היו לי כוחות מעבר לאלו שאיפשרו לכל קוסם רגיל לשלוף ארנב מן הכובע.

לא, אני הייתי קוסם מיוחד. קוסם בורא, קוסם אחד ויחיד כמוהו לא היו עוד.

היה בכוחי לעוות את המציאות, לקרוא מחשבות, לטייל בזמן ולהיות בלתי ניראה כשרציתי.

היה לי הכח אפילו לגרום לאנשים לאהוב אותי, אפילו אם אהבו אותי רק בזכות כישרוני ולא באמת ידעו מה בפנים נפשי.

יכולתי לעבור שנות אור באלפית השניה ולקטוף את הכוכבים מן השמיים אך כל זאת היה כמובן אשליה.

מאחורי הקלעים, בחשכה המרגיעה לאחר שהופעתי, הייתי שולף מכובעי עשרות ארנבים, כי זה הקסם היחיד שבאמת ידעתי לבצע ללא שום תעלול, ללא שום אחיזת עיניים.

יכולתי להישבע בעצמי שבאמת, ממש בתוך הידיים האלו, ישנו כח שאין לאיש בעולם. אך כל פעם מחדש הידיים סירבו לייצר ניצוצות ולהחיות פרחים נבולים.

כל שיכלו לעשות היה להחזיר את הארנבים אחד אחד אל תוך הכובע, ולראותם נעלמים בתוך התהום השחורה.

אני קוסם אחד ויחיד שכמוהו לא היו עוד. קוסם עייף וכושל, עצוב ומנוכר. ובאשליות המתוקות שרק אני יודע,

אני קוסם מיוחד, ממש כמו אלוהים.