדהמה שלי כשגיליתי שחופשה בישראל עשויה לעלות יותר מחופשה בחו"ל. מי היה מאמין... מסתבר שלפעמים יש מציאות באינטרנט ושווה להשקיע כמה דקות של חיפוש אם רצונכם הוא להשיג משהו זול וטוב.

- ויחד עם זה, לדיל שרוכשים בדקה ה- 90 (או דרך כל חברה אחרת שעובדת על אותם עקרונות) יש חסרון אחד משמעותי במיוחד עבורי והוא הקרבה הרבה להמוני ישראלים מעצבנים שעשויים להשכיח את העובדה שאתה בכלל נמצא בחו"ל. אף פעם עוד לא יצא לי להזמין דיל שכזה. בד"כ אני מאלו שאוהבים לארגן הכל לבד ולנבור עמוק לתוך איפה הכי כדאי לישון ועם מי הכי כדאי לטוס כך שלטוס במסגרת דיל היה חוויה חדשה עבורי ות'אמת שגם מפתיעה.

עכשיו אני כבר יודעת שבשביל חברות הנסיעות מה שעדיף הוא כמה שיותר קונים וכי בשבילהם שווה להוריד את מחיר הדיל בכדי שיהיו יותר ישראלים צעקניים על המטוס. זו בהכרח לא חוויה אידיאלית עבורי ולהיות ליד נופשים ישראליים למשך יותר מכמה שעות בהחלט גורם להרגיש כאילו נשארתי בארץ. בהתחשב בעובדה שרצינו למצוא לנו חופשה מהיום למחר זו היתה האופציה הטובה ביותר ונהנתי ממנה מאוד אבל להבא... אני חושבת שאעדיף להשקיע טיפה יותר כסף ולארגן בעצמי את החופשה ואילו רק בכדי להתנתק מהמציאות הישראלית וליצור לעצמי חופשה עם טאץ' אישי.

- מלבד העובדה שנתקלנו בלא מעט ישראלים רודוס עצמה מאוד מתויירת בחודשי הקיץ. המון גרמנים והמון אירופאים לבנבני עור מציפים את העיר המרכזית. האי כולו רווי במסעדות (שכולן, אגב, נראות אותו דבר) שייעודן העיקרי הוא למשוך תיירים ולבזבז את כל כספם ורווי בחנויות מזכרות מזעזעות (שאין צורך לציין אבל גם הן כולן נראות אותו דבר). הכי הפתיע אותי לגלות שברודוס ניתן למצוא "חנויות תיירים" גם במקומות הכי נידחים ובכפרים רנדומלים לצד הדרך. עכשיו נשארת רק השאלה- מי לעזאזל עוצר באמצע כביש ראשי בדרך משום מקום לשום מקום רק כדי לקנות משהו בחנות תיירים? האי הזה פשוט בנוי סביב תיירות וככל הנראה גם מסובסד בעיקר מכספם של התיירים.

עוד דבר שהפתיע אותי היה לראות את ההשקעה והטיפוח של האזורים המתויירים לעומת החורבן הטוטאלי של כל שאר האזורים. לצידי הדרך יכולנו לראות המון בתים נטושים או הרוסים, המון בתים שנעצרו בשלבי בניה כאלו ואחרים וגם הרבה מגרשים ריקים. עושה רושם שתושבי רודוס היו עשויים להיות עניים מאוד אילו לא היו זוכים לכזאת תהילה תיירותית.

-בסה"כ רודוס הוא אי חביב למדיי. הוא מושלם בשביל מי שרוצה לעשות הרבה בטן גב כשסביבו נוף יפייפה של מפרצים ושרידי עתיקות ותוך כדי גם לשלב גם טיולים יומיים ברחבי האי (בהחלט כדאי להצטייד במכונית אם רוצים לחרוש את האי כמו שצריך. לי זה פחות הפריע אבל אם אתם רוצים להימנע מדרך מייגעת בתחבורה ציבורית השכרת מכונית תוכל לשדרג לא מעט את החופשה).

ממה הכי נהנתי: ביום השני נסענו להסתובב קצת בעיר לינדוס שנמצאת בצידו המערבי של האי וטיפסנו אל עבר האקרופוליס של העיר. פגשנו בחור מסלובקיה שהיה נעים להעביר איתו כמה שעות בדיבורים והשתכשכות במים. נהנתי מאוד מהשיט שלקחנו ביאכטה מקומית אל עבר מפרצי האי השונים (מפרץ אנטוני קווין ומפרץ קליטאה) ואפילו יותר נהנתי מהג'ירוס (שווארמה עם ציזיקי וירקות) והבירה של אותם אחר צהריים. נהנתי לגלות שכל כך נעים לי לצבור חוויות משותפות עם החבר ושלהיות לצידו במשך אותם ימים היה תענוג צרוף. אני מאוד שמחה שיצא לנו לעשות את זה... זה היה כל כך נחוץ.

