מוזר לי פתאום שאנחנו לא מדברים, מרגיש כאילו אסור לי לדבר איתך. כן אני יודע שאני גרמתי לזה, ואני מקווה שתסלחי לי. זאת הייתה תקופה מעפנה ודיכאונית, והוצאתי פשוט מה שהיה לי באותו רגע, בלי לחשוב יותר מדי. כמו שמקללים לפעמים את ההורים כשרבים איתם ואחרי זה מבקשים סליחה. מוזר לי להיות במסיבה, להגיד שלום לכולם, להסתכל עליך כשאת לא רואה, ולהרגיש שאסור לי להגיד לך שלום בגלל מה שכתבתי בבלוג, לשחק אותה כאילו לא אכפת לי שאת שם. זה דפוק, ושוב פעם - אני יודע שאני גרמתי לזה.
ושוב פעם עידכונים כלליים:
בימים האחרונים הייתי די חולה, בקושי יכלתי לזוז. זה התחיל ביום שישי בהופעה של קיובן בי ודה סקארז. ואז הייתי צריך לבוא לצילומים לסרט עם 39 מעלות חום. למה סרט?! אקיצור חלום חיי מתגשם! (כמעט). מגמת קולנוע ברבין יש להם סרט גמר שהם צריכים לעשות אז אני משחק שם רוסי. עוד לא בטוח מה בדיוק יקרה עם הסרט הזה, אבל לפי מה שהבנתי בינתיים ישדרו את זה בסינמה סיטי, וזה ישתתף באיזה תחרות. חוץ מזה פיטרו אותי מהמאפיה, ואני בנאדם חופשי לפחות עד שאני אצטרך עוד פעם כסף.
סיכום קצר על העבודות שעבדתי בהן מאז שאני זוכר את עצמי:
- מדריך בקייטנה.
- מנקה + מסדר סחורה בסופר.
- קצב.
- עובד במחלקת גבינות.
- עובד במחלקת דגים.
- עובד בקופות במקדונלס.
- עובד ביצור במפעל מתכות.
- עובד במאפייה.
- עוזר נהג משאית.
- שוטף כלים ומפנה זבל משולחנות בארומה.
הממ.. אין לי כח להקטין תמונות אחרות אז תמונה שלי דוחף מלקחיים למכנסיים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
