As Cruel As School Children

את לא תמימה, את טיפשה! טיפשה אם את חושבת שלא באמת אהבתי אותך. כשרק התחיל הקשר, וכשחזרת עוד פעם לחיים שלי אחרי הכמה חודשים שלא דיברנו, כל החברים שלי שידעו את הסיפור, ידעו פחות או יותר את הדברים אמרו לי "רד מזה, עזוב, אתה בסוף תיפגע ממנה כמו בפעמים הקודמות". אבל לא הקשבתי להם והינה נפגעתי עוד פעם.

באותו הערב של המסיבה, שאמרתי לך שאני הולך להביא את שבירו ובסוף לא חזרתי איתו. אז ישבנו במכונית איזה שעה ופשוט דיברתי איתו על כמה שאני אוהב אותך, וכמה שנראה לי שהפעם הקשר שלנו יהיה אמיתי יותר ולא יגמר מהר כמו בפעמים הקודמות. וגם עם יוטב דיברתי עליך כל הזמן, ותשאלי אפילו את עינב, נו החברה של ליעם כשהיינו בבית הריק שלו בפסח. שאמרתי לה "זוכרת שסיפרתי לך על המלאך שהופיע בחיים שלי? אז זאת היא" ואז הצבעתי עליך. והיא הייתה כל כך שמחה בשבילי.  וכל החברים שבהתחלה אמרו לי רד מהרעיון, לאט לאט התחילו לאהוב אותך, וראו שאת עושה אותי מאושר אז הם שמחו בשבילי.

אני בנאדם עצבני, ולחוץ, ויש לי מלא דברים על הראש, אבל כשאני איתך זה כאילו הכל נעצר, אני פתאום הבנאדם הכי רגוע שיש. וזה שכתבתי בפוסט הקודם "אם זה מה שקרה אז כנראה כהקשר הזה לא נועד להתקיים" זה פאקינג שכנוע עצמי, כי בתוכי, במחשבות שלי ביום יום, אני מת לחזור אליך, ואני חושב על זה כל דקה פנויה שהראש שלי לא עסוק בדברים. ויוטב שנמצא איתי כמעט כל הזמן כבר רוצה לדפוק לי מכות מרב שאני חופר עליך וכמה שאני מתגעגע. והיחס המשפיל שקיבלת ממני כשסיפרו לי את מה שסיפרו, אז אני מצטער שהיית צריכה לסבול את זה, אבל מצד שני, תביני את המצב שהייתי בו. וזה לא שאחרי זה לא רציתי להקשיב לך, אחרי שצילצלת אלי כמה פעמים כן עניתי, ודיברת איתי עוד בערב של אותו יום אמרתי לך "תקשיבי אין לי מושג מה לחשוב, אני מבולבל, אני צריך לחשוב, נדבר מאוחר יותר או מחר". והרגשתי חנק מטורף בגרון. ישבתי בחדר של יוטב ולא ידעתי מה לעשות. הייתי במצב הכי מוזר בחיים שלי. היבטתי על התקרה ובפעם הראשנה בחיים שלי לא עברה לי אף מחשבה בראש במשך 10 דקות, כאילו הייתי במצב של שוק, ורק את החנק בגרון הרגשתי. מצד אחד בנאדם שהוא כמו אח בשבילי, שאנחנו חיים אחד בחיים של השני, מספר לי סיפור שנשמע כל כך אמין, ואין לו שום סיבה בעולם לשקר לי, ואז אני חושב "אני כל כך אוהב אותה, וכמה שאני אומר לה את זה, וכל החודש המדהים הזה שבילינו ביחד, פתאום היא הולכת ועושה את זה בפאקינג מסיבה כשאני בחוץ וכל שניה אני יכול להכנס, ועוד במסיבה שנמצאים שם מלא אנשים שמכירים אותך ומכירים אותי, ויודעים מה פשר היחסים שלנו" וכן קיבלתי את הקריזה של החיים, הרגשתי שהמלאך שלי דפק לי דקירה בגב, שהוא שיחק בי כמו בפעמים הקודמות עם ירון ועם עידו. אבל אז את מתקשרת ואני שומע את הקול העצוב שלך, אומר לי שזה לא נכון, שהגירסא שלך נכונה, ושאת אוהבת אותי ואני חשוב לך, ומזכירה את זה שרק אתמול אמרתי לך כמה שאני אוהב אותך. אז באמת שבאותו הרגע לא ידעתי מה לחשוב, נקרעתי, בחיים שלי לא הייתי במצב כל כך מבולבל, וזה למה אמרתי לך "אני צריך לחשוב, אני מבולבל, נדבר יותר מאוחר או מחר". והימים האלה של המחשבות היו כל כך קשים, לא הפסקתי לחשוב על זה. ואת עכשיו מקשרת ואומרת לי שהיית תמימה, כי האמנת לזה שאמרתי לך שאני אוהב אותך וכל המילים היפות. אז מצטער להגיד לך, את לא תמימה! את טיפשה, טיפשה כי אף אחד בחיים שלך לא יגיד לך דברים יותר אמיתיים ממה שאני אמרתי לך. את רק תמשיכי לחיות בסטוצים שלך ובחיים שלך לא תמצאי מישהי שיאהב אותך כמו שאני אהבתי אותך.

