בתקופה האחרונה המצב רוח שלי משתנה די בדרסטיות. אין לי מושג מאיפה להתחיל להסביר למה רע לי כל כך, אין לי מושג אפילו איך להעביר את זה לכתב, לבלוג. בינתיים המצב רוח לאט לאט משתפר, קם על הרגליים וממשיך בדרך שלך בתקווה שהיא תוביל אותך למה שאתה רוצה.
קרה לכם פעם שהייתם קרובים למישהי לאיזה שעה ולמרות שאתה יודע שאתם לא ממש קרובים, ואתה לא יודע עליה יותר מדי, אלא רק ידידים, הרגשת באותה שעה כל כך קרוב אליה, כאילו אתה מבין את הכאב שלה והיא מבינה את הכאב שלך, כאילו חולקים ביניכם את אותו הכאב. בלי יותר מדי מילים, רק המבטים האלה שבהם אתם מחייכים אחד אל השני את אותו החיוך שאומר "יאפ, אתה יודע, אלה הם החיים". מדי פעם אחד מכם זורק משפט משום שמפחד שהצד השני עלול להשתעמם. אותו משפט מסתכם בשיחה קצרה ולאחריו אותו המצב, שקט, אבל שקט טוב. וטוב לך באותו שקט, מדי פעם חוזרים לצחוקים של החברה כדי שהשקט לא יבלוט, מדי פעם נוצר מגע פיזי כמו איזה חיבוק. ושוב באותו חיבוק אתה מרגיש שאתם מבינים אחד השני כל כך טוב למרות שבעצם אתה לא מכיר אותה יותר מדי. השעה הזאת נגמרת וכך גם מה שהיה בה. אני לא מבקש יותר מדי, פשוט בא לי שאותה שעה תחזור על עצמה. אותו ערב היה די מעפן, אבל אותה שעה מפצה על כך ונותנת לי להרגיש שאותו ערב לא היה ביזבוז מוחלט. ובכללי זה הדבר שהכי עודד אותי בתקופה האחרונה, יותר מאיזה שני סטוצים מטומטמים וחסרי משמעות.
סתם כמה עידכונים כלליים:
הבגרות בספרות והבגרות בחיבור מאחורי. שני מקצועות שהמבחנים שלהם כל כך חופרים שבא לך לתקוע את העט באיזה מורה. חוץ מזה הסתפרתי ועשיתי הוריזנטל גבה שוב. הפעם מקווה שזה לא ידחה.
ודבר אחרון, שיפרנו את המייספייס של החולצות, כנסו ותראו. בימים אלה אנחנו עובדים על קולקציה חדשה לחולצות. בגלל זה הורדנו את המחיר של החולצות מהקולקציה הראשונה מ65 ל50, כדי להשיג מספיק כסף להדפסה של הקולקציה השניה. מה גם מי שיקנה את החולצות האחרונות שנשארו ב50 ש"ח יקבל הנחות לקולקציה השניה של החולצות.
לסיום תמונה של התספורת:
במציאות זה לא באמת נראה ככה כי אני לא מצליח לסדר את זה כמו שזה הסתדר ביום שהסתפרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
