אני רכיכה מתואבת.

קבר עמוק של שקרים.

רבדים רבדים, פיסות קרועות של אושר.

אני ההולכת בגיא הצלמוות עם חיוך רשלני על שפתיי,

מתוח בציניות בלתי נסבלת.

אני הקורעת את פניי מן העצמות,

הלובשת מסיכות שחורות של פחד.

אני הנכנעת, הפורשת כנפיים כדי לעות מטה לתוך התהום.

אני האוהבת ואני השונאת,

אני השבורה על סלעי הבזלת.

אני הנושאת תפילות ולא מאמינה שמישהו שומע.

אני המציירת דרכים מטעות,

הלומדת לקחים על בשר חרוט ומיוסר.

מן העפר קמתי אל העפר אשוב.

אני אדם וחווה בהתגלמות עירומה ועיוורת.

אני התמימות וההתמדה ללמוד את הכעס,

אני החובקת את הזעם הלא אנושי והלא מרוסן.

אני פשוט אני. וכ"כ בא לי להיות מישהי אחרת,

שלווה, רכה, נעימה וצוחקת.

-x-

שונאת שונאת שונאת את המצבים הדוחים האלו.

שונאת להרגיש ככה, שונאת שונאת שונאת.