הציפיות נועדו לכריות..

ווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווווווווו

הרבה זמן לא כתבתי בלוג!

וקרה כל כך הרבה מאז...............פשוט לא היה לי חשק. לא יודעת למה.

אז מה היה?!

היתה גדנ"ע.

היו מפגשים של פולין.

היו שיעורי נהיגה סוף.... סוף....

אוקיי נתחיל עם הגדנ"ע.....

בגדנ"ע היה כיף מאוד!! אפילו שלא הייתי ממש עם אנשים שאני מכירה טוב.

היה לנו צוות מאוד מוזר ולא קשור.

הבנות הישראליות אצלנו היו במיעוט.

היינו 4 צרפתיות:

2 הצרפתיות + ילדהעםהפרעותקלותבעצבים, וילדהאריסטוקרטית (שהם לא צרפתיות בדיוק, אבל מדברות צרפתית)

היו 3 רוסיות: ילדהצוחקת ילדהיולה (מסשה ויולה) וילדהולדה שהיא היתה יותר איתנו.

והישראליות: חוץ ממני- ילדהבוכה (רק בגלל שהיא בכתה הרבה וסבלה מאוד. אבל ככה היא ילדה ממש חמודה. שפתאום היא מתעצבנת בלי קשר לשום דבר. אבל הסתדרתי איתה מאוד. מותק.) וילדהסבבה (שגם איתה הייתי הרבה....היה ממש צחוקים איתה כמו ילדשרירים בבוקסר...... ועוד הרבה חוויות נחמדות :] ילדהבוכה וילדהסבבה לא מדברות כבר הרבה זמן ככה שהיה קצת קשה להיות עם שתיהן באותו זמן....אבל הסתדרנו. אין עליה. היא ילדהסבבה.)

גם ילדה סבבה קצת סבלה. כמו כולנו. לה כאבו הרגליים. לילדהבוכה: היה קר, היו לה בחילות. ועוד... 

*לילדהולדה היו שילשולים שכל כך שמחנו שהיא שיתפה אותנו בחוויה הזאת...(לא!) ובכלל התחלנו לדבר על דברים שבנות מטבען בד"כ לא מדברות עליהם כמו יציאות וכמה זמן כבר לא חירבנו.. כנראה זה חלק מהחוויה.

*לילדהאריסטוקרטית היו תמיד מחוסר שינה עיניים נפוחות. ככה זה כנראה כשאת אריסטוקרטית.

*לילדהצוחקת היה קר מאוד בלילה.

*לילדהיולה הייתה חסרה ילדהסשה.... (אני יודעת שזה קצת מגעיל לצחוק ככה.. אבל זאת האמת. חוץ מזה הם אחלה ילדות...{שלא יקימו אגודת סשהיולה נגדי או משו...})

*ילדותצרפתיות חשבו שהם באו למכון שיזוף שקוראים לו שדה בוקר. וכל הזמן השתזפו להן בסבבה. כמו כל הצרפתיות האדומות האלה בחוף הים! -שהמקומות היחידים אצלם שלא שזופים זה בין הקפלים. או מתחת לציצי (כל עוד הם לא משתזפות טופלס ומרימות אותו למעלה.)

לילדהעםבעיותעצבים לא היו הרבה בעיות אבל גם היא בכתה כשהיא דברה עם אמא שלה. זה היה מן חוק כזה של האוהל. היינו אוהל של בכינייות.

עכשיו לרגע שכולכם חיכיתם לו. הבעיות שלי!!!!:

1. המדים היו גדולים עליי מ-א-ו-ד אולי לא שמתם לב אבל זה היה מידה 40 למרות שנראה לי שזה היה 44 כי היה 0 עם טוש. והיה חסר לי כפתור במכנסיים!! ורק אחרי יומיים הצליחו להשיג לי סיכת ביטחון.

2.הדבר הרציני שכל שאר הבכי או העצבים הם בגללו! המנעול המזדיין של המזוודה לא נפתח לי!

3.קודם כל נכנסתי ללחץ. כי לא הספקתי לעשות כלום בשעת הת"ש שלי.

הייתי אמורה ללכת לצחצח שיניים להחליף לבגד שינה. (משו קליל בייבי דול עם פרווה ורדה...)

