סיפוריו של הצופה מהצד

זה הכל?

אני שואל

והיא, אין לה דרך לדעת

מה אני שואל,

אז היא מחייכת, עיניה

פרחים, ידה

מושטת ללטף

דבר מה,

איני יודע.

במרוצת השנים

מילים מתמחזרות

מתגלגלות

אני אומר לה

וגם אנחנו,

אינני זוכר את השיר הראשון

שכתבתי בך,

רק צלילים וצורות

מתחת לשמיכה,

אינני זוכר דבר

כמעט

מלבד זה.

וכשימינו מתכלים,

נדמה

שאין דבר אחר

בעל משמעות כלשהי

אין דבר אחר

שמשנה,

זה הכל.