ראוי לציין שמהרגע שחזרנו אני לא מפסיקה לפנטז על החופשה הבאה כי אומנם נפשנו במשך שבוע אך זה בהחלט לא מספיק ובא לי עוד. וזהו. הנה תמונה למזכרת:

מפרצי העיר לינדוס-

אני יושבת עכשיו ומסתכלת... יותר נכון בוהה... בעמוד אינטרנט שמציג את פרטי חשבון הבנק שלי. יש להם שם אפליקציה כזאת שנקראת "ניהול תקציב" והיא מאפשרת לאנשים אומללים לראות על מה בדיוק הם מוציאים את הכסף שלהם בכל חודש וחודש ומאיפה הם בכל זאת זוכים לישועה כלכלית... כל זה בהצגה גרפית מהנה למדי. אני, בתור אחת מהאנשים האומללים, מוצאת כי החוויה של השוואת השינוי בהכנסות נטו שלי לאורך מספר חודשים היא מאוד "מהנה".

נתון מרעיש במיוחד הוא שרף ההכנסות נטו שלי בכל אחד מארבעת החודשים האחרונים (אם לא יותר) נמצא על מינוס יציב במיוחד... טוב, את זה עוד יכולתי לנחש אם היו דוחקים אותי לפינה. מה שלא ברור הוא איך לעזאזל אני ממשיכה להתקיים? בקצב הזה ו... למרות שאני עובדת... כנראה תמצאו אותי ממשיכה להתקיים... ברחוב (נפלא הוא יצר הקיום).

על כל פנים, כל הנתונים המרעישים האלו בכלל לא מונעים ממני מלפנטז סחור סחור על חופשות עתידיות והנאות בלי סוף. משהו פה מוזר ומישהו כנראה צריך לסתור לי ממש חזק כדי להוציא אותי מכל האופוריה הזאת אבל עד שזה יקרה... תנו לי לשפוך קצת מהגיגי-

כסף בא וכסף הולך. אבא שלי תמיד אומר לי בשיחות הטלפון שלנו שכל אדם, אפילו אם הוא עשיר מאוד, תמיד צריך ותמיד ירצה עוד כסף ועל כן צריך תמיד להגיד 'כן' כשהזדמנות להכנסת כסף נופלת בחיקכם. אני מהנהנת לחיוב ואומרת 'כן' כמיטב משנתו של אבא שלי.

במקביל, זה שאין לי כסף לא אומר שאני אפסיק בזה הרגע להנות. אם אכן הייתי דוגלת בשיטת ה"אין כסף - אין הנאה ואין בילויים" כנראה שהייתי מאלו שלא יוצאים מהבית במשך כל החיים כי אם לומר את האמת, אני לא מאלו שנולדו עם כסף וכנראה גם לא מאלו שימותו עם כסף. למזלי אני לא דוגלת באותה שיטה ואפילו להפך... אני נחושה להעניק לעצמי את כל מה שבחורה בגילי צריכה ורוצה. אם אני הולכת בסופר ובא לי לבשל לארוחת צהריים סטייק טוב אני בהחלט אלך על זה ואם אני רוצה לצאת ביום שישי עם חברים לשתות בירה אני בהחלט לא אתחיל לעשות לעצמי חשבונות כלכליים אלא אשתה את הבירה שלי כמו שצריך. יותר מזה... אם אני רוצה ללכת להופעה של להקה שמגיעה מחו"ל וכרטיס אליה הוא יקר... אני... כנראה אלך על זה כי אלו בדיוק הדברים שנותנים את הטעם לחיים שלי. אני לא מוכנה לוותר על דבר אחד מהם, אפילו לא תמורת שקט כלכלי (הסתייגות: יש לשים את הכל בפרופורציה. הנאות הן בגדר הכרח כל עוד הן ניתנות בצורה מאוזנת ולא הופכות לעניין של שגרה יומיומית).

אז אין לי עוד הרבה מה להוסיף מלבד העובדה שאני פנטזיונרית דגולה וכנראה אהיה משועבדת למינוס לעוד הרבה זמן. כמו שאני רואה את זה עכשיו... אני כנראה אהיה חייבת לפחות חצי שנה של עבודה בסיום התואר כדי להחזיר את עצמי לדרך הישרה והטובה. זה בכלל לא מנחם אבל יש לי הרגשה שזו עובדה טהורה.

רציתי לכתוב עכשיו כמה מילים יפות על רודוס ועל קווי שיזוף- בעד או נגד? אבל אני נוטה לקצר במילים הפעם לטובת הכלל ומבטיחה את הפוסט הזה לפעם הבאה... כי בחיאת, כבר עבר הרבה זמן.