נמאס להיכנס כל פעם לבלוג ולראות את אותו פוסט מעפן, כבר לא כזה רלוונטי. נהייתי בנאדם אדיש, לא אכפת לי כבר מהרבה דברים. הגעתי למצב שאפילו יש שמועות עלי בין אנשים שבקושי מכירים אותי, שנהייתי כזה כי אני מעשן סמים XD
קיצור אני מרגיש מעפן טילים, אין לי עבודה בינתיים והכסף בחשבון מתחיל להיגמר. שוב פעם אין לי אוטו ואין לי מושג מתי הוא יחזור, אבא שלי מתנהג אלי כמו חרא והפעם חזק מתמיד.
שתבינו שלפני חודש היו לי את שני הדברים שבנאדם צריך כדי להיות מאושר - הגשמה עצמית, ואהבה. החלום שלי עם ד'לוזן התחיל לאט לאט להיבנות וזאת הייתה תקופה של התלהבות מזה וכולם התלהבו והיה הרבה רעש סביב זה, והייתה לי אהבה. ועכשיו כבר יש פחות רעש וחוזרים לעבודה הקשה כמו מקודם וגם עכשיו אין אהבה. ואפילו אין אף אחת שתפסה לי את העין, שבא לי להכיר, אני מוצא מהר מדי פאקים בבנות ואז אומר לעצמי "להה היא גם ככה מעפנה אין לי כח להתאמץ להכיר אותה".
מה גם שאני מסתובב כל הזמן עם אותם אנשים אז אין ממש בנות להכיר.
ד"א נמאס לי כבר להיות בבית הזה, אני מרגיש כל הזמן חרא שאני בבית. אתמול בלילה היה לי כל כך משעמם וחרא שיצאתי החוצה לקנות סיגריות בקיוסק היחידי בשכונה שאשכרה פתוח 24 שעות ביממה . ישבתי בפאקינג 4 בבוקר באיזה ספסל מסכן ועישנתי סיגריות כמו איזה הומלס, וכל סיגרה שסיימתי התפללתי שתישאר עוד קצת כי אני לא רוצה לחזור הביתה.
לגבי הפוסט הקודם אז כמה דברים:
1. לא צריך תגובות נחמה כי עברתי כבר הרבה לפני הפוסט הזה וזה שלפניו את הקטע של הבאסה.
2. כן, אני יודע שהייתי דמרטי והכל, סתם הייתי בעצבים, כתבתי את זה בעצבים ישר אחרי השיחה איתה.
3. אני אגיב מחר לשאר התגובות.
בינתיים תמונות:
כשהלכנו להדפיס את החולצות. אל תשאלו!
יש לי נטייה לזיין דברים. הפסיכולוגית אומרת שזה כי לא הניקו אותי מספיק כשהייתי קטן.
סתם נראה לכם, לרוסים אין כסף לפסיכולוג
פישקי
אני ופיש
פיש באחד הרגעים המאושרים בחייו
אחוות אחים
יוטב בטי מארקט חיפה
יעל בטי מארקט חיפה
יוטב, יעל ואני
KGB rulz
לילה טוב הומיז