ואם עד עכשיו הייתה לי תקווה שעוד נחזור, אז אחרי השיחה הזאת אני כבר בטוח שזה לא יקרה, חבל לי להתאמץ בשביל משהי כפוית טובה כמוך שרק משחקת בי כל הזמן. גם השיחה הזאת שהבאת כרגע הייתה חלק מהמשחק שלך, נסיון להוציא את עצמך צודקת מכל העניין. הפעם הקשר הזה באמת יגמר, אני ממשיך הלאה. אני רק רוצה להודות לך על השנה המדהימה של ההכרות שלנו, ועל החודש האחרון שהיה לנו שגם היה מדהים (ואני לא ציני פה). וכשהכרתי אותך עברתי את השינוי של החיים שלי. חלק ממה שאני היום זה בזכותך (ושוב פעם אני לא ציני). ועכשיו עם הפרידה הזאת הבאת עלי עוד שינוי, אני מפסיק להאמין באהבה, בנות לא יודעות מזה! הן אומנם מציירות לבבות והכל אצלהן ורוד אבל בדוגרי אין להן מושג מה זה אהבה.

ואגב עוד משהו בלי קשר, כל הבנות המטומטמות האלה שגאות בזה שהן שונאות רומנטיקה ובנים רומנטיים אז אתן לא שוות שישתינו לכיוון שלכן אפילו, והעתיד שצפוי לכן זה להיות בקשר עם מישהו שיזיין את כל העולם ואישתו מאחורי הגב שלכן ויתנהג אליכן כמו זבל!

פוסט פריקה של החיים ובאמת שכבר על הזין שלי שמלא אנשים שמכירים אותי קוראים פה למרות שהם בכלל לא אמורים לדעת על הקיום של הבלוג הזה!

עריכה:

הפוסט הזה ת'אמת לא עזר לי לפרוק העצבים, הוא רק הלהיט אותי עוד יותר,אז מי מצטרף אלי היום בערב לפרוק עצבים על איזה פאב או בר להוריד כמה בירות וסיגריות?

אם רק המחשב יכל לקרוא את המחשבות שלי ולהעביר אותן לבלוג, זה היה נפלא.

חשבתי לקחת איזה רשמקול ולהקליט אותי מדבר על מה שאני חושב אבל זה טיפה בעייתי כשההברקות שלי, כשהמשפטים הכי איכותיים וחכמים שלי יוצאים כשאני מחרבן או מתקלח. ולצערי זה לא נסיון עלוב לאיזה פאנצ'.

כן, אז יש הרבה דברים לספר שכנראה חצי מהם אני אשכח כשאתכוון לכתוב את הפוסט הבא. בינתיים אפרט בקטנה: ל"ג בעומר היה בן של זונה. למרות שהראשים של הנרגילות לא יצאו כמו ברגיל, למרות שהיה מלא אלכוהול וכמעט ולא שתיתי, למרות שלא היו הרבה אנשים כמו שחשבתי שיהיו. אבל היו צחוקים, היו חברה, והעיקר היה שמח ובניו. (ואני לא מושפע מארץ נהדרת כי אני בקושי רואה טלויזיה, פשוט במקרה יצא לי לראות איזה מערכון ונדלתי עליו).

חוץ מזה ישר אחרי זה נסעתי לטימארקט בחיפה ורק עכשיו חזרתי הביתה, עייף מסריח וסקסי מתמיד.

נ.ב. איימי ויינהאוס מלכה, חורש על השירים שלה בזמן האחרון ומי שלא מסכים איתי יכול למצוץ לי.

תמונה שלנו פחות או יותר מהטי מארקט בת"א. לא יודע למה אבל אני כל כך אוהב את התמונה הזאת, וגם כל כך כואב לי לראות אותה, אבל בסדר, לאט לאט מתגבר על החסרון בצחוק המתוק שלך, החסרון בנסיעות הארוכות בלילה כשאת איתי במכונית והאור של המנורות והבתים בחוץ מאיר מרחוק, החסרון בנשיקות הארוכות כשיש אדום ברמזור, החסרון בלראות אותך נהנת כשאני עושה לך נעים במאחורה של הראש, החסרון בפולניות שבך שדואגת שאני לא עייף מכדי לנהוג, החסרון בלשחות איתך בים רק אני ואת, החסרון בלעמוד איתך בחניה של טיב טעם והלחליף בגדים תוך כדי שאנשים עוברים ומסתכלים עלינו מוזר, החסרון של להתעורר בבוקר ולראות את הבנאדם שאני הכי אוהב ישן איתי, החסרון של לראות אותך מסטולה משינה בכל בוקר, החסרון בעור המטריף שאני כל כך אוהב אצלך, והשפתיים, והבטן והציצי, והחסרון באידיאליסטיות שאת מנסה להפגין, והחסרון בקטעים שאנחנו שוכבים במיטה ושומעים את "המוסיקה האלוהית" שלי, החסרון בלעשות פרצופים מפגרים אחד לשני במראה, החסרון בלשאול אותך שאלות כשאת ישנה ואת עונה לי תשובות מפגרות ולא הגיוניות, החסרון בלחבק אותך, להריח את השיער, לנשק בצוואר, והדבר שהכי יחסר לי זה העיניים הכל כך עצובות שלך שמסתכלות עלי במבט שגורם ללב שלי להחסיר פעימה.

דווקא כשחשבתי שהפעם הקשר הזה אמיתי, דווקא כשהרגשתי כל כך טוב עם זה, דווקא אז המזל הרע החליט לבקר אותי. יש שלוש נשים בחיים שלי שאמרתי להן בפנים שאני אוהב אותן. אחת מהן זאת את והשניה אמא שלי (שתביני את רמת החשיבות). וכשאני אומר את זה למישהי אני מתכוון לזה במאה אחוז, וכמו שכבר אמרתי לך - בחיים שלי לא אהבתי מישהי כמו שאהבתי אותך.

מצד אחד חבל לי שזה נהרס, ואני כל כך מתגעגע, ויוצא לי הרבה פעמים לחשוב איפה היינו עכשיו ומה היה קורה אם הקשר הזה לא היה נהרס, אבל מצד שני אני אומר לעצמי "אם זה מה שקרה, אז כנראה שהקשר הזה לא ממש נועד להתקיים". וזאת פחות או יותר הסיבה שלא ממש דיברתי איתך, כי כל השבוע הייתי במחשבות על שני הצדדים האלה. ד"א אני לא מבקש שתשכחי את מה שקרה, ואני גם לא מבקש לחזור, אני רק מבקש שתסלחי לי על מה שעשיתי, ובאמת אני מצטער שהיית צריכה לסבול את הצד הפחות נעים שלי.

בסוף יצא שדווקא כן חפרתי בפוסט הזה. פשוט.. התמונה הזאת עשתה לי פלאשבאק להרבה זכרונות מהקשר הזה. אה וד"א אם כבר החלטתי לחפור אז אציין שישר אחרי הפרידה המזל הרע לא ממש עזב. רבתי ריב גדול עם אבא שלי רק שהפעם כמעט התחלנו ללכת מכות, הכפילו לנו את המחיר של ההדפסה של החולצות בכמעט פי 2 מהמחיר הרגיל, קיבלתי דו"ח חנייה של 250 שקל על חנייה שאף פעם לא מקבלים בה דוחות, והמכונית התקלקלה ככה שהרבה סידורים ממש חשובים די נדפקו לי. וכל זה קרה אחד אחרי השני, אז כן באסה. אבל לפחות עכשיו אני הרבה יותר שמח ואופטימי.

טוב אז אם זה כבר עידכון כזה אז בוא נוציא את הכל - אם תלחצו על הקישור הזה תפתח בפיניכם המלצה שכתבו עלינו בגליון יום העצמאות של רייטינג.

טוב יאללה לילה טוב אנשים, זזתי לראות אם יש איזה סרט מעניין בטלויזיה.

עצוב לי, מוזר לי, מרגיש לא מסופק. לא מספוק בתחום אחד בחיים שלי, לא מסופק ממנו כבר הרבה מאוד זמן, יותר מדי זמן. והכאב רק גדל כל פעם.

שונא לעשות ויתורים, במיוחד כאלה.

הפוסט יותר בשביל עצמי, לא חייבים להבין. ותמונה שלא יהיה יותר מדי ריק:

אני ויוטב בטימארקט. שלושה ימים כל כך טובים.

לילה טוב ונתראה בבאסה הבאה שלי או כשיהיה לי כח להעלות תמונות מטימארקט