השבוע הזה היה לחוץ שחבל על הזמן, אתמול היה היום צופה של השבט שלבדו היה דיי טוב אבל בגלל קבוצה גדולה מאד של הרבה אנשים שהבריזו נדפקו פול ילדים כי "הם היו צריכים ללכת"ולא באמת הייתה להם סיבה סתאם מחרטטים[חלק היו באמת צריכים ללכת אבל הרוב הלכו סתאם] חראות !!! שילכו להיזדיין בגללם נתקעתי שם עד הלילה. טוב חוץך מזה מחר יש לי בגרות באנגלית אז בהצלחה לי
והנה שני "שירים"[הם לא כל כך שירים] חדשים:
לקוות לטוב/מלודיה
כשהיא צוחקת זה אמור להיות טוב
אבל זה אפילו לא קרוב
כשהיא צוחקת
אני יודעת שתוך שניות משהו פה ישתנה
ולא לכיוון הטוב
תוך שניות היא מתמוטטת
כבר שוכבת חסרת אונים על הרצפה
ואני
אני לא יכולה לעשות כלום
רק להחזיק את ידה
ולקוות שהפעם זה יגמר טוב
היא מתפתלת
קשה לה לנשום
לוחצת את ידי בחוזקה
דמעה יחידה זולגת
ואני
אני רק מקווה שלא פתאום
תפסיק לנשום
אני רק יכולה להחזיק את ידה
ולקוות שהפעם זה יגמר טוב
שוב לחיצות
התפתלויות
אנקות שקטות
אבל אין עוד דמעות
היא רועדת
לא מפסיקה לזוז
ואני לא יכולה לעשות כלום
רק להחזיק את ידה
ולקוות שהפעם זה יגמר טוב
לפתע
כלום
לא זזה לא נושמת לא כלום
אני פוחדת מהנורא מכל
מה אם
מה אם הפעם הייתה הפעם האחרונה
הפעם האחרונה שהיא תצטרך לסבול ככה
ואז
הקלה
אני רואה את הבטן שלה עולה ויורדת
ושוב
ושוב
זה בסדר
הפעם זאת לא הפעם
הפעם זה נגמר
לעכשיו
ואני אחכה לפעם הבאה
שבה אני אוכל רק להחזיק את ידה
ולקוות שגם בפעם הבאה זה יגמר טוב
סיפורה ש
סיפורה של מריונטה/מלודיה
שפתי סדוקות
הוא שאב ממני את כל החיים
השאיר את נשמתי שרועה בתוך פינות ליבי
ערומה ומלאה בחתכים
הדם לא יוצא
גם אותו הוא לקח ממני
מה שנשאר זה רק הציפוי
העור
המסכה של מה שהייתי פעם
ניראת כמו בובה שהוציאו ממנה את כל המילוי
אחרי הכול זה מה שהייתי
בובה, או יותר נכון מריונטה
יום יום היה משחק בי,מחליט מה עלי לעשות
יום יום הייתי שמה את אותו חיוך
כי הכול בסדר
מריונטה לא מרגישה כלום
עכשיו
אני ריקה
אינני יודעת מה לעשות
זרוקה ומשומשת
אין מי שישחק בי עוד
אם זה טוב
או שמה זה רע
אין לי מושג
אף פעם לא הייתי לבדי לגמרי
תמיד היה מי ששלט בי
מי שאמר לי מה לעשות
עכשיו אצטרך ללמוד להסתדר בעצמי
להחלים ,להתמודד
עלי למצוא סיבה שבשבילה אקום כל בוקר
ותמלא את הציפוי, העור שלי מחדש
תגיבו!!!
שלכם מלודיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
