רחוב הצדק המוחלט והשמש השוקעת
חרטתי פסיעות בך, כפי שחורטים
בידיד, באהוב, ברוח רפאים
וצליל ריצתי המהדהד
נחרט בפנסי הרחוב
ובצבע שבגדר
אני זוכר, זוכר,
צועד ברחוב כנידון למוות
הו, רחוב האהבה והבגידה והדבש המריר
כיצד זעקתי לאוזניך בשעותיי החשוכות
צועד בך אל האינסוף,
אל הבלתי נמנע
אל העבר והעתיד וכל מה שקיים מלבדי ומלבדך.
רחוב הלילות והימים, החלום וההזיה
שליטתך בי אינה אלא בדיה
שטווית בלילות הקיציים ההם
כדי שלבטח תדע שאקבר בך.
כך, אתקפל בבטון ואתכסה בו כאילו היה שמיכת
פוך
ביום חורפי
ביום גשום
בו אין לא שמש ולא צדק
ולא דבש.
רחוב הסחרחורת ואובדן החושים
אתה רואה כעת?
אתה עוד פוקח את עיניך העצובות,
מביט מעלה אל סוליות נעליי?
סביר שאתה כבר
אינך
ונותרתי רק אני
פוסע בין זכרונותיך שלך
ממתין לשחרור, חנינה, מחילה
רחוב התקומה והכמיהה והנקמה, הו
מחל
מחל
מחל
מחל לי
סלח לי.
שאצא בזרועות פתוחות לקראת הסוף של האין-
סוף
בינתיים
נותר רק לקוות שכשפסיעותיו של
בני
יעירו את הצבע הישן משנתו,
תזכור אותי
אותי בלבד
ותקבור אותו לצידי
בינך לביני.
כן, רחוב החול והאבק והקור החודר
בכל הלילות שעוד יבואו
שלושתנו נביט
בדממה
בעננים מתחלפים מעלינו
רק אני
בני
והרחוב שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: