אמממ...אז מה חדש...אין כל כך...עשיתי מתכונת בהיסטוריה...יום שני יש בלשון ואז יום חמישי בגרות בהיסטוריה...עדיין אין עבודה לחופש...וזה מעיק לי!!! וווו אמממממ אתמול היה לי יום תאטרון שבו נסענו לשתי הצגות אחת בעכו ואחת בשלומי...שתיהן מדהימות ...שתיהן תאטרון אלטרנטיבי...ואאמממ אבל השניה היתה יותר ריגשית כלפי הרגשתי בה משו הרבה יותר חזק....
לפני ההצגה בשלומי הלכנו למיסעדה/לא כל כך מסעדה כדי לאכול [[היה שבע בערב כבר]] ואז פגשתי שם כמה אנשים מאגליה[לונדון ליתר דיוק] והם היו נחמדים הם חשבו שאני לא מהארץ...מארה"ב אולי..איזה כייף...[[אבל זה רק ככה כשאני בטוחה בעצמי כשאני לא המבטא שלי הולך כפות P:]] ואז הייתה ההצגה ואז חזרנו הביתה...
היום היה לא משו...הפעולה הלכה חרא...התעצבנתי מאד...ולא היה לי על מי להוציא את זה אז זה עוד בפנים...ובכלל נראה לי שהתעצבנתי כי למעשה אני מרגישה כאילו אני עוד שניה מתמוטטת...לא יודעת למה אני מרגישה מותשת...אני באמת שמנסה לא להיות מלודרמטית[מגזימנית] עכשיו אבל סתאם אני עיפה ומתוסכלת...חסר לי דברים מסוימים...אנשים מסוימים...ויש לי חוסר השרעה טוטאלי...אני לא כותבת...וכבר כמה זמן שלא בכיתי ואני ממש צריכה את זה אבל אין לי על מה לבכות...יש שיר שכתבתי שדי מתאר את מה שאני מרגישה
הירח שלי/מלודיה
ועכשיו כשהירח לא יכול לחייך אלי יותר
עכשיו הכול נראה כל כך אחר
מעכשיו עד לעולם הכול יהיה שונה
מעכשיו עד לעולם לא יהיה לי עוד חבר כזה
לא יהיה דומה למה שהיה
כי הירח שלי גם הוא השתנה
הירח שלי כבר אלי לא מחייך
הירח שלי כבר טיפה עייף
במקומו באה אחת אחרת,הלבנה
שהיא נראת דומה אבל למעשה כל כך שונה
היא אינה הירח איתו גדלתי
היא לא קרובה לכל דבר שאני הכרתי
נגמרה התקופה
עכשיו מתחיל עידן אחר
והכי חשוב
זה לא לוותר
וזהו...סורי על החפירה...
נ.ב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
