As Cruel As School Children

כבר חשבתי שלא נחזור לדבר, אבל הפתעת אותי. ב-7 למרץ התלבטתי אם להתקשר אליך או אפילו לשלוח אסמס עם מזל טוב. להראות שלא שכחתי אותך. אבל עד שהחלטתי כבר היה ה-8 למרץ והתירוץ החדש שמצאתי לעצמי היה שלא כדאי להתקשר יום אחרי היומולדת כדי להגיד מזל טוב. לעומת זאת את כן התקשרת יום אחרי היומולדת שלי, ואמרת לי מזל טוב. ועכשיו אנחנו שוב פעם מדברים בטלפון, מתעדכנים במה חדש אצל כל אחד. אני אומר לך כמה שהתגעגעתי לשמוע את הצחוק שלך וכמה שאני אוהב אותו ואת כמו בכל פעם אומרת "לא, הוא נשמע מפגר".

עברתי היום על התמונות מאותה תקופה ונזכרתי כמה טוב היה לי אז. בלי יותר מדי דאגות לגבי העתיד, בלי להשקיע יותר מדי בלימודים, פשוט לחיות את אותו הרגע. לצאת הרבה פעמים בשבוע, להשתכר פעמיים/שלוש בשבוע, לראות אותך הרבה, להיות איתך הרבה.

הייתי שם פה תמונה שלנו ביחד אבל אני יודע שאת לא אוהבת איך שאת יוצאת בתמונות אז אני לא שם.

התכוונתי דווקא לעשות פוסט על פורים עם תמונות והכל אבל איכשהו התחלתי לכתוב את הפוסט הזה וזה זרם לי, אז פורים יהיה בפוסט הבא.

חוץ מזה, יעל סיפרה אותי קצר קצר. לא היה לי שיער כל כך קצר כבר כמה שנים טובות.

בנוסף הוצאנו דוגמאות של החולצות החדשות של דלוז'ן שיופיעו בטי מארקט, המצב שלי בלימודים כרגע על הפנים והסוף לעומס שיש עלי לא נראה באופק. אז נתראה בפוסט הבא.

אני מרושש מכסף ואין לי זמן לכלום, וככה זה יהיה לפחות עוד חודש וחצי.

יום שבת יש לי יומולדת. ת'אמת לא ממש מרגיש כמו יומולדת. אני גם לא ממש הולך לחגוג את זה. יבואו שתי הסבתות ואחד הסבאים, נעשה איזה ארוחה משפחתית מיוחדת וזהו. לא יותר מדי. חשבתי אולי לעשות בערב שישי איזה "על האש" קטן עם בירות ומוסיקה, נראה אם יהיה לי כח/כסף לזה.

תכננתי לעשות קעקוע - אין לי כסף לזה, אני מרושש.

תכננתי לעשות ביטוח למכונית החודש - אין לי כסף לזה, אני מרושש.

אהה.. וכן צריך להסתפר כשיהיה כסף, למה הליפה גודלת מהר מדי.

14.3 00:37 עריכה:

יאללה עוד עידכון. לא רוצה לפתוח פוסט חדש כי אני רוצה עוד להגיב לתגובות בפוסט הזה ובקודם.

אקיצור סתם מוזר לי, לחוץ בזמן מכל מני דברים. עייף מהעבודה, והלימודים ועוד עשרים אלף דברים אחרים. וכמו תמיד רוצה איזה מישהי שתהיה איתי. אני מניח שיהיה ככה יותר קל לעבור את התקופה הזאת. הקטע שהפעם לעומת פעמים קודמות אין שום מטרה, אין שום קראש, פשוט אין אף אחת בסביבה שאני יכול להגיד עליה "וואלה, בא לי עליה". טוב, נראה לי שזהו, אין יותר מה לכתוב. לילה טוב אנשים.

קרה משהו כל כך טוב אתמול, חלום שמתגשם, או יותר נכון עוד חלום שמתגשם בדרך להגשמת החלום האמיתי והגדול. הבעיה שזה הוסיף לי כל כך הרבה לחץ עכשיו, כל כך הרבה בעיות שמרק לחשוב על איך פותרים אותן נהיה לי כאב ראש. אבל אני לא מתאייש, אני אנסה הכל. רק כשאני אדע בוודאות שנתתי את המקסימום שלי, רק אז אולי אבל ממש אולי אני אפרוש. וגם זאת לא פרישה מהמלחמה על החלום, אלא פרישה ממערכה. המלחמה על החלום לא תפסק עד שאגשים אותו. מבחנתי לפרוש מהמלחמה, זאת התאבדות. אני לא יכול לחיות בלי לשאוף להגיע לאיזה מטרה, הישג כלשהו. יש אנשים שמקבלים סיפוק ממשחקי מחשב, יש אנשים שמקבלים סיפוק מללכת לעשות קניות, אני מקבל סיפוק מלהציב לעצמי מטרות ולנסות להגיע אליהן. כמובן יש עוד דברים שמקנים לי סיפוק אבל זה הדבר שמקנה לי הכי הרבה סיפוק.

ואיך אפשר בלי כמה עידכונים כלליים על מצבי. ובכן, הזנחתי את הלימודים בצורה מטורפת, והיום יש קבלת הורים בבית ספר. הזהרתי כבר את אבא שלי שמצבי לא כל כך טוב וגם די רמזתי לו שעל הזין שלי מה שיש לו להגיד על זה. אני מקווה להשתפר, מקסימום נשלים איזה 1-2 בגרויות בזמן הצבא.

בנוסף לזה התקבלתי לעבודה חדשה. אני עובד עכשיו בצומת רעננה בבניינים של amdocs. הייתי מת להגיד שאני מתכנת שם אבל לא! אני יותר בקטע של הunderground שם. יענו אחרי שכל העובדים נוסעים הביתה לנוח עם המשפחות שלהם, אני מגיע למשרדים עם עוד קבוצה ענקית של רוסים ופשוט מנקים את הבניינים. אני בעיקרון אחראי על פינוי האשפה. כן זה מסריח, כן זה מגעיל, אבל מתרגלים. מה גם שזה אחלה כסף, שעות יחסית נוחות בשבילי ואין בוס מפגר שעומד לך מעל הראש וגורם לך לא לרצות לקום בבוקר.

חשבתי אני אעלה תמונות או משהו אבל צריך כבר לזוז