ושוב הרבה זמן לא הגיע עידכון, נכון הייתי עסוק כמו תמיד, אבל מודה, לא היה לי כל כך כוח לשבת ולעדכן פה.
אז... אין פוסט כמו פוסט של מה הולך איתי בתקופה האחרונה.
דבר ראשון, החולצות של דלוז'ן כרגע נמכרות בלונדון. העסקה בעיקרון מתבצעת כבר למעלה מחודש וחצי, אבל לא רציתי לכתוב על זה עד שזה יהיה בטוח במאה אחוז. והינה עכשיו זה כבר בטוח וזה נמכר כמו לחמניות אחרי הגשם (אף פעם לא הבנתי את הקשר ביניהם). לפחות אלה הם הדיווחים שאנחנו מקבלים משם.
בעיקרון אין הרבה חדש חוץ מזה. כמו תמיד עובד ומבלה כמו שיותר, או לפחות מנסה לדבוק בשניהם.
נשאר רק נושא אחד שרציתי לכתוב עליו, שיושב לי על הלב בשבוע האחרון. נכון שבחודשים האחרונים הרגשתי מצוין ולא רציתי משהו שהוא יותר מסטוצים, אבל בשבוע האחרון הבדידות תוקפת אותי שוב. ואני יודע שזה לא ישתנה גם בשבועות הקרובים. זה תוקף בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, כשאני יוצא לסיגריה והכל חשוך, או שאני מול המחשב ובבית כולם ישנים. אני רוצה מישהי טובה, בנאדם טוב, בלי פירסינג על הפנים ולא יותר מדי פירסינג בכללי, אולי איזה קעקוע נשי ולא גדול, שתדע להתפרע כמו שצריך ולא תהיה מקובעת, שתהיה ספונטנית, ובלי מצבי רוח משתנים, שתדע להיות סקסית כשצריך ושתהיה נשית, לא מפונקת יותר מדי אבל גם לא ההפך הקיצוני. שתדע להעריך רומנטיקה, ולתת ספייס כשצריך. שתדע להרגיע אותי כשאני עצבני ולחוץ. עד היום לא מצאתי מישהי שתואמת לזה. ולא אני לא מחפש את ה"אחת", אני פשוט רוצה מישהי שיהיה לי כיף איתה, כי עד היום הקשרים שלי התבססו על רגע אחד הכל מצוין ורגע שני היא מטריפה לי ת'שכל. ויש להטריף את השכל לכמה רגעים, ואז נרגעים לאט לאט והכל טוב ויפה ויש להטריף את השכל שבא לי להרוג אותה, שזה לא מה שאני רוצה בקשר.
אחלה חפירה דפקתי פה. כמו תמיד אחרי פוסטים כאלה אני מרגיש סבבה ועוברת לי ההרגשה שתיארתי בו. אפשר להגיד שזה היה לחינם אבל אני יותר רואה בבלוג כסדנה לטיפול בעצבים ובאסות. זאת כנראה הסיבה שאני כותב בו עד היום.
קיצור לרווחת הקוראים המסכנים פה שאני בטוח רובם מדלגים על הטקסט, קבלו טעימה מהתמונות מהכנרת (ההמשך יעלה מתישהו בעוד 20 שנה פלוס מינוס):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
