After the rain goes there are rainbows. i'll find my rianbow soon

עכשיו הכול מרגיש לי כל כך מיותר כל כך מטומטם אני לא מבינה איך יכולתי להיות כזאת טיפשה ולהתרכז רק בתפל הכול נראה  כל כך חסר חשיבות ליד הרגש הזה...האובדן...ההזדהות...כל כך בכיתי היום...אני לא יודעת איך אוכל להתמודד אם מוות [[טפו טפו טפו חמסה חמסה שלא נדע מצרות בלי לפתוח פה לשטן]] הייתה שם אחת שסיפרה על אחיה וכל כך רציתי לחבק אותה...שתרגיש יותר טוב...

ולסיום...הלחישה היא הצעקה הכי חזקה וכואב.

שלכם מלודיה

יוווא נמאס לי למה אף פעם לא הולך לי?!?!?!

אחרי שבוע שאני יושבת וקורעת את התחת בתרגילים ועושה את כל התרגילים שהמורה אמרה ועוד מצליחה ב28 מתוך 30 שהיא נתנה ואני מגיעה למבחן ועדיין לא יודעת כלום

הולכים להעיף אותי מ5 יחידות אם אני לא אקבל מעל 65 בתעודה

מה שאני לא מבינה זה למה אם אני מצליחה ברוב התרגילים שהיא נתנה בנושא אני לא מצליחה במבחן!!!

זה פשוט לא פייר

נמאס לי מלהיות כזאת מטומטמת למה אני כזאת?!?!

מקווה שלכם היה יום טוב יותר

שלכם מלודיה

ישבתי וראיתי סרט לא שמתילב באיזה ערוץ...והוא עורר בי כל כך הרבה רגשות שפשוט הייתי חייבת לכתוב...וזה מה שיצא:

מנגינת פסנתר/מלודיה

מנגינת פסנתר איטית

מתנגנת ברקע זיכרונותיי

אני בנעלי בלט

מפזזת בחדר רחב

אימא שמחה

אבא צוחק

אני מאושרת

דיי !לא יכולה להתאפק

מסתובבת מסתובבת

מסתובבת בלי עצור

רוצה להשאיר את הזכרונות מאחור

אבל זה לא מצליח

אף לא לכמה שניות

על הרצפה אני נופלת

ונוזלות לי דמעות

איך אפשר לשכוח

דברים כאלה נוראים

אבל צריכה להמשיך

לימים יותר טובים

בבקשה תגיבו!