ולא הספקתי לעשות כלום כי כל הזמן ניסית לפתוח את המזוודה הכלבה! ניסיתי לפתוח ובכיתי ניסיתי לפתוח ובכיתי. כשהגיעה השעה ללכת ועמדנו ב-ח' המסכנה שלנו בהקשב מטומטם המפקדת (שהייתה קצת כלבה למרות שהיא הייתה הרבה יותר טובה מהרבה מפקדות) שאלה אם יש בעיות שהיא צריכה לדעת עליהם. אז אני הצבעתי ו"תגידי הקשב המפקדת"- "הקשב המפקדת - המנעול במזוודה לא נפתחה לי.." וכשאמרתי את זה שוב התחלתי לבכות... אז היא אמרה שאני אקח צעד אחורה והיא תדבר איתי. היא אמרה שהיא תנסה לברר עם ברספיה אפשר לפתוח לי את זה . ושאני אלך להוציא את התיק ושהיא נותנת לי 10 דקות בונוס להסתדר. בסופו של דבר היא אמרה שאפשר יהיה לפתוח את זה רק בבוקר. כל הלילה ישנתי קפואה. כי לא היו לי הרבה בגדים רק מה שבאתי איתו בבוקר.

3.בבוקר למחרת. היה יום שדאות. במסדר בוקר שאלתי את המפקדת מה עם התיק שלי. והיא אמרה לי שאני אלך לחכות לה ברספיה עם התיק הלכתי וחיכיתי. חיכיתי וחיכיתי ורחמתי על עצמי שתמיד הדברים האלה קוראים לי.. (ואני לא אומרת את זה סתם.) התחלתי להנות היתה לי כבר חצי שעה חופשית בערך. וכשעברו אנשים דיברתי איתם... היה לי נחמד מאוד בשמש...

כשעברו כבר שעה וחצי התחיל להימאס עליי העניין אבל עוד חיכיתי קצת... אח"כ התחילו להגיע אנשים שיקבלו ציוד למסע.

אחרי שכולם קיבלו את מה שהם היו צריכים הלכתי לסגן הרס"פ (שלא ידעתי שזה מה שהיא) ואמרתי לה שהמפקדת שלי שכחה אותי ואם היא יכולה לפתוח לי את המנעול.

חזרתי לאוהל שמתי את התיק וכשהגעתי לאיפה שהצוות שלי היה אמור להיות ראיתי שכבר כולם מחכים לצאת. ראיתי את המפקדת שאפילו לא אמרה לי כלום.

אז שאלתי אותה כשכבר הייתי מחוץ לשער אם אפשר לדבר איתה.

אז היא הסכימה ושאלתי אותה למה היא שכחה אותי ושהפסדתי בגללה ארוחת בוקר.

ופתאום נזכרתי שגם שכחתי את המעיל אז שאלתי אותה אם אני יכולה ללכת לקחת אותו.

אז היא אמרה לי רוצי בטיל אז התחלתי ללכת וכל הפלוגה מחכה  לי.

ואז היא קוראת לי ואמרה שזה באחריותה. בדרך. החברות שראו אותי בוכה והיו איתי בפלוגה התחילו לשאול אותי מה קרה ואפילו לא היה לי זמן להסביר להם....

בקיצור מאז הכל התחיל להשתפר ולא בכיתי יותר.

הבנים שלי בצוות היו מצחיקים עד לא שפויים היו כל כך הרבה דברים שהצחיקו אותי בעיקר ילדשרירים. היו לו כל מיני ביטויים כאלה מצחיקים. "וווווווויייייי" כל פעם שהוא היה רואה מישהו נראה כזה שמח כמו ילד אז הוא היה אומר: " הוא נראה כאילו וווייייייי" וגם "קנדילנדי" "הוא חושב הוא בקנדילנדי" וגם ילדקרוע היה מצחיק.. וילדנשמה.

התורניות הכי כיפיות שלי היו תורנות מטבח ותורנות שירותים. אפילו שהם היו הכי מסריחות ומגעילות!! במטבח שמו לנו מוזיקה של ערסים כזאת אבל היה מצחיק עם ילדבג'ג'ניה. :)

והיה נחמד לירות בנשק פגעתי כדור אחד בשחור (או שאולי השכנים שלי ירו....oO)

הצוות לא היה ממש טוב למפקדת אבל היו קטעים נחמדים ומצחיקים. בכלליות אפשר להגיד שנהנתי.... אפילו מאוד וגם לאוכל התרגלתי....

אני יודעת רק שאני לא אהיה מפקדת גדנ"ע כי זה חרא דבר.

אין לי כוח להמשיך לכתוב אז סליחה על המגילה ותודה על הסבלנות חזרתי עייפה אך מרוצה .

נראה עוד כמה זמן יקח לי לכתוב פוסט נוסף. זה תלוי בתגובות.. :]