סיפוריו של הצופה מהצד

האם תזכרי אותי אם אלך?

האם אשאיר רישומי פחם על קירות ליבך

או מילים יפות בפתח ביתך,

ומה תאמרי, אישה,

שהייתה פה אהבה גדולה, או

רומן חולף?

היא מדברת על פסימיות

כאחיזה במציאות, כאומרת

אופטימיות היא תקוות רפי השכל,

ואני מחייך כשהיא

חותכת את שלבי הסולם

תחתיי, רוצה לצעוק, זהירות, אך

מה אומר?

אני חושב שאמשיך ללחוש את שמך

מספר שנים אחרי שאחד מאיתנו יעזוב, נוסיף

ללכת כאילו לא חרשנו תלמים באדמה הזו,

כמו שאני הולך ולא חושב

על הגברים שהיו לך בעבר

בתקופה שלא יכולתי לדבר בך

בגוף ראשון

אותם מאהבים מאמללים

שלקחו לך

משהו,

את לא יודעת מה,

אותם אנשים שניסיתי להיות.