קרה משהו כל כך טוב אתמול, חלום שמתגשם, או יותר נכון עוד חלום שמתגשם בדרך להגשמת החלום האמיתי והגדול. הבעיה שזה הוסיף לי כל כך הרבה לחץ עכשיו, כל כך הרבה בעיות שמרק לחשוב על איך פותרים אותן נהיה לי כאב ראש. אבל אני לא מתאייש, אני אנסה הכל. רק כשאני אדע בוודאות שנתתי את המקסימום שלי, רק אז אולי אבל ממש אולי אני אפרוש. וגם זאת לא פרישה מהמלחמה על החלום, אלא פרישה ממערכה. המלחמה על החלום לא תפסק עד שאגשים אותו. מבחנתי לפרוש מהמלחמה, זאת התאבדות. אני לא יכול לחיות בלי לשאוף להגיע לאיזה מטרה, הישג כלשהו. יש אנשים שמקבלים סיפוק ממשחקי מחשב, יש אנשים שמקבלים סיפוק מללכת לעשות קניות, אני מקבל סיפוק מלהציב לעצמי מטרות ולנסות להגיע אליהן. כמובן יש עוד דברים שמקנים לי סיפוק אבל זה הדבר שמקנה לי הכי הרבה סיפוק.
ואיך אפשר בלי כמה עידכונים כלליים על מצבי. ובכן, הזנחתי את הלימודים בצורה מטורפת, והיום יש קבלת הורים בבית ספר. הזהרתי כבר את אבא שלי שמצבי לא כל כך טוב וגם די רמזתי לו שעל הזין שלי מה שיש לו להגיד על זה. אני מקווה להשתפר, מקסימום נשלים איזה 1-2 בגרויות בזמן הצבא.
בנוסף לזה התקבלתי לעבודה חדשה. אני עובד עכשיו בצומת רעננה בבניינים של amdocs. הייתי מת להגיד שאני מתכנת שם אבל לא! אני יותר בקטע של הunderground שם. יענו אחרי שכל העובדים נוסעים הביתה לנוח עם המשפחות שלהם, אני מגיע למשרדים עם עוד קבוצה ענקית של רוסים ופשוט מנקים את הבניינים. אני בעיקרון אחראי על פינוי האשפה. כן זה מסריח, כן זה מגעיל, אבל מתרגלים. מה גם שזה אחלה כסף, שעות יחסית נוחות בשבילי ואין בוס מפגר שעומד לך מעל הראש וגורם לך לא לרצות לקום בבוקר.
חשבתי אני אעלה תמונות או משהו אבל צריך כבר לזוז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
